מי שפתח אתמול בבוקר עיתונים, היה עלול להיבהל מהיקף המודעות שקפצו לנגד עיניו. עשרות מודעות בכל אחד מהעיתונים הכלכליים עסקו בעניין אחד בלבד - המק"מ. "מזל טוב לרגל השחרור", "אל תשכח, ב-6.6.07 ייפדה מק"מ 617", "יש אלטרנטיבות סולידיות לפק"מ ולמק"מ", הודיעו בתי ההשקעות המקומיים ואף נתנו את התשובה: "בואו השקיעו את הכסף בקרנות הנאמנות שלנו".
מתקפת הפרסום של בתי ההשקעות הישראליים נובעת מאירועים שבימים כתיקונם הם די חסרי חשיבות - פדיון סדרת מק"מ ממשלתית. סדרת המק"מ הנוכחית, הקרויה 617, נפדית מחר, ב-6 ביוני. שלושה שבועות לאחר מכן, ב-29 ביוני, תיפדה גם סדרת אג"ח ממשלתית שנקראת שחר 2670. מסדרת השחר ייפדו 22 מיליארד שקל.
בסך הכל מדובר איפוא על כ-30 מיליארד שקל שישתחררו, ויעמידו את המשקיעים בפני נקודת החלטה: מה הם רוצים לעשות עם הכסף שלהם. בתקופות אחרות לא היתה כמעט בעיה משום שכמעט תמיד ניתן היה לקנות בכסף שנפדה אג"ח חדשה שמונפקת או סדרת מק"מ חדשה. ואולם בשנה האחרונה הקטינה הממשלה את היקף הנפקות האג"ח והמק"מ. סדרות המק"מ שמונפקות בחודשים האחרונים מגיעות להיקף של כ-5 מיליארד שקל בלבד ועבור חלק מהכספים יהיה צורך למצוא אפיק חדש. בעיה נוספת היא שהתשואות על המק"מ נשחקו והלכו. אם לפני שנה עוד ניתן היה לקבל במק"מ ריבית (ברוטו) של 5.7%, היום נותנים המק"מים רק 3.7% לשנה.
בתי ההשקעות הישראליים מבליטים כמובן את האפשרות הטובה מבחינתם - קרנות הנאמנות השקליות או אלו שמשלבות הרבה שקלים וקצת מניות. ואולם למשקיעים יש גם אפשרויות אחרות, שהן לא בהכרח טובות פחות. הנה כמה מהן:
1. להישאר עם מק"מ
כמה ימים לפני מועד פדיון המק"מ, יקבל הלקוח טלפון מהבנק. הפקיד יאמר ללקוח כי יש לו אפשרות לרכוש את המק"מ הבא שתנפיק הממשלה שייפדה בעוד שנה. מי שרכש את המק"מ האחרון שהונפק לפני חודש, ויחזיק אותו עד למועד הפדיון שלו במאי 2008, יזכה לתשואה שנתית ברוטו של 3.7%.
התשואה שמקבלים היום המשקיעים במק"מ היא נמוכה למדי בגלל הריבית הנמוכה במשק. אבל יש גם אפיקים עם תשואה יותר נמוכה - הפק"מ. פיקדון בנקאי קצר מועד לשנה מניב תשואה של 3% בלבד. היתרון היחיד של הפק"מ על המק"מ הוא בכך שעמלות הקנייה והמכירה שמשלם הלקוח על המק"מ בסך 0.1% לא קיימות כשמדובר בפק"מ. עדיין, בהשקעה לטווח של חצי שנה עד שנה, המק"מ עדיף על הפק"מ.
2. אג"ח ממשלתיות שקליות (שחר)
מי ששוקל להשקיע באיגרות שקליות צריך להביא בחשבון כי הן הניבו בשנה האחרונה למשקיעים בהן תשואה של 4.87%. מי שקנה את האג"ח הללו לפני חמש שנים, זכה לתשואה מצטברת של 47.2%. אלו רווחים נאים, שנבעו מתהליך ירידת הריבית במשק. תהליך זה כבר מוצה, והרווח הפוטנציאלי שנותר למשקיעים באג"ח אלו יהיה נמוך בהרבה.
איגרות החוב השקליות מסוג שחר נחשבות להשקעה בסיכון נמוך מאוד. עם זאת, עבור המשקיעים אג"ח היא מכשיר השקעה מסוג שונה לגמרי, שכן היא מניבה "קופונים" - ריבית תקופתית עבור ה"הלוואה" שנתן המשקיע למדינה. מי שמעוניין באג"ח שחר כתחליף למק"מ צריך לבחור אג"ח שתאריך הפדיון שלה קרוב יחסית (עד שנה).
3. קרנות נאמנות סולידיות
המוצר שמרבית הפרסומות מתמקדות בו הוא קרנות הנאמנות. מנהלי ההשקעות מניחים שמשקיעים שכספם היה במק"מ, מחפשים אלטרנטיוות השקעה סולידית. בהתאם, מרבית הקרנות אותן הם מפרסמים מתיימרות להיות סולידיות. מבחינת מבנה, היתרון של קרן נאמנות כמכשיר השקעה הוא הנזילות היומית שלה. החיסרון שלהן הוא דמי הניהול שהן גובות.
סוג ראשון של קרנות, שנדמה כתחליף טבעי להשקעה במק"מ, הוא הקרנות השקליות. מרבית הקרנות השקליות משקיעות באג"ח שמנפיקה המדינה - מק"מ, גילון ושחר, ובמכשירים שקליים צמודים אחרים.
מרבית הקרנות השקליות גובות דמי ניהול של 1%-0.5% בשנה. לאלו יש להוסיף דמי משמורת ניירות ערך שמשלם המשקיע בקרן שקלית בסך 0.5%. אלו עלויות שעלולות לפגוע בתשואה שיראה המשקיע.
שני סוגים נוספים של קרנות נאמנות שמשווקות באגרסיוויות על ידי בתי ההשקעות הן קרנות אג"חיות. כאן המשקיעים יכולים לבחור בין קרנות אג"ח מדינה הנחשבות גם הן לסולידיות - וגובות דמי ניהול של 1.5%-1% - לקרנות אג"ח חברות, הגובות דמי ניהול של 2%-1.5%.
קרנות אג"ח חברות נחשבות עדיין לסולידיות יחסית. עם זאת, בתקופה האחרונה, בעקבות גל ההנפקות הגדול של חברות, מתחילה לבצבץ שאלה אם הקרנות הללו אינן נוטות לחפש אפיקים מסוכנית יותר, כמו למשל אג"ח של חברות קטנות יחסית, בכדי לקבל ריביות טובות יותר.
סוג שלישי של קרנות, שנראה שהציבור מתלהב מהן, הן הקרנות המעורבות שמשלבות "הרבה אג"ח עם קצת מניות". קרנות אלו, בעלות השמות "90-10" ו-"80-20" (שמבטאים את היחס בין אג"ח למניות) מבטיחות למשקיע חשיפה להשקעה באג"ח עם נגיעה מנייתית. מדיניות ההשקעה שבה הן מחזיקות היא בדרך כלל 90%-80% באג"ח, ו-20%-10% השקעה במניות. בשיטה זו הן מנסות לפתות משקיעים שרוצים ליהנות מהחגיגה בשוק המניות, אך גם להישאר עם הביטחון האג"חי. הסיכון המנייתי של קרנות אלו, במקרה של ירידות בשוק, הוא אכן לא גבוה - אבל קיים. הסיכון האמיתי שלהן זהה לטענה הנטענת כלפי קרנות האג"ח הרגילות.
4. תעודות סל סולידיות
מכשיר השקעה נוסף, שמנסה להציג את עצמו כפתרון ל"מצוקת" המשקיעים באפיקי הטווח הקצר, הוא תעודות הסל שמשקיעות באג"ח ומדדי אג"ח. כך, למשל, ינפיק היום בית ההשקעות פסגות-אופק ארבע תעודות סל, אותן הוא מציג כ"דור השלישי" של תעודות הסל. ניתן למצוא בהן תעודות סל הנצמדות למדד "תל בונד" בבורסה של תל אביב, ואף תעודות מפוצלות - המשקיעות 80% במדדי אג"ח ו-20% במדדי מניות. חברת תעודות הסל מבט מקבוצת כלל פיננסים הנפיקה תעודות כאלו לפני כמה שבועות.
תעודות הסל מבטיחות למשקיע נהג אוטומטי, שייצמד לתשואת המדדים. מרבית התעודות גובות דמי ניהול נמוכים של כ-0.5% ופחות. פרטים מדויקים אפשר למצוא באתרי האינטרנט של מנהלי תעודות הסל ובסניפי הבנקים.
אופציה נוספת, ופחות מוכרת, היא רכישת סל אג"ח - תעודת התחייבות המגובה בסל איגרות חוב. כשמדובר בסלי אג"ח כדאי לשים לב מהי דרגת הסיכון של איגרות החוב המרכיבות את הסל.
יש הרבה אפשרויות השקעה בשוק, סולידיות יותר ופחות. על כן, כדאי למשקיעים לעצור כשהם מקבלים את הטלפון מהבנק, ולבחון את האפשרויות השונות. משקיעים וחוסכים רבים נוטים לעתים לומר לפקיד הבנק "טוב, שים את זה בינתיים בפק"מ עד שאני אחליט", ואז שוכחים מהכל עד לטלפון הבא. מסקירת אפיקי ההשקעה השונים, נראה שהאפשרות הזו נוחה אבל נחותה לעומת שאר האפיקים.