זה עתה שבתי מטיול מהנה ומרתק לוורשה. ההיבט השלילי היחיד של הטיול - מלבד טיסה של תשע שעות לכל כיוון - היה גסות הרוח של פולנים בכל מה שקשור לתורים. אף פעם לא ראיתי זלזול כזה באנשים כמו בתורים בפולין, אפילו כשברור שהאדם שעוקף בתור יצטרך לעמוד לפניך עוד 15 דקות.
בארה"ב אנשים עוקפים בתור בכביש. אבל ברגל הם בדרך כלל לא עושים את זה, כי לא נעים לעמוד ליד מישהו שעקפתם בתור. המכונית מספקת בידוד מפני הסטיגמה החברתית. מסתבר שבפולין אין הבחנה כזאת (כשסיפרתי על כך לעמיתי לכתיבה, סטיבן דובנר, הוא אמר לי להפסיק להתלונן ולהתאפק עד הנסיעה הבאה שלי לישראל, שבה פשוט אין דבר כזה שנקרא תור).
כדי לבחון את ההיפותזה שלי בשדה התעופה, בעודי ממתין לטיסה - התור היה מין קרב היאבקות חופשי שבו כולם ניסו לעלות בבת אחת למטוס - ציינתי לי בראש את עוקפי התור הבולטים. כשהגענו לתור למכס בארה"ב, ניסיתי לראות מי מעוקפי התור הגרועים ביותר הם אזרחי ארה"ב ומי מהם זרים. אף אחד מגונבי התור לא היה אמריקאי, ובכך אוששה ההנחה שלי.
אתם יודעים מה הדבר שהפתיע אותי ביותר בתופעת עקיפת התורים? בתור מי שחיו תחת משטר קומוניסטי זמן רב כל כך, הייתי מצפה שהפולנים ישכללו את אמנות העמידה בתור. למעשה, הייתי מעריך שלפולנים יהיו נימוסי תור טובים יותר מלכל עם אחר. אולי פשוט התבלבלתי בתיאוריה.
עם כל כך הרבה שנים של חיי מחסור, התגמול על התמחות בעקיפת תורים גדול יותר בפולין מאשר בארה"ב. כך שהפולנים אכן שיכללו את אמנות העמידה בתור עד לשלמות - שלמות שפירושה היכולת לעקוף אחרים בלי שום רגשי אשמה.
קטעים נוספים מתוך freakonomics מתפרסמים בגיליון יוני של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250
מה הקטע של פולנים עם תורים?
סטיבן לוויט
5.6.2007 / 13:07