פסק דין בנושא אובדן כושר עבודה: אין זה סביר לדרוש מרתך לעבוד כשולייה בחצי משרה

שופטת בית המשפט השלום בחדרה הדסה אסיף פסקה בשבוע שעבר כי על חברת כלל לשלם לרתך תגמולים בשל אובדן כושר עבודה בעקבות מחלת הסרטן בה לקה, וכי עבודת חרושת קלה אינה עיסוק סביר אחר לרתך.

התובע עבד שנים ארוכות כרתך עצמאי, עד שחלה בסרטן ואיבד את כושר עבודתו. לתובע פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה בחברת אררט, אשר מוזגה עם כלל ביטוח. הוא פנה אל כלל בבקשה לקבלת תגמולי ביטוח בשל אובדן כושר עבודה וזו שילמה לו גמלה מלאה החל בשנים 2002-1998. בשנת 2002 הודיעה כלל לתובע כי הוא יכול להשתלב במסגרות עבודה אחרות המתאימות למצבו.



לטענת כלל, התנאי לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה על פי הפוליסה הוא שלמבוטח אין אפשרות לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. לטענתם, לפי הפרשנות הראויה ל"עיסוק סביר אחר", ניסיונו של התובע, השכלתו והכשרתו מאפשרים שילובו בשורה ארוכה של עיסוקים. נטען כי רופאה תעסוקתית קבעה שהוא יכול להשתלב בתחום החרושת הקלה, המיון, האריזה, הרכבת חפצים קלים ועוד.



השופטת ציינה כי על פי הפסיקה המבחן אותו יש להחיל לעניין זה הוא האם העיסוק המוצע הוא כזה אשר האדם הסביר, בעל נתוני הרקע הזהים לזה של המבוטח, היה רואה בו עיסוק שווה ערך לזה שעסק בו עובר למקרה הביטוח. על מנת ליישם את המבחן, יש לבדוק את השכלתו, הכשרתו וניסיונו של התובע ואת מידת ההתאמה של המשרה המוצעת לאורח חייו של המבוטח, שיעור ההשתכרות במשרה המוצעת מול שיעור ההשתכרות עובר למקרה הביטוח ועוד.



ההלכה בנושא זה קובעת כי ככל שעיסוקו של המבוטח היה ייחודי במובן זה שדרש הכשרה, מיומנות או השכלה מיוחדת, כך מגוון העיסוקים הסבירים בהם הוא מחויב להשתלב מכח הפוליסה קטן. וכך גם באופן הפוך.



עם זאת, השופטת ציינה כי התובע הינו בוגר 12 שנות לימוד בבית ספר יסודי ובתיכון מקצועי, אותן סיים עם קבלת תעודת "מסגרות מבנים" ממשרד העבודה. כמו כן, הכשרתו נרכשה בשורה ארוכה של משרות רתכות: "אמנם התובע הינו בעל השכלה של 12 שנות לימוד בלבד, אולם הוא בעל הכשרה בתחום עיסוק ספציפי ומיוחד אשר עסק בו במשך שנים רבות".



השופטת הוסיפה כי "יש להתייחס לכך שהתובע היה עצמאי עובר למחלתו במובן זה שאין זה סביר לדרוש ממנו כעת לעבוד כשולייה בחצי משרה בעיסוק קל זה או אחר". כמו כן, ציינה השופטת כי
לאור גילו המתקדם (55), חוסר זמינותם של העיסוקים המוצעים והיקף המשרה המוגבל, העיסוקים אינם מהווים חלופה הולמת. היא הוסיפה כי אדם המבטח עצמו בביטוח מפני אובדן כושר עבודה מבקש להבטיח לעצמו הכנסה ראויה אם וכאשר לא יוכל עוד להמשיך בעבודתו. לדבריה, קביעה לפיה אפשרות תעסוקה כלשהי - ולו בהיקף חלקי - מאיינת את זכאותו לתגמולים, מתעלמת ממטרת חוזה הביטוח ומתכליתו כפי שאדם סביר רואה אותה.



(א 4810/04)