המורל של הלוחם על שמירת הסביבה, ד"ר אבי כהן מכפר חרוצים, ירד לתחתית הברומטר ב-24 ביולי אשתקד. לנקודת השפל לא הביא עוד דיון סוער במועצה האזורית חוף השרון, כי דיונים עם גידופים, חרפות ונאצות מתרחשים שם לרוב, כל אימת שחבר המועצה כהן מתעקש לטרפד מתן אישורים חורגים ל"פיתוח" שטחים פתוחים בין נתניה להרצליה. כהן, זוכה אות "הגלובוס הירוק" מטעם "חיים וסביבה", ארגון הגג של הגופים הירוקים בישראל, נדהם אז לשמוע על החלטת המשטרה להגיש נגדו כתב אישום שלישי על העלבת ראש המועצה בדיונים האלה. החלטה שבדיעבד, גם במשטרה יש המכנים אותה "אומללה", "מתחסדת", "מנותקת מהאירועים ומהוראות החוק".
הישיבה הסוערת נערכה באוגוסט 2004. במועצה ביקשו להכשיר 123 דונם קרקע חקלאית להקמת פארק מוטורי סלול בשפיים. כהרגלו, כהן התנגד. "בישיבות כאלה אני חוטף לבדי מכל הכיוונים", הוא אומר. "לועגים לי, מאיימים עלי, מתגרים, מנבלים את הפה, מקללים, הכל במטרה לכפות עלי להסיר התנגדויות. מאחר שגם אני בא טעון אז אני צועק חזרה, בוויכוח הזה צעקתי במקרה, 'מה זה פה, ועידת ואנזה?' אני לא מצדיק את פליטות הפה האומללות שלי, אבל משום מה רק התלונות נגדי הופכות לכתבי אישום, קובלנות פליליות ותביעות דיבה".
ראש המועצה אהרון בז'רנו התלונן במשטרה והיה לו יסוד להניח שהתלונה תסתיים בהרשעה, שכן החבר הסורר כבר הורשע פעמיים על התבטאויות לא ראויות בדיונים סוערים: פעם על כך שכינה את בז'רנו בכינויי גנאי (כהן נקנס ב-500 שקל) ופעם על הערה מעליבה כלפי אשתו של ראש המועצה (1,700 שקל קנס). כהן, בן 54, בעל תואר דוקטור לפיסיקה מהטכניון, נחקר במשטרת נתניה, הסביר את ההקשר והנסיבות שבהם נאמרו הדברים, ואף התנצל. ללא הועיל. כעבור שנתיים הוגש כתב האישום השלישי על העלבת עובד ציבור.
ההחלטה הזאת קוממה גם את ראשי עמותת אדם טבע ודין (אט"ד). בנובמבר שלח היועץ המשפטי של העמותה, עו"ד אלי בן ארי, מכתב אל לשכת התביעות של המשטרה וביקש ממנה לבטל לאלתר את כתב האישום, שלטענתו מנוגד גם לעקרונות חופש הביטוי. באט"ד אישרו שהמטאפורה מהשואה מקוממת, אבל הדגישו את התנצלותו הכנה של כהן וציינו כי הדברים נאמרו מתוך לחץ, בתגובה על דברים קשים שהוטחו בו כאיש ציבור.
תחילה לימד בן ארי את חוקרי המשטרה פרק בתולדות המאבקים הסביבתיים: "הסיבה האמיתית להגשת התלונה הנה מערכה המתנהלת נגדו כדי לפגוע בו ולגרום להפסקת פעילותו... זה שנים פועל ד"ר כהן כאופוזיציונר יחיד ומהווה מחסום אחרון אל מול תופעת הבנייה ושימושי הקרקע הבלתי חוקיים המרובים באזור, בעוד הוועדה המקומית, שאמורה לאכוף את החוק, אינה עושה זאת ואף מסייעת לעבריינים".
לציבור אין עניין בכך שכהן יועמד לדין, כתב בן ארי. "למעשה, נכון יותר לומר כי לציבור יש עניין רב בכך שד"ר כהן לא יועמד לדין. אין אבסורד גדול מזה שבאזור שבו מעל 1,400 עבירות בנייה שנגד רובן לא ננקטים הליכים פליליים" - לפי דו"ח מבקר המדינה, דצמבר 2005 - "יופעל המשפט הפלילי באופן בלתי מוצדק דווקא נגד מי שמבקש להביא לאכיפת חוק יומיומית".
הפעם נמצאה גם במשטרה אוזן קשבת וכתב האישום בוטל מחוסר עניין לציבור. הדוברת, רפ"ק שירה ליברמן: "העניין הציבורי נשקל בהתחשב בעובדות. אחת, ההעלבה לא היתה ספציפית כלפי ראש המועצה, אלא במהלך דיון סוער בסוגיה עקרונית. השנייה, יש לאזן בין חופש הביטוי לחומרת העבירה". מדוע הוגש כתב האישום מלכתחילה? "לד"ר כהן יש עבר באותו תחום". ומה קרה לתלונות שכהן הגיש? "מצאנו תלונה אחת מינואר 2007. היא נבדקה, ובשל מהותה הוחלט לסגור אותה מחוסר עניין לציבור".
מלחמת ההתשה
"פרשת ואנזה" היא אחת בשורה ארוכה של עימותים משפטיים שיזמו גופים ציבוריים ופרטיים נגד כהן. כל עימות גוזל ממנו זמן יקר, מתיש אותו נפשית וכולם יחד מאיימים למוטט אותו כלכלית. "עד היום הוצאתי כ-250 אלף שקל מכיסי עבור הוצאות משפטיות", אומר כהן, שלא מקבל שכר על מילוי תפקידיו בוועד הכפר ובמועצה. "אני, שהתחלתי ללמוד לבגרות בגיל 26 ושילמתי מחיר אישי ענק כדי לצאת ממצב של פועל, חזרתי לנקודת ההתחלה. אני מרושש. כל זמני הולך על תוכניות בנייה ומשפטים, במקום להתעמק במחקר. לפעמים אני נסחף בלי אוכל ומנוחה, ומגיע לחוסר אונים".
רוצה לומר "נשבר"?
"לא, כי זה לא מאבק אישי, לפני אבי כהן ישנו העניין הציבורי".
על התבטאויות חריגות בדיונים הוא מקבל מכתבי איום בתביעות דיבה על מיליוני שקלים. בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו הוא נמצא חייב בשתי ערכאות וממתין כעת לדיון בערעור בבית המשפט העליון. לפחות עשר תלונות הוגשו נגדו למשטרה, שלוש מהן הבשילו לכתבי אישום על העלבת עובד ציבור, שניים הסתיימו בהרשעות ואחד בוטל כאמור. לעומת זאת, תלונות שהוא הגיש על העלבות ואיומים לא הגיעו לערכאות משפטיות.
כשהמשטרה סגרה תיק שנפתח לו בגלל תלונות על התבטאויות שלו באינטרנט, הגישה נגדו המועצה קובלנה פלילית פרטית. ראשי ישובים, בעלי קרקעות ויזמים מאיימים עליו באופן ישיר ובמרומז, בנפרד ובמרוכז. בז'רנו אף הציע לבעלי הון ועניין להגיש נגד כהן תביעות נזיקין של מיליון דולר כל אחת, כדי להתיש אותו בבתי המשפט.
במועצה מונעים ממנו לפעמים לצלם מסמכים והשוטר הקהילתי סילק אותו מבניין המועצה כמה פעמים בבושת פנים. יד אלמונית זרעה תוהו ובוהו בחשבונות הארנונה שלו ושל משפחתו, עד שבית המשפט נאלץ למנות בורר מקצועי. מכריו בכפר חרוצים מספרים על התנכלויות מצד המועצה בגלל היכרותם עמו, שלא לומר התמיכה בו.
במכתב שהוציא בז'רנו לתושבי חרוצים, אחד הישובים החלשים בשרון, הוא הודיע להם שהישוב עלול להיפגע מהתנגדותו של כהן לפרויקט קוסמוס געש. "פועל יוצא מכך יהיה כי כפר חרוצים יינזק כלכלית", כתב בז'רנו. "לא נוכל לתת את מה שחשבנו בסיוע בחינוך, בתקציב השוטף... המועצה מסבסדת במיליונים רבים את מחלקת הרווחה וגם פה היכולת שלנו כתוצאה מפעולתו של אבי כהן תינזק במיוחד".
איש המעברות
כהן נולד ב-1953 במעברת כפר נחמן ליד רעננה. אביו היה בעיראק מורה לחשבון, אמו ניקתה בתי ספר בשרון. לזוג היו שני בנים ושתי בנות. בילדותו עברה המשפחה למעברת חוף השרון, שהוסבה כעבור שנים לכפר חרוצים. ימי המעברות הותירו צלקת עמוקה בנפשו, הרגשנית ממילא, ויש להם השלכה ישירה על פעילותו.
"התושבים הראשונים הובאו בעיקר משער העלייה בחיפה", מתאר כהן את קורות הכפר שלו. "זרקו אותם בשטח עם 'חבילה ערבית' ומקומות עבודה מובטחים. הקימו אותנו רק כדי לתת ידיים עובדות לקיבוצים ולמושבים מסביב, בני ציון, בצרה, רשפון, אודים, געש, שפיים. בניגוד לשכנים, אנחנו לא קיבלנו אדמות חקלאיות ונאלצנו לעבור דרך ייסורים מפלצתית, בלתי אנושית. היינו הפלסטינים הראשונים, העובדים הזרים הראשונים. הורינו עבדו אצלם בספונג'ה, בבנייה, בתערובת, בביוב, בפרדסים".
היום, כל אחיו מסודרים, יחסית. אחותו הגדולה בעלת תואר שני בחינוך ומפקחת במשרד החינוך. אחותו הצעירה עובדת סוציאלית בעלת תואר שני. אחיו הצעיר לומד סיעוד ואנתרופולוגיה לתואר שני. פעם הדברים נראו אחרת בשבילו: "כאשר סיימתי יסודי, החברים מבני ציון הלכו לתיכון עיוני ואילו אני נשלחתי ללמוד מסגרות בבית ספר מקצועי. כילד רציתי להיות עבריין, רק הורי עזרו לי להתמיד בלימודים. אחרי שנתיים נשרתי, כי רצו להעביר אותי לכיתה עם מופרעים. התחלתי לחפש תיכון אלטרנטיווי וככה הגעתי לאורט נתניה. שיכנעתי את המנהל לתת לי צ'אנס במכונאות ימית, ומאז השתנו חיי".
בצבא הוא שירת בחיל הים על סטי"לים וכשהשתחרר עבד על אוניות בארצות הברית ובאירופה. "בשלב מסוים חשבתי שאני יכול גם לייצר מכונות ולא רק לעבוד על מכונות", מספר כהן כיצד ניצת בו ניצוץ ההשכלה בגיל 26. "מאחר שלא היתה לי בגרות התקבלתי על תנאי למכינה בטכניון. כאשר סיימתי את המכינה נדלקתי על פיסיקה".
ב-1991 קיבל כהן מהטכניון תואר דוקטור לפיסיקה. את הפוסט דוקטורט עשה באוניברסיטת ברנדייס ליד בוסטון. היום הוא משתתף במחקר של הפיסיקה הקוונטית באחד ממכוני המחקר בישראל. "בטכניון הקושי הכי גדול שלי היה הניכור מול סטודנטים חזקים מבחינה חברתית וכלכלית", הוא אומר. "הרגשתי נורא לבד ולא הבנתי למה".
בילדותך היו עימותים חברתיים-עדתיים בין ישובי השרון?
"הדברים לא הגיעו לכדי עימות וחבל, כי זה מצביע על הכחשה. כמו אשה מוכה שהבעל המכה קונה אותה במלה טובה. אותו דבר התושבים המקופחים - הם לא העזו להתמרד, הם מעוכים, שקופים. אני מרגיש אחרת, אני אאוסלנדר, לא שייך".
זה משבר זהות כתוצאה מילדות עם דימוי עצמי נמוך?
"בוודאי. למשל, אני מת להכיר אשה ישראלית, משתוקק, אבל יש לי מחסום בלתי עביר כתוצאה מחוסר שייכות וניכור. יחסים רומנטיים היו לי רק עם בנות חוץ לארץ".
לא הגיע הזמן להתגבר על הניכור?
"אני לא אנטי ישראלי. בצבא, מתחתית המדמנה כמכונאי בסטי"לים התעקשתי להתקבל לקומנדו הימי...", הוא נשנק. "ההישגים שלי בקומנדו היו תמיד ברבע הראשון, בריצות, בשחייה, בחתירה, בצלילה. עכשיו תשאל, למה הדיחו אותי אחרי חצי שנה? כי לא סיפרתי שאבא שלי היה קומוניסט בעיראק. הכניסו לי בעיטה בפרצוף וזרקו אותי לנחתות שסיפקו מים ליחידות בסיני. בסוף החזירו אותי לסטי"לים, השתתפתי במלחמת יום כיפור והשתחררתי".
והניכור הזה הוביל אותך לפעול נגד הבנייה בשרון?
"מה שמניע אותי זה אותו הכעס על האליטיסטים, שאז כמו היום מהווים את החיבור בין הון לשלטון".
אבל תראה אותך היום, מדען, דוקטור.
"אני מבקש לא לערב את עבודתי המדעית במאבקי הציבוריים. חלק מהאנשים שאני נאבק באינטרסים שלהם הם מגדולי התורמים לאקדמיה, אם הם רק יעשו 'פו' אני אשאר ללא עבודה".
עובדות ירוקות
אחרי עשור באוניברסיטאות בארצות הברית ובגרמניה חזר כהן ב-1997 לכפר חרוצים. פעילותו הסביבתית הראשונה היתה כשביקש מהמועצה לפנות גרוטאות ופסולת בניין מהיישוב. "הסגן אז, בז'רנו, אמר לי 'לך לפסיכיאטר' ואני נפגעתי מאוד..." הוא שוב נשנק. "הרגשתי מתוסכל וחסר אונים. הייתי כבר מדען, שקיבל כבוד בארץ ובחו"ל, והנה אני שוב אותו בן חרוצים שקוף שלא סופרים אותו. חוץ מזה, בחו"ל הפנמתי שכמדען עם אמירה בנושאים סביבתיים אני רשאי ואף מוטלת עלי חובה לפעול, והבנאדם הזה, שמייצג את האליטות השנואות, אומר לי לך לפסיכיאטר".
כהן לא ויתר, וביוזמתו אילצה הסיירת הירוקה את המועצה לפנות את הפסולת. "הבנתי שלמרות ההשפלות והטרטורים אפשר לנצח אותם, אבל שילמתי מחיר, הפכתי לאויב המועצה והישובים השולטים בה". הוא העמיק את החיבור עם האג'נדה הירוקה, התעמק במודעות על תוכניות בנייה וכך עלה על תוכנית להרחבת חרוצים, "היה לי ברור שמבקשים לנצל אותנו שוב במסווה של דיור לבנים ממשיכים".
איש העסקים סמי שמעון, שעמד מאחורי תוכנית אחרת בחרוצים, להקמת קמפוס אקדמי ומועדון גולף, הזמין אותו לשיחה במשרדי החברה שלו, יכין חק"ל. "הוא ג'נטלמן עיראקי בסגנון בריטי", אומר כהן. "בעיראקית קוראים לזה 'שחסייה'. אבל כמובן שהמנהלים בפירמות שלו מקדמים את העניינים האלה. בשיחה הוא דיבר המון על נתינה ותרומות, נפרדנו בנימוס".
בשלב הבא הדריכו אותו אנשים כמו ד"ר סנדי קידר מהקשת הדמוקרטית המזרחית, כיצד לנהל מאבק מסודר באמצעות מסמכי התוכניות החלות על השטח. פרופ' ערן פייטלזון מהאוניברסיטה העברית, שחתום על תוכניות מתאר ארציות, לימד אותו לקרוא אותן. עו"ד בן ארי ואנשי אדם טבע ודין לימדו אותו לעתור נגד החריגות מהן.
"התיישבתי ללמוד את התוכניות כמו פיסיקאי שמתמודד עם העלטה, והתוצאה שהגעתי אליה היתה מובהקת: דברים מטורפים מתרחשים בחוף השרון ואנשים לא יודעים. אישורים לשימושים חורגים בניגוד לחוק חולקו לכל דיכפין. היטלי השבחה נגבו מתאגידי ענק בקומבינות והסדרים מפוקפקים. טייקונים כמו אליעזר פישמן, סמי שמעון ואחרים קיבלו הקלות מפליגות למימוש נכסים על קרקע חקלאית. בהמשך הכל הופיע בדו"ח מבקר המדינה, אבל מעבר לעובדות אסור לטעות בתובנות, כי אין מתנות חינם: מה שלא הגיע לקופה הציבורית נשאר בידיים פרטיות".
קרבות קלשונים בטוקבק
באוגוסט 2002 הפך בג"ץ הקרקעות של הקשת הדמוקרטית המזרחית לפסק דין מחייב, אבל מאז מנסה הלובי החקלאי והמסחרי לעקוף אותו. השר הממונה אז על מינהל מקרקעי ישראל, אהוד אולמרט, מינה ועדה בראשות שר המשפטים לשעבר, משה נסים, שגיבשה מנגנון חדש לפיצוי בעלי נחלות חקלאיות. תומכי הקשת חשו מרומים בעקבות פרסום המלצות ועדת נסים, אלא שבמושבים ובקיבוצים עדיין ליקקו את הפצעים מפסיקת בג"ץ.
ב-22 ביולי 2003 התראיין באתר NRG, יצחק באדר מקיבוץ גבעת חיים, אז מנהל תאגיד ההשקעות הקיבוצי גרנות ויו"ר דירקטוריון חברת דור אלון. באדר האשים את שופטי בג"ץ ברשלנות ופופוליזם, וטען כי מושג הצדק החלוקתי שטבעו ניפץ לרסיסים את הזכויות הקנייניות של הקיבוצים. הוא ביכה את תמימותם של חבריו, שלטענתו נושאים בעיקר העול הביטחוני במדינה, והבטיח להיאבק להשבת האדמות, "אם נצטרך נילחם בקלשונים", צוטט במלים שהוקפצו לכותרת.
את הראיון קרא גם פעיל הקשת ד"ר כהן, שהתקשה להבליג ושלח בשמו המלא טוקבק מתלהם משלו: "על פי תאוות הבצע שלכם, שאותה אני חווה יום יום, 50 שנה, במיוחד בישיבות המועצה בשפיים, אין ספק שהפתרון הוא אחד... הפתרון יהיה רק בנשק. הוא לא יקרה בדורנו".
כעבור שלושה חודשים שלח כהן שלח טוקבק דומה גם ל-ynet, בתגובה על ידיעה באותו עניין: "אם בדרום אפריקה וזימבבואה סילקו השחורים את הלבנים... אם החמאס, הג'יהאד וגדודי עז א-דין אל-קסאם נלחמים כמו שהם נלחמים... מדוע לחשוב שאנו, בני הארץ והלאום, ניתן לנבלות אדם לחלק ביניהם את קרקעות הלאום?... נעקור את קוסמוס והום סנטר בגעש, אייס, אופיס דיפו וחוצות שפיים עם היסודות והגנבים... זו רק שאלה של זמן".
מרבית הפרויקטים שמנה כהן בטוקבק נכללים בעבירות שחשף דו"ח מבקר המדינה, ואת התגובה הכואבת הוא ספג דווקא מראש המועצה. בז'רנו התלונן במשטרה שהטקסט, כמו דברים דומים שכהן השמיע לכיוונו ("אני אפרק אתכם"), מהווים איום על חייו ועל חייהם של בעלי הקרקעות. מיד אחריו התלוננו גם שני נציגי געש ושפיים במועצה, אבל שלוש התלונות נסגרו מחוסר עניין לציבור. במועצה התאכזבו מהמשטרה והגישו לבית משפט השלום בנתניה קובלנה פלילית פרטית.
את הקובלנה הגיש משרד עורכי הדין שטינמן בן זקן. המשרד מעסיק את בתו של בז'רנו וייצג את חברת דלק נדל"ן בפרויקט המשרדים גרנד נטר, במושב כפר נטר. בז'רנו, שניהל שנים רבות את סניף אגד בנתניה, הוא תושב כפר נטר ויו"ר ועד הישוב. המנכ"ל של דלק נדל"ן, איליק רוז'ינסקי, חשוד במתן שוחד לבז'רנו באמצעות העסקתם של בתו ובנו בניהול ושיווק הפרויקט. גם בעניין אישורי הבנייה לפרויקט יש חשד שנעשו עבירות על החוק. דוברות המשטרה: "בפברואר 2006 נחקרו בז'רנו ומעורבים נוספים בחשד לקבלת שוחד ועבירות בנייה בפרויקט גרנד נטר. החקירה הסתיימה והתיק הועבר לפני מספר חודשים לפרקליטות מחוז מרכז לעיונם והחלטתם".
בפרקליטות טרם התקבלה החלטה. מחברת דלק נדל"ן נמסר כי אינם רוצים להתייחס לפרשה.
הפחדים של בז'רנו
הדיונים המשפטיים בקובלנה הפלילית חשפו את עומק הפגיעה הרגשית של הצדדים המעורבים. את עדויות התביעה הראשיות מסרו בז'רנו ושלושה נציגי ישובים במליאת המועצה, שכהן הצליח לטרפד להם מיזמים כלכליים ולמעשה גרע מתקציביהם עשרות מיליוני שקלים.
"כשהסתכלתי יום אחד באינטרנט נדהמתי", אמר בז'רנו בעדותו. "הנאשם כתב שהפתרון הוא רק בנשק... הוא טוען שלקחתי את הקרקע. אבא שלי היה איש הגנה והכל היה מלא בערבים כשאני באתי לארץ. מהדברים שלו אפשר להבין שאני הלבן והוא השחור, והוא צריך לזרוק אותי כמו שהשחורים זרקו את הלבנים מדרום אפריקה... אם ברצח רבין היתה כתובת על הקיר ואף אחד לא התייחס אליה, פה יושב האשם שכתב את זה... אם התהליך לא ייעצר יהיה אסון, רצח, ולא יוכלו להאשים אותי שלא התרעתי".
בז'רנו סיפק גם תיאור צבעוני של מגבלות חופש המידע במועצה: "כשכהן נכנס לתבוע תוכניות כדי להגיש התנגדויות היה בא באיומים, הבחורות היו באות אלי לבכות שהן פוחדות ממנו... ניסיתי להרגיע אותן ואמרתי שאנסה לתת לו מה שירצה. בסופו של דבר אמרתי שלא אתן לו. אז הוא תבע בבית המשפט... השופט אמר שגם אם אני צודק, אני חייב לתת לו".
למה התכוון כהן באמירה "לעקור את קוסמוס והום סנטר", שאל הסנגור עו"ד דורון בקרמן, ובז'רנו סיפק את הפרשנות: "אני נתתי את כל הרישיונות שם. אני מפרש את דבריו כאיום, הסתה, שנאה... יכול להיות שישים שם פצצה, אולי ישלח אנשים".
הסנגור: "אולי רק ינקוט הליכים משפטיים?"
בז'רנו: "הוא ניסה ולא הצליח. קוסמוס עובד" (בינתיים, החנות נסגרה בהתערבות בית המשפט, בגין תלונות של כהן).
"יש פה דרך ציורית לגרום לחורבן הנכסים של שפיים", העריך רכז הקיבוץ, כרמל ארז, בעדותו. "בטקסט מסתתרת פגיעה פיזית... אפילו סופנית. אם מדברים על חמאס וג'יהאד, ועל שחורים שסילקו את הלבנים מזימבבואה, ואתה קושר את זה לשפיים, אז ההסתה ברורה".
יואב דרורי, הרכז של געש, סיפק פרשנות דומה: "התחלחלנו לקרוא. זה היה על רקע פעילות הקשת המזרחית והיו הרבה מאמרים עוינים כלפי קיבוצים ומושבים. העסק הזכיר נשכחות... אמיל גרינצווייג ורבין... מתחילים בהסתה פוליטית ומסיימים במעשים... כמו יגאל עמיר".
הנשק שהסעיר את דרורי בטקסט של כהן לא קומם אותו בטקסט של באדר על מלחמת הקלשונים. "כמו שאני מכיר את באדר הוא לא התבטא ככה", אמר דרורי בעדותו. "אם באדר היה כותב לצאת למלחמה עם קלשונים הייתי יוצא נגד... ציטוטים בעיתונים הם לא בהכרח מה שנאמר".
תסמונת האופנוען
במועצה מרגיש כהן מבודד, אבל בחרוצים הוא מרגיש שיש לו גיבוי. פעמיים התמודד בבחירות לוועד (שבעה חברים) ולמועצה האזורית (שני חברים מחרוצים), ובשתי הפעמים נבחר. "מסכת יסורים כמו שאני עובר כנבחר ציבור השטן לא ברא", אמר כהן בפתח עדותו במשפט. "מקללים אותי, אומרים שאני הומו, פסיכופת, שאם היו מכניסים את המוח שלי לפרה היא היתה משתגעת".
בתשובה על שאלת סנגורו, מדוע לא התלונן במשטרה, אמר: "הגשתי שתי תלונות על איומים ברצח... בז'רנו איים עלי ברצח... יש גורמים עברייניים מהמעלה הראשונה שקשורים לפרויקטים בחוף השרון, גם מהם קיבלתי איומים... את התלונות שלי זורקים לפח ואני התייאשתי".
באוזני השופטת גלית ציגלר השמיע כהן נאום סנגוריה אידיאולוגי, שבו באה לביטוי רגשנות היתר שלו - הכוח המניע שלו וגם מקורן של פליטות הפה המביכות: "כשקראתי את מאמר הקלשונים נסערתי ביותר, יצאתי מדעתי. גם אתמול כשקראתי נסערתי. האדם הזה מספר שהם בנו את הארץ, שהם החקלאים השומרים על הקרקע. אני לא יכול לסבול את המחשבות האלה. לספר שהם חיילים בצבא ובתי הקברות מלאים בחיילים שלהם... זה לא נבע מהגינות שטייסים לא באו מדימונה וירוחם... אני חושב שגם אדם שעובד במוסך בונה את הארץ, אדם שעשה ספונג'ה בונה את הארץ... במקום שגרה גברת שרי אריסון אספתי ביצים בילדותי; כאשר אני מסתובב בבני ציון ורואה איך חקלאים מוכרים בתים למיליארדרים, וזו קרקע של הלאום, אני יוצא מדעתי מבחינת הקיפוח".
הוא חזר במשפט על עיקרי הדברים שכתב בתגובתו באינטרנט: "בדרום אפריקה האדם הלבן סלל כבישים, בנה בתי חולים, אוניברסיטאות, ובאו השחורים וגירשו אותם, וזה עוד בתיווכו של אדם מהשחורים שישב 30 שנה בכלא... בצרפת, אוכלוסייה שמרגישה מקופחת מתחילה להתנגד... אני רוצה לפרק את הדברים האלה במסגרת החוק יום אחד קודם, כל יום שעובר יהיה יותר מסובך".
והיו בעדות גם התנצלויות חוזרות ונשנות מהסוג הזה: "אני מודה ומתוודה והתנצלתי כבר מספר פעמים, גם במשטרה וגם במערכות העיתונים, הרגשתי שהתגובה הזאת לא היתה טובה וביקשתי להוריד אותה... התבטאתי בצורה מתלהמת, לא ראויה לאזרח המדינה, לנבחר ציבור... אבל לא היה בדל איום, לא בכוונה ולא בכתיבה, לא רביב של איום ולא רסיס".
המונולוג החברתי של כהן בלתי ניתן לעצירה, גם מחוץ לכותלי בית המשפט: "לא מדובר כאן במזרחים מקופחים - האינטרס הלאומי של תושבי נתניה, רעננה, באר שבע, רמת אביב ומרכז הכרמל מקופח, כולנו לא נהנים מהמיליארדים שהמדינה והשלטון המקומי מרעיפים על האינטרסנטים. אבל מאבקים חברתיים הם לא עניין לבכיינות, אלא עבודה סיזיפית ארוכת שנים במשפט, במחקר, בספרות יפה.
"המדינה השקיעה 15 שנה והון עתק בתוכניות מתאר (תמ"מ 21/3 ותמ"א 35), שמגדירות את האזור בין נתניה להרצליה כחיץ מטרופוליני ירוק. ובסוף מה? באים אלה מהקיבוץ והמושב ובונים למיליארדרים מהעיר דירות פאר על מצוקים מול הים, בלב השדות והפרדסים הם מאשרים להם מרכזי קניות, גני אירועים ומגרשי מכוניות. הם מצפצפים על כולם, אבל אני נשבעתי שבדרך חוקית בלבד אאנוס אותם לקיים את החוק.
"לנושא יש היום מודעות בציבור, אבל זו מודעות הכרתית בלבד. כמו המקרה עם אותו רוכב אופנוע ששכב הרוג בכביש, כולם ראו אותו אבל אף אחד לא עצר. אני מתכוון למודעות אחרת, אקטיווית, אני לא אחד מאלה שעברו ליד הבחור עם האופנוע, הבינו, והמשיכו בדרכם".
קשה להם
לצד רשימת הפרויקטים שכהן ואט"ד הצליחו לעצור, יש גם כישלונות שמבחינתם רק מבטאים את עוצמת הקשר בין הון לשלטון. כשרפתות ומחסני תבואה של קיבוץ יקום הפכו למוסכים ומחסנים של חברה גדולה לסחר במכוניות, העונש שניתן על שימוש בלתי חוקי בשטח של 15 אלף מ"ר היה 5,000 שקל קנס, בחמישה תשלומים. כהן ממורמר: "התובע של המועצה סיכם על עסקת הטיעון והשופטת אביבה טלמור אפילו נתנה להם חצי שנה להמשיך לעבוד. אגב, מאז הם רק התרחבו. למה השופטת לא הבינה לבד שפרויקט כזה בלב הפרדסים מנוגד לאינטרסים של הציבור והלאום? אין לי מושג".
בן ארי, שמגדיר את פסק דין יקום "שערורייתי", מצביע גם על יחסו של בית המשפט בנתניה למתחם מסחרי בגעש, הצמוד לכביש החוף, על שטח חקלאי שמיועד לשמורת נוף. בעקבות טיפול עקשני של כהן, הגישה המדינה כתבי אישום נגד הקיבוץ והזכיינים. בחודש מארס הם הורשעו ונקנסו ב-90 אלף שקל, אבל בית המשפט איפשר גם להם לעבוד עוד שנה וחצי. "הרי הם כבר חויבו להרוס פעם אחת ולא הרסו", מתקומם בן ארי. "בעוד שנה וחצי מן הסתם נצטרך להגיש תביעה נוספת, אבל השנים יחלפו והטבע יינזק. דווקא בגלל זה חשוב שיהיו אנשים כמו כהן ושלא יהלכו עליהם אימים באמצעות מלחמות התשה בבתי משפט ותחנות משטרה".
המועצה האזורית חוף השרון החליטה לא להגיב על טענותיו המפורטות של ד"ר כהן: "איננו מוצאים לנכון להתייחס לדבריו של חבר המועצה אבי כהן מחרוצים. בימים אלו נדונים הדברים בבית משפט השלום בנתניה, במסגרת קובלנה פלילית שהגישה נגדו המועצה. אבי כהן שם לו למטרה לפגוע בפעילויות המועצה באשר הן, לפגוע בישובים וברווחת התושבים עצמם. מניעיו בוטאו בקולמוסו באופן מתלהם באינטרנט, בין היתר הוא קרא לעקירת יישובים ולשימוש בנשק חם בעתיד. לצערנו, בישיבות המועצה בוחר כהן לנהוג בצורה אלימה ומתלהמת, ובעבר גם הורשע פעמיים בבית משפט בגין העלבת עובד ציבור. בימים אלו, שבהם איומים, אלימות והסתה נגד ראשי ערים וראשי מועצות הולכת וגוברת, יש לעצור את דברי ההסתה והבלע של כהן בטרם יתממשו ובני אדם ייפגעו".
בינתיים ממשיך ד"ר כהן לעשות ג'וגינג בשבילי השרון או לטייל בפיאסטה הישנה בין הישובים, מזהה עבירות בנייה ומגיש תלונות. "ראש המועצה עושה הון פוליטי מהתלונות שלי", נאנח כהן בציניות מרירה. "הוא מספר לכולם איך הוא פועל למתן לגליזציה לפרויקטים שלהם. באחד הפרוטוקולים של ועדת בניין ערים משנת 2003 אפשר לראות איך בז'רנו ומהנדס המועצה מפארים תוכנית לשכונת מגורים של 120 יחידות דיור עם בריכות שחייה בגעש, עם אפשרות לשנות את החלוקה ל-30 מגרשים, משמע 30 אחוזות, ועל קרקע שיועדה למתן פתרונות דיור לבני הקיבוץ".
בעקבות התנגדות של כהן להרחבת מגורים ביקום הוציא בז'רנו מכתב למליאת המועצה, שבו כתב: "נצטרך לחשוב על טיפול יסודי יותר. אני בעד שנחשוב על אפשרות שהישובים הניזוקים, געש, יקום, חוות רונית, פישמן, אזור התעשייה ליד תחנת הרכבת ומשה גרין, יגישו תביעת נזיקין, כל אחד בנפרד על סך מיליון דולר או סכום אחר שייקבע על ידי עורכי הדין. זו כנראה הדרך היחידה לעצור את האדם הזה".
האם אתה חש טינה גם מתושבים?
כהן: "תתפלא, אבל יש אנשים, אפילו מיקום, געש בצרה ובני ציון, שטורחים להתקשר ולהגיד כל הכבוד. אני לא חש מנודה על ידי הציבור הרחב, להיפך, על פעילותי לביטול פרויקט 'געש על הים' קיבלתי פרס מארגון הגג של הגופים הירוקים. חוץ מזה, גם לפוליטיקאים לא פשוט אתי, פרויקטים נתקעים, הם מסתבכים במשפטים, מפסידים ארנונות והיטלי השבחה. קשה להם אז הם פוגעים בי, ובמקביל פונים למשרד יחסי ציבור שיקדם תהליך של green-wash, שידאג לכתבות חיוביות על שקיפות ותקינות לכאורה".
שמחה וצהלה במועצה
אחת המהמורות המשפטיות שכהן מדלג ביניהן כבר חמש שנים היא תביעת לשון הרע שהגיש נגדו עו"ד אלי וילצ'יק. הפרקליט מייצג את יו"ר ועד בצרה, משה גרין, שנגדו הוגש ב-2001 כתב אישום על הפעלת מרכז מסחרי. וילצ'יק טען בוועדה המקומית לתכנון ובנייה כי בידיו ראיות לכך שהשטח בכניסה לבצרה אינו מוכרז כחקלאי ולכן הוועדה מוסמכת לאשר לגרין שימוש חורג. כהן, שנכח בדיון כצופה בלבד, הזהיר את הנוכחים בעל פה והוציא מכתב למוסדות התכנון שבו טען כי הפרקליט משדל את חברי הוועדה לדבר עבירה.
השופט הרווי גרובס מבית משפט השלום בנתניה קבע שהדברים מהווים לשון הרע, וחייב את כהן לשלם לוילצ'יק פיצוי בסך 50 אלף שקל, 23 אלף שקל הוצאות משפט ולכתוב מכתב התנצלות. אחרי פסק הדין, מתאר כהן שמחה וצהלה בישיבות המועצה: "החברים לעגו לי, 'מי אתה בכלל, הפסדת 70 אלף שקל, אתה על זמן שאול, עוד תמכור כל מה שיש לך'. השפילו אותי עד עפר, בז'רנו היה מבסוט מהחיים ועמד בראש המקהלה. הם היו צועקים לו 'תתבע אותו', והוא היה משיב, 'אל תדאגו, אני מכין לו עוד תיק'".
כהן חרק שיניים ושילם. בערעור שהגיש קבע בית המשפט המחוזי שוב שהיתה דיבה והותיר את דרישת ההתנצלות, אבל הקטין את הפיצוי ל-5,000 שקל וביטל את תשלום ההוצאות. שני הצדדים ביקשו מבית המשפט העליון רשות לערער. כהן טוען "אמת דיברתי", מבקש לנקות אותו כליל ולהטיל על וילצ'יק את הוצאותיו המשפטיות. וילצ'יק מבקש להחזיר את הפיצוי שנקבע.
עמותת אדם טבע ודין, שלקחה על עצמה להגן על כהן, הגישה גם את בקשת הרשות לערער. עו"ד בן ארי כתב בבקשה: "מדובר בתביעה מהסוג הידוע בעולם המערבי כ-Slapp Suit, סוג של הליך משפטי שננקט נגד פעילי סביבה, כדי להפחידם ולהקשות עליהם להמשיך בפעילות... בעולם המערבי כבר למדו בתי המשפט לזהות את התביעות הללו ולהיזהר מהן. כאן לא נראה שכבוד בית המשפט היה ער למשמעות האמיתית".
בקשת הרשות לערעור התקבלה והדיון נקבע למאי 2008. עו"ד וילצ'יק אמר השבוע: "זכותו של כהן להיות מכור למאבק, כל עוד הוא לא פגע במוניטין המקצועי שלי". וילצ'יק, שטוען כי אינו מבין מהיכן צצו המוטיווים הסביבתיים בהגנה, מתכוון לתקוף את הייצוג על ידי אדם טבע ודין: "תאר לך שארגון הקבלנים היה מייצג חבר מועצה, הרי הייתם אומרים שמדובר בשוחד".
התשובה של בן ארי לא מאחרת לבוא: "לארגון הקבלנים ודומיו יש אינטרס כלכלי פרטי, האינטרס שלנו ציבורי בלבד. בתי המשפט בשתי הערכאות פגעו ביכולת האזרח לפעול למען אינטרס הציבור ללא מורא, להתריע על שחיתות ופגמים בלא שייטפלו אליו בגין זוטות ויגרמו לו נזק כלכלי ותדמיתי. המסר של בתי המשפט בתיק כהן היה 'לא כדאי לך להמשיך לעשות מה שאתה עושה, עדיף שתשב בשקט'".
בינתיים, אגב, הורשע גרין בשימוש מסחרי בלתי חוקי בקרקע החקלאית. בית המשפט קנס אותו ואת המשתמשים האחרים ב-26 אלף שקל, והוציא צו הפסקה עתידי של הפעילות במקום. גרין מערער על פסק הדין ואילו המדינה מערערת על קולת העונש.
ספרות יפה
בתקופת ילדותו במעברה למד כהן בבית הספר היסודי בבני ציון ומשם שמור אצלו זיכרון מתוק. "המורה פנינה טלור לימדה אותנו תנ"ך בצורה מופלאה. לימים, כאשר עזבתי לבית הספר המקצועי הארור, הייתי תמיד בורח מפניה בצרכנייה, כי לא היה לי נעים לעמוד מולה - אני מסגר והיא כלת ספרות טהורה ובלתי נשכחת. אחד השיעורים שנצרב בתודעתי אקטואלי היום מתמיד. ספר עמוס, פרק ה', שם נכתב: 'איש כי ינוס מפני הארי ופגע בו הדוב, ובא לביתו וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש'. זה בדיוק מה שאני מרגיש כאשר אני בערכאה אחת מקבל סטירת לחי, וכאשר אני הולך למחוזי, מכיש אותי שם הנחש".
אבי כהן: "מה שמניע אותי זה אותו הכעס על האליטיסטים, שמהווים את החיבור בין הון לשלטון"
אמיר זוהר
7.6.2007 / 13:30