המדינה שכחה לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ נגד אדם - תפצה אותו בכ-13 אלף שקל

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים חייב את המדינה לפצות אדם בכ-13 אלף שקל בגין מחדלה לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ שהוטל על אותו אדם במסגרת הליך פלילי.



התובע, שמעון מזור, הורשע בהיותו קטין בביצוע עבירות שוד ובמסגרת זאת הוצא נגדו בשנת 1998 צו עיכוב יציאה מהארץ עד לגמר ההליכים המשפטיים. בשנת 2005, לאחר שסיים את ריצוי מאסרו ושילם פיצויים למתלוננת, נסגר התיק.



בחורף 2006 ביקש מזור לצאת לחופשה עם חברים בטורקיה, אך כשהגיע לשדה התעופה נאמר לו על ידי פקיד ביקורת הגבולות כי לא יוכל לצאת מהארץ עקב צו עיכוב יציאה התלוי ועומד נגדו. מזור הפסיד את הטיסה והצליח לאחר מאמצים רבים לצאת מהארץ ולהצטרף לחבריו רק בלילה באותו יום.



לפיכך, תבע מזור את המדינה לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו. לטענתו, המדינה התרשלה במילוי תפקידה בכך שלא דאגה לבטל את צו העיכוב בזמן. נציגי המדינה טענו כי על מזור היתה האחריות לוודא כי הצו בוטל עם סיום ריצוי עונשו.



השופט שמעון פיינברג קיבל את התביעה וקבע כי חלה על המדינה אחריות לדאוג לביטול הצו: "במידה ומתברר כי העילה שהיתה בייסוד נתינתו של הצו בוטלה או הפסיקה להתקיים, אך טבעי הוא שהמדינה תוודא לבטל את הצו שבשעתו דאגה להוצאתו ולביצועו".



השופט הסתמך בפסיקתו גם על נוהלים שנקבעו על ידי המדינה, לפיהם עם סגירת תיק בית המשפט מתבטל צו העיכוב לאחר בירור שמבצעת מזכירות בית המשפט מול פרקליטות המדינה. יצוין כי המדינה הודיעה בבית המשפט כי כיום מתבטלים צווים תלוים ועומדים בתיקי בית המשפט באופן אוטומטי עם סגירת תיק בית המשפט.



השופט דחה את טענת המדינה לפיה ביטול הצו היה באחריותו של מזור. לדבריו, צו העיכוב של מזור הופנה למשטרה בלבד ולא הובא לידיעת מזור.



"לא נעלמו מעיניי תחושות אכזבה והשפלה שהיו מנת חלקו של התובע אשר נאלץ להעלות בזכרונו ואף בפני חבריו אירועים קשים מימי קטינותו עליהם נתן את הדין בזמנו. לא כך נוהגת המדינה אשר חפצה בשיקומו של הנאשם", קבע השופט.



המדינה חויבה לפצות את מזור בגין עלות כרטיס הטיסה, עוגמת הנפש, הפסד יום העבודה והוצאות הנסיעה שנגרמו לו, ולשלם לו כ-13 אלף שקל.



(תק 1260/07)