האם הפכנו לקלפטוקרטיה?

כולם יודעים: הדרך הקלה, המהירה והנעימה ביותר להתעשר היא להיוולד למשפחה
עשירה. אבל למי שלא התמזל להיוולד לאבא עשיר, והוא גם טיפוס נועז, ממוקד במטרה
ובעיקר חסר מעצורים, יש עוד דרך יעילה לצבור עושר מופלג: להגיע לשלטון יחיד
במדינה כלשהי, ואז, ממעמד של שליט, לשדוד באופן שיטתי וגורף את כל הכספים
והאוצרות שלה.



את שיטת השלטון הזו מכנים הכלכלנים בשם "קלפטוקרטיה", מונח בעל שורש זהה לזה של
למלה "קלפטומן" - אדם שגונב באופן שיטתי. האמת שזו כנראה הדרך הקלאסית לעושר:
משחר האנושות ניסו אנשים לכבוש את השלטון של עמם, ובהמשך של עמים אחרים, על מנת
לשדוד את הנכסים ולשעבד את התושבים כדי שיעבדו וישלמו מסים לשליט.



מאנשי המערות דרך כל האימפריות הגיעו אנשים שבכוח הזרוע או בתחכום פוליטי השתלטו
על מדינה מתוך מטרה מרכזית אחת: להגדיל את נכסיהם ולשפר את איכות החיים שלהם. הרי
פעם לא ניתן היה להתעשר על ידי ניהול קרן גידור או מכירת סטארט אפ, וזהו הרעיון המרכזי
של "להיות מלך".



רק ב-200 השנים האחרונות החלו לצוץ שיטות ממשל מהפכניות כמו דמוקרטיה, שבה השליט
מתבקש לפעול לטובת האזרחים ואינו רשאי לעשות באוצרות המדינה ובתושביה ככל העולה על
רוחו.



מה שמפתיע הוא שגם במאה ה-20 וגם בתחילת המאה ה-21 יש עדיין מדינות שבהן השליט
הוא "קלפטוקרט" - והוא אפילו מצליח להישאר בשלטון במשך תקופה ארוכה. עם
הקלפטוקרטים הידועים של המאה ה-20 נמנים אנשים כמו שליט זאיר לשעבר (כיום קונגו)
מובוטו ססה סקו, מנהיג הפיליפינים פרדיננד מרקוס, ועל פי שמועות שלא הוכחו גם
המנהיג הנוכחי של קובה, פידל קסטרו. כולם אנשים שגזלו מעמם מיליארדי דולרים.



בכמה מדינות אפריקניות מתנהל גם היום שלטון הדומה יותר לקלפטוקרטיה מאשר לכל שיטת
ממשל אחרת. ברשימת העשירים הבינלאומית של המגזין האמריקאי "פורבס" יש רשימה ארוכה
של שליטים שהתעשרו מתוקף תפקידם, כגון נסיכים ערבים ממדינות המפרץ, הסולטאן של
ברוניי, שליטי דובאי ואפילו שליט אירופאי: הנסיך הנס-אדם השני מנסיכות
ליכטנשטיין.



הטור המלא מתפרסם בגיליון יוני של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250