ביהמ"ש: עוזבת קיבוץ לא רשאית לתבוע ממנו לשלם מזונות לילדיה

בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי חברת קיבוץ יכולה להגיש את תביעת המזונות רק נגד הבעל, חבר הקיבוץ חסר הרכוש - ולא נגד הקיבוץ עצמו.



א"ע ושתי בנותיה הקטינות התגוררו יחד עם מ"א בקיבוץ ר' שבדרום, עד שקרע במשפחה הביא את האשה לעזוב את הקיבוץ עם שתי בנותיה. היא הגישה תביעת מזונות, באמצעות עו"ד אורי גלבוע, נגד האב ונגד קיבוץ ר'. הקיבוץ התגונן - באמצעות עו"ד רוני מתניה - בטענה שאין לו יריבות ישירה עם האם ובנותיה, וכי יריבותן המשפטית היא עם האב בלבד.



התובעת ביססה תביעתה על סעיף בתקנון הקיבוץ, הקובע כי במקרה בו חבר קיבוץ עזב אך ילדיו נותרו בקיבוץ, הקיבוץ יכול לתבוע ממנו השתתפות בהחזקת הילדים. לטענתה, אם לקיבוץ עומדת עילת תביעה נגד חבר שעוזב ללא ילדיו, מקל וחומר שלחבר שעוזב עם ילדיו יש עילת תביעה נגדית נגד הקיבוץ.



מנגד טען הקיבוץ כי הקשר המשפטי בינו לבין חבריו הוא קשר חוזי, המוגדר בתקנון. תקנון הקיבוץ, נטען, לא מטיל עליו כל חובה כלפי חבריו לשעבר, והחובה החוקית היחידה חלה על אבי המשפחה אך לא על הקיבוץ באופן ישיר.



שופטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, ורדה בן שחר, קיבלה לפני כשבוע את טענות הקיבוץ. היא ניתחה את תקנון הקיבוץ, וקבעה כי אין בו חובה לשאת ישירות במזונות חבר קיבוץ שאשתו עזבה את הקיבוץ עם בנותיו. מנוסח סעיפי התקנון למדה השופטת כי על הקיבוץ חלה חובה מוסרית בלבד לסייע לקרוביו הנזקקים של חבר קיבוץ, בהתאם ליכולתו של הקיבוץ.



"נוסח הסעיפים מזכיר במידה רבה את דיני הצדקה, המבוססים מחד על יכולת הקיבוץ בהתחשב בצרכיו שלו ושל חבריו, ומאידך על צורכי ילדיו הקטינים של החבר המתגוררים מחוץ לקיבוץ ועל יכולתם להתפרנס ממקור אחר", קבעה בן שחר.



באשר לסעיף בתקנון עליו הסתמכה האשה בתביעתה, קבעה השופטת כי זהו סעיף הצהרתי בלבד שאינו מקנה לקיבוץ זכויות מעבר לאלה שמוקנות לו בדין.



בן שחר קבעה כי הקיבוץ אינו צד דרוש לבירור התובענה; לא חלה עליו חובה על פי התקנון לשאת בחיובי המזונות של האב; ואין פסיקה קודמת המקימה יריבות משפטית ישירה בין האם לבין הקיבוץ.



לפיכך, השופטת מחקה את הקיבוץ מן התביעה. בנוסף, ציינה בן שחר, ממילא עד כה קיים האב את כל חובותיו למזונות הזמניים של בנותיו, באמצעות הקיבוץ



(תמש 1960/06).