על כוכב הפלוטונומיה

בסוף שנות ה-90 הגיע המורה לאנגלית ג'ק מא לארה"ב כדי לגבות חוב בשמו של
חבר וזכה לקבלת פנים חמה: מא נחטף באיומי אקדח על ידי בעל החוב. זו היתה תחילתה
של קריירה מופלאה.



מא הצליח להשתחרר כשהסכים לייסד חברת אינטרנט עם חוטפו, הקים את אתר המסחר
המקוון עליבאבא.קום, וארבע שנים אחר כך גם את אתר המכירות הפומביות
טאובאו. ב-2005 שילמה יאהו מיליארד דולר במזומן כדי לרכוש 40% ממניות
עליבאבא.קום, ומא הפך למולטימיליונר.



את השם יאנג גואוקיאנג מכירים פחות, ולא במקרה. ב-1997 הקים האיכר הזה, שגידל
אורז ופרות, את חברת הנדל"ן קאנטרי גארדן המתמחה בפרויקטים של דיור למעמד
הבינוני, נסק בעזרת הגאות בענף, הנפיק את החברה שלו בבורסה לפי שווי של 15
מיליארד דולר, וכיום הוא האדם העשיר בסין. עשיר יותר מרבים מעשירי העולם המערבי.



בסין צצים בשנים האחרונות מיליונרים ומיליארדרים כגרגרי האורז אשר בשדה. ובכל
זאת, סין היא רק דוגמה קיצונית, ומצד שני לא שלמה לגמרי, לתופעה שצוברת תאוצה גם
בעולם המערבי וכבר זכתה להגדרה משלה בלקסיקון הכלכלי: פלוטונומיה. כלכלת עשירים.
התעשרות אדירה של האחוזון העליון, המניעה את הצמיחה הכלכלית, משפיעה על כלכלת
המדינה בכלל ועל ענפים ספציפיים בפרט.



גם מי שלא מכיר את המושג "פלוטונומיה" - שטבע אנליסט לשעבר בסיטי בנק, אג'אי
קאפור - חש אותו. והתחושה הזאת חוצה יבשות. במקומות שונים לחלוטין זה מזה ברחבי
הגלובוס יש תחושה שהעשירים רק נעשים עשירים יותר, והפערים בינם ובין כל השאר
גדלים.



בכל פעם שרשימות עשירי עולם מתפרסמות נדמה שהסכומים המצוינים ליד שמם
תופחים; בכל פעם שנחשפת טבלת השכר של מנהלי החברות הגדולות, מתגלה עלייה. השנה
עלה בארה"ב שכרם של 500 המנהלים האלה ב-38% בממוצע, ל-15.2 מיליון דולר למנהל
בשנה. בראש הרשימה עמד סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, עם שכר של 647 מיליון דולר, כולו
מאופציות ובונוסים.



המלה הראשונה שעולה בתודעה למראה הסכומים היא "פער", ותחושת האי שוויון רק
מתחדדת לנוכח הצד האקסצנטרי של התופעה. הראוותנות, הפזרנות חסרת המעצורים של
עשירים שעושרם רק הולך וגדל.



ארוחת ערב ב-25 אלף דולר, בניין מגורים עירוני עם מעלית שמאפשרת להחנות את המכונית
ליד הדלת, עוזר אישי כמו אלו שרואים בסדרות טלוויזיה בריטיות, או 15 מיליון דולר
על שיעורי מחול - כל הסיפורים האלה, שנעשים שכיחים, מעוררים אצל רבים תחושות דומות
לאלו שמעורר סרט אימה: תערובת של רתיעה ומשיכה.



אבל הצד הזה הוא אכן הקצה של התופעה. הוא רק היבט אזוטרי של מגמה מורכבת, שככל
שהיא מבטאת אי שוויון, ככל שהיא מגדירה מעצם מהותה "צד נפגע", גם מבשרת על
מוביליות גדולה יותר, על הזדמנויות לשיפור המעמד הסוציו-אקונומי.



כי באופן מפתיע, מקורו של העושר ההולך והגדל הזה הוא גם בעבודה, לא רק בהשקעות או
בצבירת ריבית ותשואות על נכסים פיננסיים. המנוע שמאחורי ההתעשרות העצומה הוא הגלובליזציה
והשינויים הטכנולוגיים המהירים של השנים האחרונות, שהעלו את התשואה על ההון אך גם
את התשואה על הכישרון, היצירתיות ורוח היזמות.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יוני של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250