קבלני השיפוצים לא אוהבים לשפץ דירות במרכזי ערים צפופות כדוגמת תל אביב, בני ברק, חיפה, ירושלים וחולון. זאת, לטענתם, בשל בעיות חניה, פינוי פסולת ובעיקר אטימות הרשויות. מסיבה זאת מעדיפים חלקם לדחות במידת האפשר הצעות עבודה בערים אלה, בעיקר בתל אביב, ואחרים מוכנים לעבוד שם, אבל בתעריפים גבוהים יותר - כך עולה מסקר מקיף שביצעה התאחדות קבלני השיפוצים בקרב 150 קבלני שיפוצים הרשומים בהתאחדות. על פי הסקר, 50% מהשיפוצניקים מעדיפים שלא לעבוד כלל בתל אביב.
מהסקר עולה עוד כי השיפוצניקים מעדיפים ערים שקטות יותר כדוגמת נס ציונה, כפר סבא ורחובות ואת המקומות הרחוקים ביותר ממרכזי הערים הגדולות והצפופות. בעיקר הם אוהבים בתים פרטיים ויישובים קהילתיים. הסיבות לכך ברורות: בווילות ובתים פרטיים בעיית השכנים קיימת במידה פחותה מאוד. בבתים משותפים השיפוצניק עובר פעמים רבות את השיפוץ תוך כדי מאבקים בשכנים שלא אוהבים את העבודה המתרחשת לידם.
לדברי יו"ר ההתאחדות, ערן סיב, בערים הצפופות קשה מאוד למצוא חניה לרכב הקבלן ויותר מזה לעגלת הפסולת או המכולה, וכן ישנם חיכוכים מתמידים עם השכנים שאינם מרוצים מהשיפוץ המתבצע בסמוך להם וקיים קושי גדול גם בשימוש במשאיות גדולות ובמנופים, ולכן הפועלים צריכים לסחוב את חומרי הגלם הכבדים בעצמם מהרחוב עד לדירה.
סיב מדגיש כי מצוקת החניה בתל אביב היא הגדולה ביותר ואין פתרון לשפיכת פסולת בניין בעיר. הקבלנים טוענים כי הם סובלים בעיקר מאטימות של הרשות המקומית המתבטאת בחוקי עזר מחמירים ובקנסות חוזרים ונשנים של הפקחים. בעיה נוספת במרכז העיר היא מכוניות החוסמות את המכולה, ואז, טוענים השיפוצניקים, יש לעתים להמתין כמה ימים עד שמתפנה מקום לפני המכולה וניתן להזיז אותה ממקומה. אגב, בגלל הפקחים יש קבלנים המעדיפים הצבת מכולות במקום עגלות אשפה, שכן לעגלות יש מספר רישוי ולכן הן צוברות דו"חות, בעוד שהמכולות הן ללא מספר. עוד בעיה שקיימת רק בתל אביב היא הפיכת עגלת הפינוי של אשפת הבניין לפח אשפה של הדיירים, שזורקים בה את הפסולת שלהם - החל מריהוט שבור ועד שקיות האשפה.
המלחמה בחאפרים
כמה משלמים תושבי מרכז תל אביב על המצב? סיב מעריך שתושבים אלה משלמים תוספת מחיר של כ-10%, שנועדה לפצות את הקבלן על האנרגיות והעצבים העודפים, העבודה הקשה יותר של הפועלים ועל העלויות הנוספות, ובכללן הצפי לדו"חות במהלך העבודה. לדבריו, במרכזי ערים אחרות, שבהן העירייה מגלה יותר סבלנות, הפרמיה נמוכה יותר.
לפי הסקר, יתרון גדול של בתים פרטיים ודירות בשכונות פרבריות לא צפופות, הוא עניין המנוף: בבית פרטי ניתן לפרוק משטחים שלמים בזכות מנוף בחצר ולעתים בתוך הבית עצמו, וכך נחסכת עבודה רבה מהפועלים.
התאחדות קבלני השיפוצים הוקמה לפני חמש שנים על ידי סיב במטרה למסד את הענף. לפי נתוניה, כוללת ההתאחדות קרוב ל-3,000 קבלני שיפוצים רשומים. סיב טוען כי בעיית החניה ופינוי הפסולת ממרכזי הערים היא אחת הבעיות הקשות ואחת המאבקים שהתאחדות קבלני השיפוצים סימנה כמטרה מרכזית. בעיות נוספות לדבריו הן מחסור בעובדים מקצועיים ו"חאפרים" שנותנים הצעות מחיר לא ריאליות. לטענתו, חלקם לא מתכוונים בכלל לבצע את העבודה, לוקחים תשלום ראשוני ונעלמים לאחר תחילת העבודה.
כמה עולה לשפץ?
שוק השיפוצים בישראל מגלגל כ-3 מיליארד דולר לשנה, מהם כ-2 מיליארד דולר מושקעים בשוק הדיור והשאר בשוק המוסדי.
מנתוני התאחדות קבלני השיפוצים עולה כי העלות הממוצעת של שיפוץ בישראל היא כ- 55 אלף שקל. מחיר זה כולל השקעה ממוצעת של 20 אלף שקל בכלים סניטריים ויתר הסכום הוא עלות השיפוץ עצמו.
מנתוני ההתאחדות עולה עוד כי השיפוצים הנפוצים ביותר הם של האמבטיה, השירותים, צביעת הדירה ושיפוץ המטבח. צביעה בלבד נפוצה לפני החגים ושיפוצים מאסיוויים - כולל החלפת ריצוף, שבירת קירות (בעיקר לאחר קניית דירה) או קבלת החלטה לשפץ במקום לעבור לדירה חדשה - הם יותר נדירים.
על פי נתוני ההתאחדות, עלויות ממוצעות של סעיפים מרכזיים בשיפוץ הן: הדבקת ריצוף - 120-140 שקל למ"ר, לא כולל קרמיקות; צביעה - 800 שקל לחדר; צביעה כולל שפכטל - 1,500 שקל; חלון כיס בגודל של מטר על מטר - 1,400 שקל; החלפת זכוכית בגודל מטר על מטר, 4 מ"מ - 280 שקל; נקודת אינסטלציה - 1,000 שקל: קיר גבס - 200 שקל למ"ר; קיר בלוקים, כולל טיח וצבע - 450 שקל למ"ר; ונקודת חשמל - 150 שקל.