נתניהו: "תמיד הייתי חברתי"

בלקסיקון של יו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו, הופיעו באחרונה מלים חדשות: חמלה, חסד וצדק חברתי. שר האוצר לשעבר, שתבע "להרזות" את הסקטור הציבורי, שביצע קיצוץ חד בתקציב המדינה, שקיצץ בקצבאות הילדים במסגרת "עידוד הצמיחה", שביצע שינויים מבניים, שהעלה את גיל הפרישה - משתמש עכשיו יותר ויותר במונחים של צדק חברתי.

בעקבות ההפסד הצורב בבחירות לכנסת ה-17, שבהן צנח הליכוד בראשותו ל-12 מנדטים, ולאחר שהואשם על ידי יורשו, אהוד אולמרט, בהנהגת מדיניות שאין בה חמלה, מגלה כעת נתניהו רגישות חברתית וחמלה רבה. זהו ה"ביבי החדש". זה שמודע לבעיה התדמיתית שנוצרה לו בעקבות התוכנית הכלכלית שהנהיג במאי 2003, שעוררה נגדו את השכבות החלשות אך הצעידה את המשק קדימה.

נתניהו הפנים את קולות הביקורת, וכי ום הוא מקפיד להסביר שבניגוד לרושם שנוצר בקרב חלקים בציבור - לא הוא קיצץ את קצבאות הזקנה. "קודמי בתפקיד עשה זאת", הוא ממהר לגלגל את הצרה התדמיתית הזו לפתחו של חבר מפלגתו, סילבן שלום. לדידו, הבעיה היא שחלקים מהציבור לא הבינו את מדיניותו הכלכלית והחברתית ואת העזרה שניתנה בסופו של דבר לחלשים.

נתניהו מכריז בגאווה שהמדיניות הכלכלית שהנהיג איפשרה למדינה להקצות 30 מיליארד שקל מפירות הצמיחה לצורכי השעה - 10 מיליארד שקל להקמת גדר ההפרדה, 10 מיליארד שקל לביצוע תוכנית ההתנתקות ו-10 מיליארד שקל למימון מלחמת לבנון השנייה. נתניהו עבד קשה, קיצץ וספג ביקורת, אבל בזכות המדיניות שלו לממשלה יש כסף לחלק - כך הוא סבור. גם את העובדה שהמשק משגשג, הבורסה מזנקת והשקל חזק הוא מייחס בין השאר להשפעת המדיניות שהנהיג בכהונתו כשר אוצר, עד אוגוסט 2005.

"הובלנו מדיניות שתכליתה לנתק ככל האפשר את הכלכלה מהפוליטיקה. במידה רבה המדיניות הצליחה. אבל יש עוד עבודה רבה בדרך לשחרור המשק מהמעורבות הביורוקרטית", אומר נתניהו בראיון ל-TheMarkerWeek. "יצרנו דרגות חופש במשק, כך שהפעילות הכלכלית לא תלויה בפעילות הממשלתית, אלא להפך. הפעילות הכלכלית מזנקת קדימה. היא תלויה ביוזמות ובתעסוקה ובפתיחת מפעלים, ולא בהחלטות של הפקידים".

לדעתך, המשק קוצר את פירות המדיניות הכלכלית שלך כשר אוצר?

"כשבוחנים את הצמיחה באסיה רואים שככל שמצמצמים את המעורבות, הפתח ליוזמות מתרחב. הצמיחה הזו מייצרת אפשרות. היא מניבה תקבולי מסים, מייצרת לממשלה כלים להתערב בסיוע לחלשים. המדיניות החברתית תלויה במדיניות הכלכלית".

אבל הפלת חללים רבים.

"אני אמרתי שפירות הצמיחה יבשילו מיד עם יישום המדיניות שלי ויאפשרו לטפל בצרכים חברתיים, ובראש ובראשונה בקצבאות הזיקנה שהועלו ב-2005 (בתקופת נתניהו כשר אוצר). בתוך שנה הגשתי תקציב שהחזיר 2.4% מהקיצוץ בקצבאות. ב-2006 הוחזר עוד 1.5% מתוך ה-4% שקוצצו. אני לא קיצצתי שקל מקצבאות הזיקנה, ומדיניות הצמיחה שלי החזירה את כל הכסף לחלשים ולקשישים. הדרך היחידה להחזיר כסף לחלשים היתה הנהגת מדיניות של צמיחה.

"הנה, בתקציב 2003, שאותו ירשתי, התוספת לסל התרופות היתה אפס. אני אמרתי שבלתי אפשרי שלא נוסיף לתרופות. ב-2005 הוספנו 380 מיליון שקל לסל התרופות כי היתה צמיחה. ההנגדה בין צרכים חברתיים למדיניות של צמיחה אינה נכונה. המדיניות הנכונה היא של כלכלה חופשית וצומחת".

שלום טעה כשקיצץ בקצבאות הזיקנה?

"לא היתה לו ברירה".

עושה רושם שאתה מנסה לשכתב את ההיסטוריה, אבל הותרת ציבור כועס.

"הציבור כועס כי הוא לא מכיר את הפרטים. רוב הציבור דווקא מרוצה מאוד מהמדיניות הכלכלית שלי. אלה שכועסים הם אלה שבאמת נפגעו מהקיצוץ, או אלה שלא נפגעו אבל מייחסים לי את הקיצוץ".

בכל אופן, הפער בין עשירים לעניים גדל.

"העוני והפערים גדלו במשך 20 שנה. כשהתחלנו בתוכנית אמרנו שבתוך שנתיים-שלוש נראה עצירה של המגמה. ב-2006 - וזה משקף את 2005 - אנו רואים בפעם הראשונה עצירה בעוני. נכון, זה לא קרה כשנכנסתי לתפקיד. זה לקח שנתיים. הדרך היחידה לעצור את הגידול בעוני היא להנהיג כלכלה דינמית וצומחת, הבנויה על רמת מיסוי נמוכה. זה מביא לתקבולי מסים גדולים בהרבה, שבהם ניתן לצמצם את פערי העוני ולהקצות מקורות לחלשים, לקשישים, לחולים ולנכים.

"אני רוצה שאנשים יעבדו וידאגו לעצמם, ואז נוכל לעזור למי שלא יכול לדאוג לעצמו. זו משוואה דו-צדדית. אין פה הנגדה בין צמיחה לחברה. אמרתי את זה גם כשזה לא היה פופולרי. המדיניות הנכונה היא כלכלה חופשית עם רגישות חברתית".

דיברת על הקטנת הסקטור הציבורי, אבל הוא רק גדל.

"אני התייחסתי לגודלו של הסקטור הציבורי ביחס לתל"ג. בתחילת תקופתי כשר אוצר, הסקטור הציבורי היה 56% מהתל"ג. כיום הוא 47%. זו ירידה דרמטית. המגזר העסקי הוא זה שהתרחב, לא הציבורי. אני מתכוון להמשיך ולהוציא החוצה כל מה שרק אפשר".

אבל את התוכנית לאיחוד וצמצום הרשויות המקומיות לא הצלחת להעביר.

"אני מודה שיש דבר אחד שלא הצלחנו בו, וזה התוכנית לאיחוד רשויות. מספר הרשויות בישראל הוא בערך כפליים מהממוצע בבריטניה. יש עיריות שמופקדות על 3,000 איש ויש בהן ראש עיר, סגנים, עובדי לשכה ועוד. את האיחוד אמנם לא הצלחנו לעשות, אבל הצלחנו לצמצם את מספר הסגנים בכמעט 200 רשויות".

אתה מייחס לעצמך את השגשוג בכלכלה בשנתיים האחרונות, אבל יש פה גם גורמים נוספים, כמו פעילות של משקיעים זרים ושגשוג בכלכלה העולמית.

"הכלכלה העולמית לא עזרה. השווקים העיקריים שאנו מייצאים אליהם לא צמחו ב-6% בשנה. כניסת המשקיעים הזרים לבורסה היא זו שהביאה את הכסף. הבורסה עלתה פי ארבעה מאז. יש קשר ישיר בין המדיניות הכלכלית לפתיחת המשק לתחרות, צמצום מעורבות הממשלה, הפחתת המסים ועידוד היציאה לעבודה. מרכיב העוני הגדול שיש לנו נובע משיעור ההשתתפות הנמוך בשוק העבודה. יש משפחות עם אפס מפרנסים, ולכן שיעור העוני ענק. ההשתתפות בעבודה מחסלת את העוני".

האם המצע הכלכלי שלך יכלול הגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של חרדים וערבים?

"כן, חד וחלק. בכל פעם שאני מדבר עם חרדים אני אומר להם: 'הדרך היחידה להוציא אתכם מהעוני היא שתשתתפו בכלכלה הצומחת. יש לכם אנשים מוכשרים'".

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של חרדים בברוקלין גבוה יותר.

"נכון מאוד. אין להם ברירה, הם חייבים לעבוד. העוני מתרכז בציבור הערבי, עוד רבע בציבור החרדי ועוד 10% בקרב קשישים. צריך לעזור לאלה שלא יכולים לעבוד. צריך לתת כסף לקשישים. אפשר לא רק להוריד להם את עלות סל התרופות, אלא ממש לסבסד להם את עלות התרופות. אפשר גם לסבסד מעונות יום וצהרונים לאלה שאנו רוצים שייצאו לעבודה.

"המדיניות החברתית הנכונה היא שמי שיכול לעבוד - שילך לעבוד. גם מבין אלה שלא יכולים לעבוד, כמו קשישים ונכים, יש מי שרוצים לעבוד. לאלה צריך לעזור באמצעות תשלומי העברה. אפשר לעשות זאת באמצעות מיסוי נמוך. כשיצאתי עם הפחתת המסים אמרו לי שנגרום לגירעון. אמרתי: 'להפך'".

יש לך בעיה תדמיתית בציבור. אתה נתפש כאויב של החלשים.

"חלקים מהציבור לא מודעים לעזרה שהגשנו לחלשים. הם לא הבינו את ההיגיון של המדיניות שלנו, שהיא כלכלה חופשית לצד רגישות חברתית. אני לא יותר חברתי היום. תמיד הייתי. כשיש חולה אנוש, אין ברירה אלא לנתח. המנתח נראה אכזרי כי הוא מכאיב לפציינט, אבל הוא בעצם מציל אותו. בסופו של דבר החולה לא רק יעמוד על הרגליים, אלא ירוץ".

אבל המדיניות שלך הפילה חללים. לא הצלת את הנפגעים.

"אם לא הייתי עושה ניתוח, לא היינו מגיעים לתוצאות. מישהו היה צריך לקבל החלטות קשות ולא פופולרית כדי להציל את הכלכלה. היום כולם מדברים על הכסף שיחלקו, אבל מאיפה הכסף? זה הכל פירות המדיניות שלי כשר אוצר. ברור שהיתה פגיעה תדמיתית. כיום יותר ויותר אנשים, כולל אלה שנכנסו למעגל העבודה, מבינים את ההיגיון של המדיניות ומעריכים את מה שעשינו - וזה מבחן המנהיגות".

אבל אפשר היה לנקוט צעדים פחות כואבים.

"אני יכול להבין את הכעסים בציבור, אבל הם פוחתים והולכים. אנשים מבינים את ההיגיון, הם נהנים מסל תרופות, מקצבאות לקשישים, מסבסוד גני ילדים. כיום כולם מתהדרים בחמלה חברתית, אבל קודם אף אחד לא עשה דבר כדי שניתן יהיה להעביר כספים לעניינים חברתיים, כמו התייצבות מול שוק לא תחרותי שנשלט על ידי מונופולים ודואופולים.

אתה מודע לכך שיש לך בעיה בציבור?

"מובן שיש לי בעיה בציבור, כי הציבור לא יודע. קצבאות הזיקנה קוצצו, אבל לא אני קיצצתי אותן. היתה מדיניות קיצוצים עוד לפני. בתקופתי בוצעו חלק מהקיצוצים, ובהם קיצוץ בקצבאות הילדים. מה שהיה צריך להחזיר הוחזר. אני בעד הגדלת קצבאות הזיקנה. אין סיבה שלא נוציא את כל הקשישים מקו העוני. זה אפשרי היום. אם נגדיל את קצבאות הזיקנה באופן משמעותי, נוכל להעלות אותם מעל קו העוני. אפשר לעמוד בזה. מדובר בהוצאה של מאות מיליוני שקלים, אולי 1.5 מיליארד שקל. זו הוצאה שלא פוגעת בשוק אלא מעודדת צדק".

מה לך ולצדק?

"זה צדק. גם הרמב"ם שאל מהו הדבר הצודק, ומהו חסד חברתי. מי שיכול לפרנס את עצמו - אני מוכן לעודד אותו ולעזור לו, אבל לא לתת לו נדבה. מצד שני, אני מוכן לעזור למי שלא יכול לפרנס את עצמו, כמו קשישים ונכים".

נהפכת פתאום לחברתי?

"לא נהייתי חברתי. תמיד השתמשתי בביטויים האלה, אבל לא הקשיבו לי. הקו שלי היה צמצום התקציבים, וזה הוביל לכך שייחסו לי דברים שלא עשיתי. היו קיצוצים כואבים ביותר, ואני לא מציע לבטל את הקיצוצים. למשל בקצבאות הילדים. חוק הלפרט (שהעלה את קצבת הילדים למשפחות ברוכות ילדים) היה מרשם לאסון חברתי, כלכלי ודמוגרפי. אני לא מתכוון להחזיר את הגלגל אחורה. אפשר לעזור לאוכלוסיות האלה בדרכים אחרות. היציאה לעבודה היא לא רק מפתח כלכלי, אלא גם חברתי. אדם שיוצא לעבוד - כל הדימוי שלו משתנה, וכך גם דפוסי ההתנהגות שלו.

"מבחינת האוכלוסיות האלה, המרכיב העיקרי לסגירת הפערים הוא החינוך. צריך לעשות מהפכה ענקית בחינוך. רמת המורים בכתות א'-ד' קובעת במידה רבה את גורל הילדים. אם ילד בשכונה טובה איתרע מזלו ויש לו מורה גרוע, יהיה לו קשה מאוד בחיים. אנו מוכרחים להנהיג רפורמה מקיפה שתבטיח שרמת החינוך וההוראה תשתנה.

"כדי לשנות את זה אין די בהעלאת שכר המורים. אני בעד, אבל זה חייב להיות קשור בשינויים נוספים כמו העצמת המנהל, שהוא זה שיכול לסלק מורים לא טובים. בתוכנית האחרונה הממשלה הוציאה כסף, אבל לא קיבלה תמורה. חייבים לקשור את התגמול של המורים בשינוים מבניים. פה נתנו תגמול ולא הבטיחו שינויים מבנים.

"בתחום החינוך אנחנו בצניחה מתמדת. בהשוואה בינלאומית, ילדי ישראל נמצאים בעשירייה הרביעית בביצועים במתמטיקה ובמדעים. איראן ומדינות אחרות השיגו תוצאות טובות יותר. כאחראי על המדינה, הייתי מציב יעד שבתוך ארבע שנים ילדי ישראל יחזרו למקום שהיו, כלומר בין עשר המדינות המובילות. כמו שבכלכלה עברנו מצמיחה של 2% בשנה ל-6% בשנה, גם כאן אני חושב שאנו צריכים להציב את היעד. על קברניטי המערכות לקבל החלטות קשות ונכונות. זה המבחן שלנו".

יצא לך לקרוא את דו"ח טרכטנברג?

רק בעיתונות. לדעתי, קל מאוד להעלות רבע מיליון איש מעל לקו העוני. הצבתי את היעד הזה, אתם פשוט לא עקבתם. ראינו מה קרה באירלנד. קודם כל צמיחה, סיוע למי שאינו יכול לעבוד וחינוך. אלה המרכיבים. בלי צמיחה שום דבר לא יעבוד. יש לעשות רפורמות בחינוך ולהנהיג מדיניות שמעבירה את תקבולי הכלכלה הצומחת לחלשים באמת".

זה היה חסר במדיניות שלך כשר אוצר.

"התחלתי להעביר כספים לחלשים כשהיתה צמיחה. המדיניות שלי הביאה את הצמיחה. מדיניות אחרת הביאה להתרסקות. ברגע שהיה כסף בקופות התחלנו לחלק אותו. זה לא ששמרנו אותו בכספת מתוך אכזריות ורשעות. ב-2005 הוספנו לתרופות, לקשישים ולהבטחת הכנסה. יצרנו מאות אלפי מקומות עבודה".

לאור כל האיומים על ישראל, האם יש למשק פוטנציאל צמיחה?

"נוכל לעמוד מול כל האיומים הקיומיים לאורך זמן, אבל צריך לעשות הכל כדי למנוע מלחמה. אם היא נכפית עליך, צריך לנצח במהירות ובצורה נחרצת. הממשלה הזאת כשלה כשלא מנעה את המלחמה, וכשהיא יצאה למלחמה היא דישדשה. זו התוצאה הגרועה ביותר שיכולה להיות.

בקופת המדינה יש עודף גבוה מגביית מסים. האם היית ממשיך להוריד מסים?

"הייתי מוריד עוד מסים, למשל מס הכנסה ומס חברות. המשקיעים הזרים באים הנה כי יש תנאי שוק טובים, אבל הם לא יבואו בכל מחיר. הכסף הולך למקומות שבהם יש מסים נמוכים".

אתה לא חושש שהמשקיעים הזרים יסיטו את כספיהם החוצה?

"אנו נמצאים בשוק הגלובלי, ולא בשנות ה-80. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו. ההצלחה שלנו מסחררת למרות הטרור והאי-יציבות האזורית. אבל יש עוד הרבה לאן לשאוף. היעד שלנו הוא צמיחה של 8% בשנה במשך 10 שנים, עם רפורמות ליצירת תחרות, שבירת מונופולים ודואופוליים, המשך הפחתת המסים, המשך התייעלות הממשלה וצמצום הביורוקרטיה. אפשר להשיג את זה למרות איומי המלחמה. המלחמות לא יימשכו לעד. עדיין לא גמרנו לעשות את הרפורמות.

מה יקרה בבורסה?

"אני משאיר את הבורסה לבורסה".

הכנת כבר את תוכנית 100 הימים הראשונים, למקרה שתיבחר לראשות הממשלה?

"הכנתי תוכנית לא רק ל-100 ימים, אלא ל-12 חודשים".

אמרת בעבר שאם תהיה ראש ממשלה תחזיק גם בתיק האוצר. אתה עדיין דבק בכך?

"בעזרת השם אם רק אוכל. בכל מקרה אהיה 'שר אוצר על', כי הדבר הזה מדבר אלי. אני לא רואה דרך לפתור בעיות חברתיות בלי ממשק לכלכלה".

אנשים מנתחים את טעויותיהם. מה היתה הטעות שלך?

"שלא נתתי ראיונות. כך אנשים היו מבינים יותר את מה שעשיתי בזמן שהייתי שר אוצר. הייתי עסוק. השקעתי 20 שעות ביממה במשך שנתיים וחצי. הציבור לא יודע. אף אחד לא יודע שאני החזרתי את קצבאות הזקנה שקוצצו ב-4%".

בימים אלה שוקד בנימין נתניהו על תוכנית כלכלית יסודית הכוללת שורה של רפורמות, בהן פתיחת השמים לתחרות, רפורמה יסודית בחינוך ורפורמה במינהל קרקעי ישראל. "השגת צמיחה מחייבת התייצבות מול אינטרסים מובנים כמו מונופולים ודואופולים", הוא אומר.

בנוגע להגברת התחרות בענף התעופה אומר נתניהו: "לקפריסין מגיעים 4 מיליון תיירים בשנה. צריך לבדוק את תעריפי התעופה בין קפריסין לאירופה. מדוע אני צריך להגן על חברת אל על שכבר הופרטה? יש לי הערכה מלאה לכל החברות, אבל מה שקורה ל-7 מיליון אזרחים ולמיליון אזרחים בשוק התיירות חשוב יותר ממעמדה של חברה זו או אחרת.

"אני לא חבר של אף גורם עסקי. נלחמתי בבנקים ברפורמת בכר (הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים - צ"ז). העברתי החלטה להוציא מהם שליש מנכסיהם. הם הפעילו את כל הוועדות וההנהלות נגדי, ועמדתי מולם".

נתניהו רוצה להשקיע עוד בחינוך, אבל תחילה יקבע יעדים ורק לפיהם ייתן את הכסף. "המדיניות הציבורית לוקה בחסר. ההנחה של המערכת הציבורית היא שאם מגדילים את התשומות מגדילים גם את התפוקות. לדעתי זה בדיוק הפוך. כל המערכת הציבורית בנויה על כך שאם תיתן יותר כסף תקבל יותר תפוקה, אבל בעצם יחסי הגומלין הפוכים. יש להגדיר את התפוקה, והיא צריכה לקבוע את התשומה. אני מוכן לתת יותר כסף לחינוך בתנאי שאני קושר את התשומה לתפוקה. יש לקבוע יעדים ורק אחר כך לתת תקציב".

רפורמה נוספת שמתכנן נתניהו היא הרפורמה בקרקעות: "93% מהקרקעות נמצאים בידי מינהל מקרקעי ישראל. יש להגדיל את היצע הקרקעות ובכך לגרום להוזלת המחיר". עוד רוצה נתניהו להנהיג שקיפות מוחלטת בדיוני ועדות התכנון והבנייה, ואף להעביר את דיוניהן בשידור חי בטלוויזיה. "יש הרבה שחיתות, שהיא תוצאה של הריכוזיות השלטונית והיעדר השקיפות. יש לבזר ולהוציא את הכוח מהמדינה לאזרחים, ובכך תיווצר שקיפות".

"יש ח"כים שמעדיפים שיקולים פרטיים על פני האינטרס הציבורי"

בנימין נתניהו הוא אמנם יו"ר האופוזיציה, אך לא אחת נשמעות בכנסת טענות כי אינו ממלא את תפקידו כראוי. בין השאר טוענים מבקריו כי כשל כאשר לא הוביל מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה מהלך ציבורי ופרלמנטרי נרחב להפלת הממשלה ולהדחת ראש הממשלה, אהוד אולמרט. אם רק היה מצליח להעביר לליכוד 10 מהח"כים של קדימה, הם אומרים, הוא היה עשוי לכונן ממשלה חדשה וקואליציה חדשה. זה לא קרה.

בסקרים שנערכו באחרונה מוביל נתניהו, בראשות הליכוד, את המרוץ להרכבת הממשלה הבאה, עם 37 מנדטים - פי שלושה ממספר המנדטים של הליכוד כיום. לקדימה, לעומת זאת, צופים הסקרים התרסקות. למרות זאת, לפי שעה קשה לראות כיצד יצליח נתניהו מצליח להביא להקדמת הבחירות.

מה שיכול לסייע לנתניהו בהפלת הממשלה הם הפריימריז במפלגת העבודה, והאפשרות שיו"ר המפלגה החדש יתנה את הישארותו בממשלה בסיכום עם אולמרט על מועד מוסכם לבחירות. אלא שבתוך מפלגת העבודה יש עדיין תומכים רבים להישארות בקואליציה. יתרה מזאת, גם אם העבודה תפרוש מהקואליציה יוכל אולמרט לגייס את תמיכתם של שני ח"כים לפחות מיהדות התורה, וכך להשיג רוב של 61 ח"כים מקדימה, ש"ס, הגימלאים וישראל ביתנו.

במערכת הפוליטית ממתינים בדריכות למסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד לחקירת מלחמת לבנון השנייה ואומרים כי ייתכן שיספקו הזדמנות להחליף את אולמרט. בינתיים, למרות כל הסקרים ולמרות חולשתם של הממשלה וראש הממשלה, הקואליציה עדיין מתפקדת ונתניהו רחוק מראשות הממשלה.

אחד המבחנים לחוזקה של הקואליציה צפוי ביום רביעי הקרוב, כאשר תתכנס מליאת הכנסת לבחור נשיא. אם ראובן ריבלין ייבחר, הדבר ייחשב לניצחון לא רק לריבלין אלא גם לנתניהו. אם שמעון פרס ייבחר, יהיה זה ניצחון לאולמרט וכישלון צורב לנתניהו.

נתניהו הודף את הביקורת נגדו. "אומרים שאני לא פועל להפלת הממשלה, אבל מי אמר שזה בכלל אפשרי? נכון לעכשיו, שתי סיעות מחזיקות את הממשלה - ישראל ביתנו וש"ס. כל עוד הן בקואליציה, אין כל אפשרות להפיל את הממשלה. אני מדבר עם אלי ישי ועם אביגדור ליברמן. אני מנסה לשכנע אותם וללחוץ עליהם, אבל הם בשלהם.

"אני חושב שהם אינם קשובים לבוחריהם, ועוד יותר מזה לציבור הרחב. הציבור לא רוצה בממשלה הזו. הוא רואה בה דשדוש וכישלון. אין ממשלה בממשלה. אין תנופת עשייה ואין תנופת ביטחון. הציבור רוצה לראות את הממשלה מתחלפת. אבל יש ח"כים שמעדיפים שיקולים פרטיים על פני האינטרס הציבורי".