השכר נמוך - ומאות אחיות עוזבות לבתי חולים בחו"ל

העניין המרכזי מבחינתי הוא הכסף", אומרת ח', אחות בת 28 שעובדת בבית חולים גדול במרכז הארץ ושוקלת לעזוב לחו"ל. "לא ניתן להשוות בכלל את השכר בארץ לשכר של אחות בארה"ב, מדובר בפער עצום. כאן אני מרוויחה משכורת בסיסית של 3,700 שקל ובארה"ב אני ארוויח בחודש פי ארבעה או חמישה".



ח’ כבר החלה לברר על מקומות עבודה בחו"ל - וכנראה שהיא אינה היחידה. למשרד הבריאות אין נתונים מדויקים לגבי מספר האחים והאחיות שעזבו את ישראל בשנים האחרונות, אך ישנם כמה סימנים המעידים כי מדובר במגמה שצוברת תאוצה. כך, אם ב-1996 הגיעו למשרד הבריאות רק 22 פניות של מרכזים רפואיים בחו"ל, שהתכוונו להעסיק אח או אחות ישראלים וביקשו אישור על הסמכתם בארץ, הרי שב-2006 המספר עמד על 274 - יותר מפי 12. ב-2004 הגיע מספר הפניות לשיא של 290. בסך הכל, מאז 2000 הגיעו 1,500 פניות - בעיקר מארה"ב, קנדה ואוסטרליה.



למרות הנתונים, האחות הראשית במשרד הבריאות, הד"ר שושי ריב"א, אינה מודאגת. "מדובר במספרים קטנים יחסית, ואיננו רואים מגמת הכפלה בכל שנה", היא מסבירה, "מספר האחים והאחיות בישראל עומד היום על כ-50 אלף איש, אז הפניות מחו"ל באמת בטלות בשישים".



מאידך, ריב"א מודה שאין לה כלים למנוע את המגמה: "לצערי ידיי קשורות, איני יכולה להציע לאחים ולאחיות האלה תנאי שכר גבוהים יותר".



משכורתן של האחיות בישראל מורכבת משכר בסיסי, שאליו נוספים תשלומים בעבור משמרות בלילות, שבתות וחגים ותגמולים על ותק, השכלה, הכשרות מקצועיות ועוד. מנהלת הסיעוד והשירותים הפארא-רפואיים בביה"ח "שיבא" בתל השומר, הד"ר אורלי תורן, אומרת כי "אחות מתחילה, שסיימה ארבע שנות לימודים באוניברסיטה ומחזיקה בתואר ראשון תקבל שכר בסיסי של כ-3,700 שקלים ללא משמרות מיוחדות. עם התוספת על העבודה בשבתות ובחגים היא תגיע ל-5,000 שקלים".



בניגוד לריב"א, תורן רואה בעזיבת האחיות תופעה רחבה, ומזהירה מפני מחסור בכוח אדם. "בשנה שעברה כ-20 אחיות עזבו את 'שיבא' לטובת עבודה בחו"ל", היא אומרת, "וכאן, בישראל, כבר יש מחסור מורגש באחיות, שמתבטא בעיקר במחלקות הקשות כמו גריאטריה, פנימית וכללית. המחסור מורגש גם במרכזים בקהילה ואם לא יוכשרו יותר אחיות בישראל, המחסור הזה יחריף בתוך חמש עד שש שנים".



אחות מתחילה בארצות הברית: 30 דולר לשעה



כשהאחיות נדרשות לעבוד מסביב לשעון תמורת משכורת צנועה, לא קשה להבין מדוע הסיפורים שמגיעים מעבר לים מושכים את תשומת לבן. כזה הוא סיפורה של מירי בן שמעון, בת 51, שעברה לפני תשע שנים עם משפחתה מראשון לציון ללוס אנג'לס. היא עובדת כאחות אחראית במחלקה כירורגית אונקולוגית בבית חולים פרטי, מהגדולים בעיר. "המחסור באחיות בארה"ב הוא מחריד", היא מספרת, "ומקצוע הסיעוד נחשב כאן מאוד מכובד, לא תופשים אותנו ככאלה שמחלקות את המרק לחולים". לדבריה, חלק גדול מחברותיה הן אחיות שעזבו את ישראל.



אחות מתחילה בארה"ב משתכרת כ-30 דולר לשעה, מספרת בן שמעון. היא עצמה עובדת שלושה ימים בשבוע במשמרות של 12 שעות, כשבעבור כל שעה היא משתכרת 45 דולר. על שעות נוספות היא מקבלת מ-63 דולר ומעלה. גם תנאי העבודה משופרים: במחלקה שבה היא עובדת יש 32 מיטות, ואחות מטפלת בכל ארבעה חולים.



"קיים הבדל תהומי בתפקידי הסיעוד בין מערכת הבריאות בישראל לזו שבארה"ב", מוסיפה בן שמעון, "כאן יש לנו מרחבים אדירים של סמכויות שבישראל אין". כך למשל, יכולות אחיות לקבוע מתן תרופות לחולים, בהנחיית הרופאים.



חיזוק מעמד האחיות והרחבת סמכויותיהן



גם משרד הבריאות בישראל החל באחרונה לקדם את הרחבת סמכויות האחיות, מתוך כוונה שיבצעו משימות שהיו עד כה בתחומי הסמכות של רופאים בלבד. הד"ר ריב"א משוכנעת שמהלך זה, לצד אקדמיזציה של תחום הסיעוד, מעצבים מחדש את תפקיד האחות הישראלית, שזוהרו הועם. "מהלכים אלה יקדמו את הסיעוד בישראל ואנו נגייס כוח אדם טוב מאוד. הרחבת הסמכויות הוא עיצוב מחודש של פרופיל תפקיד האחות", היא אומרת.



ריב"א מסבירה שהתפתחות הרפואה דורשת כוח אדם סיעודי גדול יותר ומשכיל יותר. "היום, על כל רופא בתחום ייחודי צריך לאייש עשר משרות של אחיות. טכנולוגיה ויכולות מתקדמות יותר דורשות גם כוח אדם מתאים".



עד שישופר מעמד האחיות בארץ, העזיבה לחו"ל אינה מטרידה את ריב"א יתר על המידה. את מקומם של העוזבים, היא אומרת, תופסים אחים ואחיות מקרב העולים החדשים, שחלקם עברו הסבה לתחום מרפואה. מה שמטריד אותה יותר הוא המעבר של אחיות מהרפואה הציבורית בארץ לזו הפרטית. "יש אחיות בשירות הציבורי שיורדות לשלושת רבעי או למחצית המשרה כדי לעבוד במקומות פרטיים", סיפרה.



- יוצאים להבראה בחו"ל