מי באמת מרוויח מהגיאות בשוק ההון?

פברואר 2003 לא היה משעמם. מעבורת החלל קולומביה התפוצצה כשעל סיפונה האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון; אריאל שרון ניצח בבחירות והציג את ממשלתו החדשה עם שר האוצר הטרי, בנימין נתניהו; בית הדין הבינלאומי בהאג התכנס כדי לדון בחוקיות גדר ההפרדה; צפון קוריאה פרשה מההסכם לאי-הפצת נשק גרעיני; והפיגועים בישראל נמשכו ללא הפסקה.

גם מבחינת שוק ההון הישראלי היה פברואר 2003 ציון דרך משמעותי - לאחר יותר משנתיים של ירידות ושפל מדכדך שינתה הבורסה של תל אביב כיוון ופתחה במגמה של עליות שלא נפסקה עד היום. ערכו של מדד תל אביב 100 בסוף ינואר 2003 היה 320 נקודות. כיום, ארבע שנים וחצי לאחר מכן, הוא כבר ניצב ב-1,100 נקודות - עלייה של 245%.

"הבורסה של תל אביב נסגרה גם היום בעליות שערים. מדד תל אביב 100 עלה בשלושה אחוזים ושתי עשיריות, מדד תל אביב 25 עלה גם הוא...". הפסקול הזה מלווה רבים מתושבי ישראל בשנים האחרונות כשהם נכנסים לרכב בסוף יום העבודה, פותחים את הרדיו ומקשיבים לחדשות השעה שש, שבע או שמונה.

תמיד נחמד לשמוע על העליות בבורסה, בעיקר בעודנו מזדחלים בפקקים בדרך הביתה. ואולם מעבר להנאה הזו, שמקבילה לשמחה על ניצחונותיה של הטניסאית שחר פאר, כיצד באמת משפיעה הגיאות בבורסה על הציבור בישראל? רובו המכריע של הציבור הישראלי אינו קונה באופן ישיר ניירות ערך בבורסה. האזרח הממוצע, שגומר את החודש עם המשכורת הממוצעת במשק הישראלי - 7,000-,8,000 שקל ברוטו, לא מרים בסוף היום טלפון למנהל התיק שלו ואומר לו "תקנה לי אפריקה ישראל".

ועם זאת הציבור נהנה - לפחות ברמה מסוימת - מהגיאות בשוק. נכון למארס 2007 הושקעו 23% מתיק הנכסים של הציבור הישראלי - 450 מיליארד שקל - במניות מקומיות. מדובר בעלייה של 50% לעומת שיעור מנייתי של 15% (200 מיליארד שקל) שהושקעו ב-2003.

בחינת התפלגות תיק הנכסים של הציבור מראה איפה נמצא, עדיין, הכסף הגדול שלנו. מסתבר כי לא משנה כמה הבורסה עולה - אנחנו עדיין אוהבים מזומן ופק"מים. גם אם אלה נותנים לנו תשואה מצחיקה יחסית לבורסה, של 2%-4% בשנה. שיעור ההשקעה במזומן ובפיקדונות ב-2007 היה 30% מתיק הנכסים של הציבור. ניתן אולי להתנחם בכך שמדובר על הרבה פחות מ-40% מהנכסים שהיווה אפיק זה ב-2003.

אחת מהסיבות לכך שהציבור לא רץ בהמוניו לבורסה, היא שדור המדבר שחווה את נפילת הבורסה בשנות ה-80 (ואת הנפילה, הטראומטית פחות, בשנות ה-90), עדיין כאן. בעבור מי שהיה אדם בוגר בשנות ה-80, וראה "אנשים קופצים מהגג" - הבורסה היא עדיין שם נרדף לדבר מסוכן. זו הסיבה לכך שהאזרח הקטן ברחוב, שאינו בקיא בשוק ומחפש הזדמנויות או טיפ למניה חמה הוא בדרך כלל בן 20-30, ולא בן 40-50.

לאזרח הישראלי פשוט קשה להביא את עצמו להשקיע את הסכומים הלא גדולים שהוא חוסך בבורסה. קחו למשל משפחה מהמעמד הבינוני, שנולד בה צאצא חדש. ההורים המאושרים החליטו לפתוח לרך הנולד חיסכון לאוניברסיטה - ולשים בצד 500 שקל בחודש. רובנו לא נצליח להביא את עצמנו לשים את החיסכון היחיד שלנו בקרן נאמנות המשקיעה במניות - ונתפתה עדיין לשים את הכסף בתוכנית חיסכון שמספקת ריבית ריאלית של 2.5% בשנה.

אבל גם מי שאינו בחור צעיר שקנה מניה חמה או משקיע מהעשירון העליון המחזיק תיק מנוהל של מאות אלפי שקלים, מושקע בבורסה. חלק גדול מאיתנו עושים זאת דרך החיסכון הפנסיוני שלנו.

שוויו של כלל החיסכון הפנסיוני של הציבור הישראלי - הכולל קופות גמל, קרנות פנסיה ותוכניות ביטוח חיים - הוא כיום כ-600 מיליארד שקל ומהווה כ-30% מסך נכסי הציבור. דרך קופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים שלנו אנחנו משקיעים גם בבורסה.

כשמדובר בקרנות הפנסיה, הגיאות בשוק התבטאה במידה מסוימת בתשואות. אמנם לא מדובר על מאות האחוזים שהשיגו המשקיעים בבורסה, אבל בין פברואר 2003 למארס 2007 הניב ענף קופות הגמל תשואה מצטברת, נומינלית ברוטו, של 61% בממוצע. זאת בעוד שבארבע השנים שקדמו להן - בין פברואר 1999 לפברואר 2003 - הניב הענף תשואה של 30% בממוצע. בקרנות הפנסיה עשה הציבור כ-40% בארבע השנים האחרונות, לעומת כ-35% בארבע השנים שקדמו להן. גם ביטוחי המנהלים הניבו בארבע השנים האחרונות תשואה של 60% ברוטו בממוצע.

בשורה התחתונה, החגיגה של שוק ההון היא החגיגה של העשירים. מי שנהנה ובגדול מן הגיאות, הם העשירונים העליונים. באפריל 2007 החזיק הציבור רק 50% מהמניות בבורסת תל אביב. שאר הסכום הוחזק על ידי בעלי העניין בחברות - אזרחים פרטיים, חברות וגופים מוסדיים המחזיקים נתחים גדולים מהחברות הנסחרות. שיעור האחזקות של בעלי העניין בחברות נמצא במגמת עלייה - ועלה ב-3% בשנתיים האחרונות.

מהבחינה הזו, הסיפור של הפריחה בשוק ההון הישראלי הוא הסיפור של התרחבות הפערים החברתיים בישראל. הפריחה בשוק ההון אולי משקפת את הצמיחה בכלכלה הישראלית, אבל תוכן עגלת הסופר של מר ישראלי - לא מושפע משוק ההון.

ערכו של מדד אי השוויון - מדד הג'יני - המשקף את הפער בין מצב חלוקת ההכנסות הנוכחי במשק למצב של שוויון מלא - המשיך לעלות לאורך שנות הגיאות, ועם ציון של 38-39, ישראל מזנבת ברשימת המדינות המפותחות בתחום זה.

מספר הישראלים החיים מתחת לקו העוני המשיך לעלות גם הוא משנה לשנה בשנות הגיאות. כ-1.5 מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני כיום, כ-700 אלף מהם ילדים.

לממשלה, אגב, יש פחות תירוצים לגבי היעדר הטיפול שלה בבעיות החברתיות של ישראל - שכן גם היא מרוויחה מהגיאות. הכנסותיה ממסים על רווחי ההון - הנובעים ממכירת ניירות ערך הנסחרים בבורסה - רק עלו כמובן. המס על רווחי ההון הוא כיום 15%-20%, וברבעון הראשון של 2007 לבדו היתה עלייה של 344% בגביית המסים על רווחי ההון לעומת הרבעון המקביל של 2006.

ההשפעה העיקרית של הגיאות על תחום העוני היא כנראה בכך שהוא מצטלם פחות טוב. שנות הגיאות גרמו להיעלמות כתבות התחקיר על משפחות רעבות ללחם. כתבות דיוקן של אנשי עסקים ש"עשו את זה" החלו לתפוס את מקומן. אם הטרנד החזק של שנות המיתון היה העוני, הטרנד הנוכחי הוא שוק ההון והבורסה - והדבר מתבטא בכל התחומים.

בימים שבהם דואר הזבל הפופולרי ביותר, שמתחרה רק בהודעות השיווק של ויאגרה, הוא הדואר שעניינו קורסים בהשקעות, וכל מכללה פותחת קורס בענייני שוק ההון. בימים שבהם תוכניות בטלוויזיה משלבות בתוכן פינות כלכליות וכל העיתונים היומיים הרחיבו את מוספיהם הכלכליים. בימים שבהם בפורומים של משקיעים חרדים ניתן למצוא הודעות בסגנון "האם יש פה חבר'ה שמבינים קצת בפוטנציאל של הבורסה ואיך מסתכלים על המספרים? אני מאוד רוצה ללמוד ויש לי חבר שעשה תוך 3 שבועות מיליון וחצי שקל מקרן שהוא שם בה 17 אלף שקל". בימים שבהם סוחרי היום מציפים את חדרי המסחר, והמפרסמים הגדולים בכלי התקשורת הם בתי ההשקעות - בימים כאלה אפשר לומר ששוק ההון הוא הטרנד החדש.

בימים כאלה, השאלה היחידה שכולם שואלים את עצמם היא האם החגיגה תיגמר - ואם כן, מתי? בשנים האחרונות מלאכת הנבואה היתה הדבר הקל ביותר בשוק. בכירים ששיחררו לפני שנה וחצי הצהרות בסגנון "הבורסה תגיע גם לאלף" - זכו לכותרות בעיתון, ולא טעו.

לציבור ששוקל עדיין אם להיכנס או לא נותר רק להזכיר את האמת ההיסטורית שעליה מעידים עשרות מחקרים שנעשו בשנים האחרונות והיא שהציבור נוטה להיכנס לבורסה בשיא, לפני שהיא יורדת - ולצאת ממנה בשפל, לפני שהיא עולה. גם כיום, כדאי לחשוב היטב לפני שנכנסים לבורסה.