אחרי ארבע שנים בקבוצת החברות הגדולה והסבוכה במשק אפשר לסכם את איכויות הניהול של בעל הבית המתעשר

בתגובה לדו"ח הרבעוני של אי.די.בי שפורסם בשבוע שעבר, וכלל רווח נאה של 972 מיליון שקל, אמר בעל השליטה נוחי דנקנר כי הרווחים נובעים מצמיחה פנימית, מהשבחה ומיציאה לחו"ל. ובאמת קשה לחלוק על כך שאי.די.בי היא סיפור הצלחה בכל הקשור למשק הישראלי: בסיוע רוח גבית חזקה, שוק הון פתוח ומשק פורח הפך דנקנר את אי.די.בי מאוסף כמעט מקרי של חברות ליחידה עסקית ממוקדת, דינמית ורווחית המתגמלת את בעלי המניות שלה.



אלא שבחינה מעמיקה יותר של עסקי אי.די.בי והדו"חות שלה מגלה שהיציאה לחו"ל עליה מדבר דנקנר היא בשלבים התחלתיים, ועדיין לא בבחינת דריסת רגל יציבה, ושהתוצאות הטובות נובעות, לפחות בינתיים, כמעט ורק מהפעילות בישראל. הסיבה פשוטה: בניגוד למתחרותיה, אפריקה של לבייב, החברה לישראל של משפחת עופר, דלק של יצחק תשובה ואפילו קרדן של אבנר שנור ויצחק גרינפלד, אי.די.בי בהנהגתו של דנקנר לא ידעה לצאת לחו"ל ולעשות שם עסקים גדולים. למעט רכישת מכתשים אגן, חברה ישראלית שנחשבת בינלאומית, לאי.די.בי אין למעשה פעילות גלובלית אמיתית. הקושי להיהפך מחברה מוטת שוק ישראלי לחברת השקעות בינלאומית הוא נקודת התורפה של אי.די.בי כיום.



פרסום התוצאות של אי.די.בי לרבעון הראשון של 2007 הוא הזדמנות טובה לבחון מה באמת קורה בקבוצה, שסוגרת ארבע שנים תחת דנקנר - מהן ההצלחות העיקריות שלו, איפה הוא פיספס ומהן התוכניות שלו להמשך.



דבר אחד ברור. דנקנר עצמו הכפיל את עושרו האישי פי 3-4. לפני ארבע שנים כמעט התפוצצה עסקת אי.די.בי מכיוון שעם הון עצמי של כמה עשרות מיליוני דולרים הוא התקשה לסגור את חבילת המימון לעסקה, על אף שלקח עמו שני שותפים חיצוניים (משפחות לבנת ומנור) ואת כל חבורת השותפים בגנדן (החברה הפרטית שרכשה את השליטה באי.די.בי). ארבע שנים אחרי, דנקנר כבר הספיק להחזיר חלק מההלוואות שנטל אז, להגדיל את אחיזתו בחברה באמצעות רכישת מניות נוספות ולעלות בדירוג עשירי ישראל. מגזין 500 העשירים של TheMarker המופץ השבוע קובע כי ההון שבידי דנקנר שווה כיום 200 מיליון דולר.



בשנה האחרונה אמנם החלה אי.די.בי להפגין נוכחות גם בשווקים הבינלאומיים, בעיקר בתחומי נדל"ן ופיננסים, אולם בינתיים מדובר בפעילות מהוססת, זהירה ונעדרת תעוזה. ברור כי כניסה עתה תהיה פחות רווחית - אי.די.בי כבר החמיצה את עליית השווי האדירה של השנתיים האחרונות בשווקים בכל העולם, בעיקר בנדל"ן. זוהי אחת ההתלבטויות של דנקנר. "השווקים חמים והמחירים גבוהים", אומרים באי.די.בי. "בחלק מהמקרים אנחנו מחכים שהשוק יצטנן והמחירים יירדו לשווי כדאי יותר", הוסיפו.



הפעילות בחו"ל נעדרת תעוזה



"ההשקעות הראשונות בחו"ל שהודענו עליהן, בתחומי נדל"ן ופיננסים בעיקר, הן סנוניות ראשונות שמבשרות את בוא האביב", הוסיפו באי.די.בי. תוכניות השקעה בחו"ל אפשר למצוא בעיקר במכתשים אגן, שצפויה להמשיך לרכוש חברות בתחום האגרוכימיה בחו"ל, ובנכסים ובניין שתרחיב השקעות בדגש על הודו, אוקראינה ולאס וגאס בתחום הנדל"ן.



בשוק ההון סבורים כי חלק מהבעייתיות נעוצה בין השאר בהעדר כוח אדם ניהולי מתאים בדרגים הגבוהים ביותר, כזה שיש לו ניסיון בפעילות בשווקים בינלאומיים ובהפיכת חברות ישראליות קטנות לשחקניות בינלאומיות מוכרות בתחומן. לדוגמה ציינו בשוק ההון כי דנקנר הסמיך את מקורבו, ליאור חנס, לרכז ולהעביר לישראל את ההצעות לפעילות הקבוצה בחו"ל. "הוא איש אמונו, אולם איזה ניסיון יש לו בשוק הגלובלי?" תוהים בשוק ההון. באי.די.בי עונים כי חנס עבר מישראל ללונדון, שנחשבת בירת העסקים העולמית, כדי לרכז משם את ההצעות שיגיעו לקבוצה, וכי החברות הבנות כמו נכסים ובניין או דסק"ש הן המאתרות את העסקות בתחומן.



מתוך מודעות למגבלות של כוח האדם הניהולי של הקבוצה, מתבססים בה לצורך הפריצה לחו"ל על גורמים חיצוניים כמו בנקי השקעות, על שותפים בעלי ניסיון ועל רכישת חברות גלובליות מן המוכן. כך, לדוגמה, אי.די.בי מצפה שבנקי השקעות בינלאומיים ימצאו עבורה את העסקות הנכונות, בעיקר בתחומי הסלולר והפיננסים.



הפעילויות הבולטות בחו"ל הן של כלל ביטוח, שרכשה את חברת הביטוח האמריקאית גארד תמורת 120 מיליון דולר והודיעה על השקעה של 60 מיליון דולר בבית השקעות אמריקאי (טיטניום); כור שהתקשרה בהסכם להשקעה של 65 מיליון שקל בקרן אינדיוויז'ן אינדיה פרטנרס המשקיעה בענף הקמעונות בהודו, מתוך גיוס של 425 מיליון דולר; ושל נכסים ובניין, שהשקיעה מתחילת 2006 סכום של 430 מיליון שקל בפרויקטים בחו"ל שהיקפם הכולל הוא 6.7 מיליארד שקל. בנוסף, דסק"ש תמשיך לחפש חברות סלולר לרכישה במזרח אירופה, ולא מן הנמנע שגם חברות קטנות יותר בקבוצה, כמו שופרסל וגולף, יבצעו רכישות בחו"ל.



בסיכום פרק חו"ל אפשר לומר כי באי.די.בי מודעים זה כשנתיים לפחות לצורך המהותי לגוון את הפעילות מבחינה גיאוגרפית. השוק בישראל, יודעים שם, יידע גם תקופות פחות טובות. היציאה לחו"ל, מבחינת דנקנר, היא עתה בסדר עדיפות גבוה.



בנק לאומי על הכוונת



אי.די.בי נחשבת לחברה המשפיעה ביותר על אזרחי המדינה מתוקף אחזקותיה בכלל ביטוח, שופרסל, סלקום, נטוויז'ן וחברות נוספות, ובכל זאת על שולחנה נמצאת בימים אלה שאלת ההתמודדות על רכישת בנק לאומי - מהלך שביצועו יגבי ר את השפעתה עוד יותר. המטרה של דנקנר היא הקמת חברה פיננסית גלובלית על הפלטפורמה של בנק לאומי (אם הרכישה תצליח) או על כלל ביטוח (במקרה של כישלון). אם הרכישה תתבצע, יהיה זה באמצעות אי.די.בי פיתוח, שבקופתה 1.5 מיליארד שקל. מקורבים לאי.די.בי אומרים כי דנקנר טרם החליט אם ללכת על בנק לאומי, וכי הוא אינו ממהר לקבל החלטות כל עוד לא ברור מה בדיוק רוצה משרד האוצר.



שלוש מכירות גדולות שנעשו בתקופה הראשונה של דנקנר בקבוצה התבררו, אם כי בדיעבד, כטעות: אי.די.בי מכרה אחזקות גדולות באורמת, בבנק דיסקונט ובג'י.טי.סי. אחת הסיבות למכירות החפוזות היתה הלחץ על דנקנר להתחיל לממש כדי לשרת את ההלוואות הגדולות שנטל לצורך רכישת השליטה. דווקא המכירות האחרונות היו הרבה יותר מוצלחות - סאיטקס, אזורים ושופרסל.



ההישג הבולט של דנקנר בשנה האחרונה, וכנראה בכל ארבע השנים, הוא עסקת סלקום, שהיתה גם אחת העסקות המורכבות והמוצלחות ביותר במשק הישראלי בשנה זו. דסק"ש הוציאה מהקופה כ-4 מיליארד שקל לרכישת המניות, וקיבלה בחזרה סכום דומה באמצעות מכירת מניות בסלקום ללאומי, גולדמן סאקס, הבנק הבינלאומי ומגדל, וכן בהנפקה. בדרך גדלו אחזקות דסק"ש בסלקום מ-25% ל-59%. תוספת האחזקות (34%) שווה 810 מיליון דולר. ה-25% שהיו שווים ברכישת השליטה 250 מיליון דולר שווים כיום 600 מיליון דולר. המהלך הניב, לפיכך, 1.16 מיליארד דולר לדסק"ש.



בית לורדים



בתחום כוח האדם יש לאי.די.בי תפקידים ניהוליים רבים להציע. אחד משחקני החיזוק האחרונים שצירף דנקנר היה ישראל מקוב, מנכ"ל טבע הפורש. מקוב התמנה ליו"ר גיוון אימג'ינג, החברה שפיתחה את טכנולוגיית הצילום של מערכת העיכול באמצעות גלולה שנלקחת בבליעה, והוא אמור לסייע לה לפרוץ קדימה. השאלה היא אם מקוב יצליח לעמוד במשימה ולהפוך את גיוון מחברה של 750 מיליון דולר לחברה של 5-6 מיליארד דולר.



מקוב הוא דוגמה לרכש איכותי, אולם בארבע השנים האחרונות אסף דנקנר לקבוצה גם אנשים שתרומתם אינה ברורה - מה שיצר את הרושם שהוא מקים בית לורדים המורכב מפורשי המגזר הציבורי והעסקי. דנקנר צירף לשורות אי.די.בי את רוני מילוא (שפרש בהמשך עם מכירת אזורים), אריה מינטקביץ' ופוליטיקאי נוסף - שר הבריאות לשעבר דני נווה. בסוף השבוע שעבר התברר כי לרמטכ"ל המתפטר דן חלוץ הוצעה משרה באחת החברות של הקבוצה.



על אף שהודיע בתחילת דרכו כי יכווץ מטות ויפחית משכורות והטבות, נראה שזה לא קרה, ורוב המטות הכפולים המיותרים עדיין קיימים. למעט מטה כלל ביוטכנולוגיה שפורק, נותרו המטות הכפולים של אלרון בתוך דסק"ש, של משאב בתוך כלל תעשיות ושל אי.די.בי פיתוח שצומצם בתוך אי.די.בי אחזקות. את המנכ"ל היחיד של כלל תעשיות, מאיר שני, החליפו שניים שהתבררו כסידור קבוע (ולא זמני כפי שנמסר תחילה), שהם גם שותפיו של דנקנר לשליטה בקבוצה - אבי פישר וצביקה לבנת.



בעניין הוצאות שכר ותנאי פרישה - דנקנר אמנם אינו מחלק בדרך כלל אופציות למנהליו כחלק מהסכם ההעסקה, למעט ישראל מקוב, אלא כביטוי להצלחה עסקית (עמוס שפירא ועמי אראל, למשל, קיבלו 18 מיליון שקל כל אחד לאחר הנפקת סלקום), אולם אלה אינם יכולים להתלונן על תנאי שכר מפלים לרעה. בשורה התחתונה, לא נראה כי הושג חיסכון ניכר בשורת הוצאות ההנהלה, כפי שציפו בשוק ממי שנכנס בסערה לקבוצה במטרה להפוך בה כל אבן מיותרת, לייעל ולחסוך.



דנקנר הביא לאי.די.בי גם כמה מנהלים כדי לעבוד באמת. עמוס שפירא שהוכיח את עצמו באל על נכנס בסערה לסלקום. אברהם ביגר הפך את שופרסל יחד עם אפי רוזנהויז, והוא מעורר עתה את מכתשים אגן. אביגדור קפלן בכלל ביטוח נחשב כבר שנים רבות למנהל מוערך, אייל סולגניק, מנהל הכספים של אי.די.בי, הגיע מרשות ני"ע והוא זוכה להערכה רבה, וכמוהו בכירים נוספים.



את הטענות שמושמעות בשוק ההון נגד הניהול הריכוזי של דנקנר, שמנטרל כביכול מנהלים בכירים, דוחים באי.די.בי. נכון, מודים שם, דנקנר מעורב בפרטים בכל החברות שנחשבות לליבת העסקים של הקבוצה, אבל אי אפשר לכפות מהלכים על מנהלים כמו שפירא, ביגר או קפלן בניגוד לעמדתם.



שרי אריסון מתנגדת



ההחמצה הבולטת של דנקנר בארבע השנים היא ניסיונותיו להשתלט על בנק, שלא צלחו. הוא הפסיד במכרז על בנק לאומי לפני שנה וחצי ולא הצליח להשלים עסקה מורכבת שרקח לכניסה לגרעין השליטה בבנק הפועלים. בעניין אחרון זה "תפר" דנקנר עסקה מורכבת, שנראתה כטובה לכולם. הוא אמור היה לרכוש את אחזקות תעשיות מלח והזרים בגרעין השליטה בבנק. כולם רצו לצאת והוא רצה להיכנס, המחירים התאימו לכולם - אפילו השותפה הבכירה שרי אריסון נתנה את ברכתה. אולם אז התברר כי הבעיות נמצאות בפרטים הקטנים.



הפרשנות שכל צד נתן לעניין ההכרה בשליטה של אריסון בבנק היתה שונה, ואריסון הבהירה שאינה מעוניינת בדנקנר כשותף לשליטה בבנק. דנקנר נשאר עם טעם מר של החמצה, אולם הוא עדיין לא ויתר על שליטה בבנק. בנק לאומי עדיין על הכוונת, וההחלטה אם להתמודד עליו תיפול בימים קרובים. בנוסף, בעבר העריך דנקנר כי התחרות האמיתית בשוק ההון תהיה כשיאפשרו לחברת ביטוח להחזיק בנק בינוני. המחשבה הזו ממשיכה, ככל הידוע, להעסיק אותו.



הרבה אנרגיות השקיע דנקנר ברכישות חדשות ובהשבחת חברות קיימות, כשמנגד המשיך לממש, במטרה להגיע ליעד של שליטה ב-10-15 חברות גדולות בלבד, קיימות וחדשות, לעומת כ-150 חברות שהיו לאי.די.בי כשרכש אותה. מימושי 2006 הסתכמו ב-3.9 מיליארד שקל, בהם מכירת תפרון (77 מיליון שקל), אחזקות בסלקום (229 מיליון דולר), אלביט (483 מיליון שקל), סקיילקס (165 מיליון דולר) ופרטנר (40 מיליון דולר). המגמה נמשכה גם ב-2007, שבה הסתכמו המימושים עד כה ב-2.8 מיליארד שקל.



נערכים לימים פחות שמחים



את ארבע שנות דנקנר באי.די.בי אפשר לסכם בכמה דרכים. אחת מהן היא הסכום הכולל של 81.4 מיליארד שקל שעברו מצד לצד, בהם 30.2 מיליארד שקל בהנפקות אג"ח, 19.1 מיליארד שקל בדיווידנדים שחולקו, 18.7 מיליארד שקל בהגדלת אחזקות בחברות הקבוצה ו-13.4 מיליארד שקל במימושים.



פעלולים פיננסיים בסכומים גדולים איפיינו וימשיכו לאפיין את הפעילות של אי.די.בי. אף שהקבוצה ביצעה גיוסים בכל החברות המרכזיות, ובכך נערכה לימים פחות שמחים במשק ובשוק ההון, היא צפויה להמשיך לבצע גיוסים כל עוד שוק ההון מביע בה אמון. הכספים נועדו להמיר חובות לטווח קצר בחובות לטווח ארוך, להחזיר הלוואות ולהיערך לרכישות.



מהלך נוסף שאיפיין את ביצועי דנקנר הוא הגדלת אחזקות בחברות מרכזיות באי.די.בי. מבחינתו האישית, בארבע השנים האחרונות הוא ביסס את אחיזתו באי.די.בי. אם במועד קבלת השליטה בקבוצה החזיקה חברת גנדן, שבשליטתו ובשליטת אחותו שלי, 31.02% מאי.די.בי אחזקות, הרי שכיום מחזיקה החברה 44.9% ממנה. בהתמדה הגדילה אי.די.בי אחזקות את מניותיה בחברות הקבוצה אי.די.בי פיתוח, דסק"ש, סלקום, גיוון אימג'ינג, שופרסל (עד להכנסת השותף) ואלרון.



באשר לשאר המשקיעים, אלה ראו בארבע השנים תשואה של 195% על פי חישובי הבורסה, מעט מעל מדד תל אביב (174%) ומדד המעוף (185%). לפי חישוב אחר, המניח שאת הדיווידנדים שקיבל המשקיע (ואי.די.בי מחלקת כאלה בנדיבות) השקיע בחזרה ברכישת מניות אי.די.בי, הרי שהתשואה שלו היתה גבוהה באופן משמעותי יותר מעבר לאותם מדדים - 219%.