המגבלות על שעות עבודה נוספות פוגעות ביצרניות אירופיות ואמריקאיות רבות המתקשות להתחרות עם יצרניות מהמזרח הרחוק; ואולם מחקר אמפירי שערכנו עם חברת ITEC (International Truck and Engine Corp) מראה כי הגבלה גורפת על מספר שעות העבודה השבועיות היא פתרון פשטני מדי.
ההגבלה מבוססת על ההנחה ששעות עבודה ארוכות מדי פוגעות בעובדים ומובילות לתאונות עבודה ולמחלות. טיעון זה, המקובל באירופה, יפאן וארה"ב, עומד מאחורי החלטות ה-Working Time Directive (צו זמן עבודה) של האיחוד האירופי מ-93', שקבע מגבלות על שעות העבודה. בצרפת לדוגמה, מגביל החוק הנוכחי את שבוע העבודה ל-35 שעות בלבד. טיעון זה היה גם בסיס למגעים בין איגודים למעסיקים, שכן שעות נוספות הן נושא למחלוקת לעתים תכופות.
המחקר שערכנו מראה כי רק עובדים בתחומי עבודה מסוימים ובסביבות מסוימות נמצא בסיכון גבוה יותר למחלה, פציעה או ירידה בפריון העבודה, ורק אם עבד יותר ממספר מסוים של שעות. המחקר מראה גם כי נהלים כמו צו זמן העבודה של האיחוד האירופי מחמיצים את התמונה הגדולה: גורמים רבים שאין להם כל קשר למספר שעות העבודה, כמו למשל בריאותו הכללית של העובד, משפיעים הרבה יותר על הסיכויים למחלה, פציעה וביצועים לקויים בתפקיד, מאשר מספר השעות שמבלים במקום העבודה. המחקר קובע כי חברות יכולות להצליח יותר בשיפור בריאות העובדים ופריון העבודה על ידי עידוד אורח חיים בריא יותר, מניעת מחלות ואבחון מוקדם, מאשר על ידי הגבלת שעות העבודה.
תעמיס (בגבולות הסביר)
כמו יצרניות כבדות אחרות, יחס העלות-תועלת של חברת ITEC הוא מירבי כאשר העובדים יכולים לעבוד שעות ארוכות יותר משבוע העבודה הסטנדרטי. השעות הנוספות מאפשרות לחברה להגביל את עלויות השכר ולהגיב לביקוש המחזורי למשאיות ומנועים.
בתקופה שבה נערך המחקר, 2001, עודדה החברה את עובדיה לעבוד שעות נוספות מרובות, ושבוע העבודה הממוצע התארך ל-43 שעות. במקביל, נרשם גידול בעלות השכר ובפיצויים לעובדים שנפגעו בתאונות, ושיעור ההיעדרות היה גבוה מהממוצע בענף.
על כן הקימה ITEC צוות שנועד לבחון את השלכות העבודה בשעות נוספות. על הצוות הוטלה המשימה למצוא את האיזון בין התועלת משעות נוספות לחסרונותיהן - גידול בסיכוי לתאונות ופציעות, תשלום על היעדרות, ירידה בביצועי עובדים וגידול בעלויות הרפואיות. הצוות ניתח מסד נתונים קיים, ומיין את העובדים לפי מספר שעות העבודה, בריאות, בטיחות ופריון עבודה, כפי שמשתקף בדו"חות תאונות ותביעות בריאות.
אצל עובדים שהשקיעו יותר מ-60 שעות עבודה בשבוע התגלה שיעור גבוה יותר של תביעות פיצויים בקרב עובדי משמרות (בעיקר נשים), יותר פגיעות שריר-שלד ומחלות, ויותר מחלות בקרב עובדים לפי שכר חודשי. אולם מקרים אלה היו יוצאים מהכלל.
יתר על כן, עובדים שהשקיעו פחות שעות נוספות (41-59 שעות בשבוע) לא דיווחו על בעיות בריאותיות או על פגיעה בביצועים יותר מעובדים שהשקיעו 40 שעות בשבוע בלבד.
המחקר מצא כי המשתנים המשמעותיים לבריאותו של העובד הם הנתונים הבריאותיים, הדמוגרפיים וסוג חוזה ההעסקה (שעות לעומת משכורת גלובלית). לעומת זאת, היקף שעות העבודה כמעט אינו משפיע על בריאות העובד.
מחקרים קודמים לא הגיעו למסקנות דומות, אולי מאחר שיצאו מנקודת ההנחה שהתארכות שעות העבודה מגבירה את הסיכון לתאונות עבודה או פגיעה באופן זהה בקרב כל העובדים. יש לבצע מחקרים נוספים כדי להעריך אוכלוסיות עובדים שנמצאות בסיכון מוגבר לפגיעה על רקע שעות עבודה ארוכות.
לסיכום, מחקר זה שערכנו טוען כי תקנות צו זמן העבודה שנקבעו באירופה הן כלי גס מדי, הפוגע בצורה לא הוגנת ביכולת התחרות החופשית של חברות שונות. רוב העובדים יכולים לעבוד שעות ארוכות מבלי להגביר את הסיכון לבריאותם, תפוקתם או ביטחונם ולתרום לתפוקת החברה ורווחיה.
הסוגיה: הנחת הבסיס קובעת כי שעות עבודה ארוכות מדי פוגעות בבריאות העובדים, ושבוע קצר פוגע ברווחיות וביכולת התחרות החופשית
הפתרון: התעלם, מאחר שמדובר במיתוס פשטני שאין לו ברוב המקרים אחיזה במציאות, שכן הוא אינו לוקח בחשבון גורמים נוספים המשפיעים על בריאות העובד
הדרך: אם עובדיך אינם בסיכון מוגבר - אפשר להם לעבוד שעות נוספות בגבול הטעם הטוב, אך עודד אורח חיים בריא ואבחון מוקדם של מחלות.
שעות נוספות - לא מה שחשבתם
Harvard Monday Morning
5.6.2007 / 10:08