האיש שהיה שם

אם הדברים היו תלויים בו, עו"ד ברוך אדלר היה מוותר על החשיפה התקשורתית
לה זכה בחודשים האחרונים. אדלר (56), בעל משרד עורכי דין עצמאי הפועל מבית גיבור
ספורט שברמת-גן, אינו מוכר בקהיליה המשפטית, הוא אינו פעיל בלשכת עורכי הדין וגם
אינו מיחצן את עצמו בייצוג פוליטיקאים בעתירות לבג"צ.



אלא ששמו נקשר לשתיים מהפרשות החמורות ביותר שנחקרו כאן בתולדות המדינה, הראשונה
כנגד ראש הממשלה אהוד אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות והשנייה כנגד מי שהיה עד לאחרונה
שר האוצר אברהם הירשזון בפרשת השימוש בכספי הסתדרות העובדים הלאומית.



בן לילה הפך עו"ד אדלר המגדיר את עצמו כ"בעל משרד קטן, לא קשור לכל פורום או גוף פוליטי
מכל סוג", לדמות מפתח להבנת שתי הפרשות, איש סודם של כמה מהגיבורים בפרשות לאורך השנים
ומי שחתום על מסמכים שעשויים לחרוץ לפחות את גורלו של הירשזון אם לא גם של מעורבים
אחרים.



הכל החל בירושלים של אמצע שנות השבעים. ברוך אדלר שעלה מאורגוואי בשנת 1970,
סיים את לימודי המשפטים שלו ב-1974 ושנתיים מאוחר יותר הצטרף כשכיר למשרדו של
עו"ד עוזי עצמון, אז אחד ממשרדי עורכי הדין הידועים בעיר.



ב-1978 אחזה טלטלה את משרד עצמון. שלושה מעורכי הדין הבולטים במשרד ובראשם הח"כ הצעיר
אהוד אולמרט, החליטו לצאת לדרך חדשה ולהקים משרד עצמאי. הם לקחו איתם את מזכירת המשרד
שולה זקן, מי שלימים הפכה לראש לשכתו הנאמנה והכוחנית של ראש הממשלה אולמרט.

לא סתם נקרא המשרד אהוד אולמרט ושות'. שמו של אולמרט כבר היה מוכר אז בציבור
כעו"ד ממולח שנלחם בפשע המאורגן ובמקביל יודע לרקום עסקאות נדל"ן ולקדם אותן
במוסדות הממשלתיים הנכונים.



יחד עם אולמרט פרש כאמור גם אדלר והצלע השלישית במשרד החדש - עו"ד אוריאל מסר, המככב
בפרשת מרכז ההשקעות שנחשפה בתחקיר "הארץ" ומאוחר יותר בדו"ח מבקר המדינה. הפרישה נראתה
אז כהימור על הקלף הנכון.



שמו של אולמרט ופעלתנותם של שני שותפיו הביאה קליינטים רבים. ביניהם גם מהפוליטיקה
ובעיקר מקורביו של אולמרט מהליכוד שהיה אז מפלגת השלטון.



עשר שנים מיום הקמת השותפות, נכנס לתוקפו החוק שאסר על ח"כים לעסוק בעבודות
נוספות במקביל לכהונתם ואולמרט נאלץ למכור לשותפיו את חלקו בשותפות. שני השותפים
הנותרים לא סבלו.



אולמרט עשה כבר דרך פוליטית ארוכה מהימים בהם היה ח"כ מהשורות האחוריות של הליכוד.
חלק ניכר מהדרך הוא עשה בחסותו של שר הבריאות המיתולוגי אליעזר שוסטק. ביחד עמו פרש
ב-1974 מ"המרכז החופשי" אחד מהגופים שהקימו את מפלגת הליכוד, והקים את "המרכז העצמאי"
שדגל בעמדות מדיניות ניציות.



שוסטק זאת יש לדעת, חבש באותו זמן גם כובע ציבורי נוסף: מאז שנת 1941 ועד 1977 כיהן
כמזכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית - האיגוד המקצועי של כל מי שראו עצמם קורבנות
ההסתדרות הכללית,שחלש על כספים ונכסים בהיקף שעד היום מתקשים ראשי ההסתדרות הלאומית
להעריכו.



באותם ימים חלשה הע"ל גם על קופת חולים לאומית, גם היא מקור כספים לא אכזב עבור
ההסתדרות שנאבקה על מקומה לצד ההסתדרות הכללית. באותה תקופה החל לדרוך כוכבו של
אברהם הירשזון מי שהיה עד אז סגן הממונה על הנוער העובד הלאומי (תנועת הנוער של
הע"ל) שנחשב עד אז לעסקן בעל מעמד שולי יחסית.



הירשזון שידע מתי הרגע הנכון להתקרב לשוסטק, הפך לבן טיפוחיו. יחד עם כמה מראשי הע"ל
הגה את רעיון מפעל "מצעד החיים" - מסעות מורשת של בני נוער ומבוגרים מישראל ומהעולם
אל מחנות ההשמדה בפולין והחל להקים מנגנון כספי בינלאומי לגיוס תרומות וארגון המפעל
המורכב.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יוני של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250