צה"ל זועם בימים אלה על החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה. כבר חודשים ארוכים שהצבא מנסה לשכנע את זליכה, אבל זליכה כהרגלו מסרב להשתכנע. בסופם של הדיונים זליכה אמר בפשטות לא, ומאז, שומו שמיים, נאלצים האלופים במטה הכללי של צה"ל לנהוג במכוניות משומשות.
מעט יותר מ-20 אלופים יש במטה הכללי. כל שצה"ל ביקש הוא שמדינת ישראל תכבד אותם ברכב צמוד היאה למעמדם. משמע, טויוטה קאמרי. עלותה של טויוטה קאמרי למדינה היא כ-220 אלף שקל. לא כל כך הרבה יותר מאשר עלותה של מאזדה 6 בדרגת האבזור הגבוהה ביותר, שעלותה למדינת כ-190 אלף שקל. בוודאי שמדובר בתוספת עלות שולית, חצי מיליון שקל פחות או יותר, כאשר מדובר על 20 אלופים בסך הכל. כל אדם בר דעת היה בוודאי מבין זאת, אבל דווקא החשב הכללי של מדינת ישראל מסרב להבין.
הוא מתעקש שרק זה עתה הסתיים המכרז שערכה המדינה לבחירת המכוניות הצמודות שיינתנו למנכ"לי משרדי הממשלה, ובמכרז הזה נבחרה מאזדה 6. "מה שטוב למנכ"לים הוא מספיק טוב גם לאלופים", מתעקש זליכה ומבהיר כי אם הצבא רוצה לבחור במכונית אחרת, אז בבקשה - ובתנאי שהעלות לא תחרוג מ-190 אלף שקל. רק שזה לא מקובל על הצבא. גם משום שהוא משאיר את הטויוטה קאמרי מחוץ למשחק, וגם משום שהוא מקביל בין מעמד המנכ"לים במשרדי הממשלה למעמדם של האלופים בצה"ל. מבחינתו של צה"ל אין דין אלופים כדין מנכ"לים - ומכיוון שהצבא מתעקש, וגם זליכה מתעקש, האלופים נוסעים בינתיים במכוניות משומשות.
אפשר כמובן לתהות על האנרגיה המושקעת בצבא על האבחנה שבין טויוטה קאמרי לבין מאזדה 6, ועל הבדלי המעמד שבין מנכ"ל משרד ממשלתי לבין אלוף במטכ"ל. הדקויות הללו, מתברר, עומדות ברומו של עולם מבחינת צה"ל, וכך הם פני הדברים כבר מאז תחילת שנות ה-90. תנאי השירות נהפכו בצה"ל לחזות הכל, תחת המעטה כי אם לא יינתנו לאנשיו התנאים הטובים ביותר - יישאר הצבא מחוסר אנשים, או שמא מחוסר אנשים איכותיים.
קופצים במעלה הדרגות
התפישה הזו, שכמובן היתה נוחה לכל המעורבים בקבלת ההחלטות בצבא - הם אישית נהנו ממנה - מעולם לא הועמדה במבחן. איש לא שאל האם באמת ההבדל בין טויוטה קאמרי לבין מאזדה 6 הוא זה שיביא את כוח האדם האיכותי לצה"ל. ממש כשם שאיש לא שאל האם המאבק על פרישה בגיל 45 לכל היותר, וזאת בדרגת פרישה מקסימלית, אכן שירתה את המטרה של בניית צבא טוב יותר. מחיר הפרישה בגיל מוקדם, בדרגה גבוהה, היה שמפקדים בצה"ל "הוטסו" במעלה הפיקוד ובמעלה התפקידים הצבאיים בקצב מדאיג. כתוצאה מכך, משך השהות שלהם בתפקידים השונים התקצר עד כדי כך שהקדנציות של מח"טים ומפקדי אוגדות בצבא נמשכות כיום כשנתיים ימים. בלבד.
מח"ט שריון, נזכיר, ממונה על כמאה טנקים. בממוצע, עלות המלאי שהוא אחראי עליו מסתכמת בכ-400 מיליון דולר, וזאת פרט לאלף לוחמים השרים לפקודו. אי אפשר להעלות על הדעת כי חברה פרטית תמנה מנהל, האחראי על מלאי של 400 מיליון דולר, לתקופה של שנתיים בלבד. בצבא, לעומת זאת, כך מתנהלים הדברים כבר 20 שנה - המח"ט רק מספיק לגמור ללמוד את החטיבה שלו, וכבר הוא מתמנה לתפקיד הבא. במקרה של אוגדונר זהו אותו המצב, רק כפול שלוש.
מתי קוצרו הכהונות של מפקדים מרכזיים בצבא לשנתיים? מאז שהצבא החליט כי זה מה שישרת את המפקדים בצורה הטובה ביותר, כי זה יהיה להם הכי נוח לבניית הקריירה הצבאית שלהם. את ההשלכות שיש לשיטת הניהול הזו על היכולת הפיקודית של אותם מפקדים, על העוצמה המוסרית שלהם מול חייליהם ועל בניית הכוח, לא עלה על דעתו של הצבא לשקול.
"מדיניות הקדנציות הקצרות שחלה על מרבית אנשי הקבע היא בזבזנית", כתבה ועדת ברודט לבחינת תקציב הצבא, "ההתפתחות המקצועית בקדנציה קצרה אינה מאפשרת להתמחות ואינה מביאה לידי ביטוי השקעה בבעל תפקיד". במלים אחרות, ועדת ברודט קובעת כי בצבא התפתחה תרבות ארגונית של העדפת הטווח הקצר על פני הטווח הארוך. העדפת הטויוטה קאמרי, וצבירת הדרגה הנוספת לפני שמגיעים לגיל 45, על פני טיפוח ערכי הצבא ויסודות הניהול לטווח הארוך.
כתוצאה מכך הצבא מנהל את מלחמותיו על טויוטה קאמרי דווקא, בה בשעה שהוא הזניח הזנחה מוחלטת את מערך הנגמ"שים המשמשים את החיילים בעת קרב. גילם של הנגמ"שים, וכשירותם לקרב, אינם נמדדים ואינם מדווחים בשום מקום. לכן, כשהצבא נדרש לקצץ בתקציבו במהלך העשור האחרון, היה לו קל לקצץ בנגמ"שים ובימי האימונים. בכל מקרה, עד שמחיר הזנחת כשירות הכוח ייחשף - בעלי התפקידים שקיבלו את ההחלטה על כך כבר יהיו במקום אחר לגמרי.
"המסקנה העולה מהתפתחות זו", כתבה על כך ועדת ברודט, "היא שהצבא כמעט שלא התייעל בשנים שצומצם בהן תקציבו. הצבא פתר לעצמו את הצמצומים בעיקר על ידי אכילת מלאים פיזיים או אנושיים". המחיר שולם מאוחר יותר בחיי אדם במהלך הקרבות של מלחמת לבנון השנייה.