חד, מהיר, מדויק, דעתני וחד משמעי. בגיל 61 ולאחר 20 שנה באותו תפקיד, מרטין וולף, הפרשן הכלכלי הראשי של העיתון הבריטי "פייננשל טיימס", נחשב לאחד העיתונאים הכלכליים הטובים והמשפיעים בעולם. באחרונה קפץ וולף היהודי לישראל לסדרת פגישות עם כלכלנים ופוליטיקאים. בראיון ל-MarkerWeek הוא מסביר מדוע הזרים מתלהבים מהמשק הישראלי, מעניק כמה עצות לראשי המשק ומספק תחזית לעתיד הכלכלה העולמית.
הישראלים לא מפסיקים להתפעל מהציונים הגבוהים שהכלכלה שלהם מקבלת מהמומחים הזרים. בתקופה זו ממש נופלים קסאמים בשדרות - זה לא מסכן את הכלכלה?
"יכול להיות שהזרים לא מתרגשים ממה שקורה בישראל עכשיו, פשוט כי הם משווים זאת למה שהיה כאן קודם בזמן האינתיפאדה, כשבכל כמה ימים היה פיגוע המוני גדול. אבל האמת היא שלקסאמים, ואפילו למלחמה שהיתה בקיץ הקודם, היו השפעות שוליות בלבד על הכלכלה הישראלית והשווקים היו מאוד הגיוניים בהתעלמות מהם. ישראל עברה מלחמות רבות - ובדיעבד היא התגברה עליהן בלי קשיים מיוחדים וביטחון האזרחים היה לא רע. לכן זה די הגיוני להמר על המשך המצב הזה ועל המשך ההתפתחות הכלכלית".
האם גם משקיעים ספקולטיווים, הפועלים לטווח קצר יותר, יכולים להרשות לעצמם להתעלם מהאירועים בשדרות ובעזה?
"בעבורם זה אפילו יותר קל. משקיעים מזרימים כספים למדינה כמו ישראל כחלק מפיזור סיכונים על פני הרבה מאוד אפיקים. מבחינתם, אם יתברר שטעו אז זה גם בסדר, זה סיכון שהם מוכנים לקחת. המשקיעים האלה רגילים להשקיע במדינות מתפתחות שבהן יש סיכונים לא קטנים מאלה שיש בישראל. רק לישראלים אין ברירה אלא להמשיך להשקיע כאן".
ומה עם הוצאות הביטחון הגדולות שהמשק שלנו נאלץ לשאת?
"ברור שהוצאות הביטחון באות על חשבון צמיחה ופריון. אבל ברגע שיש למדינה הוצאות ביטחון גדולות, הרי שאת שאר התקציב היא חייבת להוציא באופן חכם ויעיל יותר, על דברים שמייצרים את התפוקה הלאומית הגדולה ביותר.
"זה עולה למשק במונחי תוצר, אבל אפשר לעמוד בזה אם מקצצים במקומות אחרים או מקבלים הזרמות של כספים ממדינות זרות - כמו שאתם מקבלים מאמריקה. לדעתי, אם שומרים ומשתמשים בחלק משמעותי מהתקציב לצורך השקעה, ומקצצים במקומות אחרים - אין בעיה שצריכה למנוע מישראל צמיחה מהירה, למרות אילוצי הביטחון".
מדינה מתקדמת ענייה
אז הביטחון הבסיסי אינו בעיה עקרונית. אבל מה עם חוסר יציבות פוליטית? עם קיפאון ממשלתי? אתה הרי יודע בוודאי מה מצבם של אהוד אולמרט, מפלגת קדימה והממשלה כולה.
"זה נכון שכאשר שואלים אנשים בישראל על המצב הפוליטי ומה הם חושבים על הפוליטיקאים, הם מתארים את הדברים בלשון לא מחמיאה. גם הכלכלנים והמשקיעים הזרים עוקבים אחר הביקורת הזו, מודעים לה ומרגישים אותה. ואולם אותם משקיעים זרים יודעים היטב שיציבות פוליטית היא תופעה שנעה מעלה ומטה. בעבר היתה בישראל יציבות פוליטית, ועכשיו כנראה פחות.
"בסופו של דבר, תקופות של חוסר יציבות פוליטית הן לא תופעות יוצאות דופן במשטרים דמוקרטיים, ולכן די צפוי שכך יקרה מדי פעם. ברור שאצלכם מתעניינים יותר בפוליטיקה ובמערכת היחסים עם השכנים מאשר בכלכלה, אבל מה שיותר מפתיע הוא העניין הגדול של העולם החיצוני בסכסוך שלכם. זה כבר לא טבעי וגובל באובססיה, בעיקר כשיש במזרח התיכון עניינים יותר חשובים. מכל הסיבות האלה אני לא חושב שהבעיה הפוליטית הנוכחית שלכם מהווה סיכון גדול לכלכלה הישראלית".
אם כך, מה צריכה ישראל לעשות כדי ליישר קו עם העולם המערבי?
"יש לכם בעיה של פריון (יעילות העבודה - א"א). הפריון שלכם הוא כמחצית מזה של העולם המתקדם ופחות מזה אם משווים אותו לארה"ב, שהיא השיאנית העולמית. מדוע זה קורה? אפשר לנתח את הסיבות. ישראל היא מדינה קטנה ולפעמים משקים קטנים מתקשים לייצר פריון גבוה. ואולם, ישראל פתוחה מאוד לשווקים והיא שואפת להיפתח עוד יותר.
"גם טיב האוכלוסייה לא מהווה בעיה. יהודים מצליחים בכל מקום בעולם, כך שאין סיבה שהם לא יצליחו דווקא כאן. לכן, אם לא קיימת בעיה עקרונית, נראה שהמדיניות הכלכלית שלכם לא טובה ואתם צריכים לעשות כמה רפורמות".
למשל?
"ישראל נמצאת היום בקבוצת המדינות שאני מכנה 'מדינות מתקדמות עניות' (Poor Advanced Countries). אירלנד, למשל, היתה מדינה כזו לפני 20 שנה. יש עוד כמה קווי דימיון בין ישראל לאירלנד, כמו הפתיחות של השווקים והמשיכה של המשק הזה בעיני האמריקאים.
"משק מתקדם צריך כמה דברים. ראשית הוא צריך מערכת פיננסית ברמה עולמית, מאוד יעילה ועם דמי תיווך פיננסי נמוכים. זה מאוד חשוב, ועל אף שישראל עשתה כמה צעדים חשובים בכיוון, היא עוד לא שם. שנית, המשק שלכם צריך יותר תחרות. ההיסטוריה מלמדת שבכל מקום שבו משק הצליח לבנות ענף תחרותי קרו דברים טובים. זה חשוב במיוחד במדינות קטנות, שם תמיד יש סכנה שגופים בודדים ישתלטו על הענף שלהם.
"לכן צריך להמשיך בהפרטה מהירה של עסקים ממשלתיים, אבל רק במקומות שבהם אפשר לפתוח את הענף לתחרות. הדבר השלישי שישראל צריכה לעשות הוא להגמיש את חוקי העבודה, כך שאנשים ירצו לצאת לעבוד ולקבל בעבור העבודה תמורה גבוהה יותר".
באחרונה הוזמנה ישראל להיות חלק מה-OECD, ארגון המדינות המפותחות. זהו אירוע שיביא לנו רק קצת יוקרה או יותר מכך?
"כניסה ל-OECD היא דבר טוב. יש לה רק פלוסים ואני לא רואה אף מינוס. ה-OECD הוא מועדון כלכלי יעיל ואיכותי, המטפל בהרבה נושאים, כולל כאלה שאינם בתחום הכלכלי הטהור. חברות בארגון היא אינדיקציה טובה לכל מדינה, והדו"חות של הארגון חושפים את המדינות החברות בו באופן טוב מאוד".
גל ארוך מאוד
ב-2004 פירסם וולף את אחד הספרים הנחשבים ביותר בתחום הגלובליזציה - "מדוע הגלובליזציה עובדת" (Why Globalization Works). בין השאר, הוא ממעיט בחשיבות ההשפעה שיש לה על חוסר השוויון הגדל והולך במדינות העשירות.
"השפעת הגלובליזציה על הקיטוב הכלכלי ועל האי-שוויון בשכר מאוד שנויה במחלוקת", אומר וולף. "הקונסנזוס, שאני שותף לו בדעתי, הוא שהסחר הבינלאומי גורם לירידה בשכר של כוח אדם לא מיומן. ואולם, לשינוי הטכנולוגי יש השפעה הרבה יותר גדולה על פערי השכר ב-25 השנה האחרונות. אם סחר בינלאומי היה משפיע על התעסוקה במידה רבה הוא היה גורם לתעסוקה נרחבת יותר של כוח אדם לא מיומן, אך זה לא מה שאנחנו רואים.
"בארה"ב, ובמידה פחותה בהרבה גם בבריטניה, ירידת השכר נבעה משבירתם של המונופולים הגדולים בעשורים הקודמים. אותם מונופולים נהנו מ'פרמיית מונופול' שאותה הם חלקו עם עובדיהם, אשר היו מאוגדים באיגודים חזקים. ואולם לאחר שבירתם נפגע שכר העובדים.
"תשואות הענק שגורפים אנשים שפועלים בשווקים הפיננסיים הן לא פחות משמעותיות לקיטוב בעושר. ממד זה חשוב מאוד בהגדלת האי שוויון בארה"ב, אבל זו לא תופעה הנובעת מגלובליזציה, אלא משכלול שוקי ההון והשינוי בהם ב-20 השנה האחרונות. עם זאת, השורה התחתונה חיובית: בעולם דווקא היתה ירידה באי שוויון בגלל העלייה בשכר באסיה".
אם כל העולם הוא כפר אחד, אז גורל המשק תלוי קודם כל בכלכלה הגלובלית. מה התחזית שלך?
"ראשית, צריך להדגיש שלא כל המדינות בעולם נהנות מהצמיחה הגלובלית. אני יכול לתת רשימה של 100 מדינות שמצבן הכלכלי לא טוב ואינו משתפר למרות הגאות הגלובלית, אך זה נכון שכל מדינה תלויה רבות בכלכלה העולמית. זו השנה ה-26 ברציפות שבה המשק הגלובלי נמצא בצמיחה - הרצף הארוך ביותר מעולם.
"בעבר היו גלים של גאות ושפל. האם זהו גל ארוך מאוד או תופעה חדשה של צמיחה מתמדת? לדעתי זה משהו באמצע: בשנים האחרונות קרו דברים שיצרו כלכלה עולמית יציבה יותר, שכבר לא מתבססת רק על ארה"ב. הכלכלה יכולה בהחלט להיכנס להאטה או אפילו למיתון, אבל לא כמו זה שהיה בשנות ה-70".
האם שר אוצר טוב יכול להיות גם ראש ממשלה מוצלח?
האם אדם שהיה שר אוצר מוצלח יהיה גם ראש ממשלה מצטיין? ולהפך: האם לאדם שמתאים לכהן כראש ממשלה יש כלים להיות שר אוצר? למרטין וולף, אשר עקב במשך הקריירה שלו אחר מאות שרים וראשי ממשלה, יש דעה נחרצת, שבנימין נתניהו מאוד לא יאהב לקרוא.
"התפקידים של שר אוצר ושל ראש ממשלה דורשים יכולות שונות לחלוטין", אומר וולף. "שר אוצר צריך להיות איש של פרטים, אינטליגנטי ובעל הבנה מקצועית, ואילו ראש ממשלה צריך לבחון את הדברים ממבט על ואפילו לדעת להתעלם מדברים מסוימים. זה לא מזיק ויכול להועיל אם הוא פשוט לא רגיש ולא מבין חלק מהדברים. הניסיון ההיסטורי מראה ששני הדברים האלה לא הולכים ביחד: כמעט כל מי שהיה שר אוצר טוב ומונה לראש ממשלה התברר כראש ממשלה גרוע".
המסקנה הזאת לא מעודדת כמה אנשים. אחד מהם הוא גורדון בראון, שר האוצר של בריטניה ומי שנחשב כבר שנים ליורש הבטוח של טוני בלייר כראש ממשלת הלייבור. השני הוא, כמובן, בנימין נתניהו, שהשלים קדנציה פושרת ומטה כראש ממשלה בשנות ה-90, כיהן כשר אוצר מצטיין בעשור הנוכחי ועתה נחשב שוב מועמד מוביל לראשות הממשלה. האם הצלחתו של נתניהו במשרד האוצר תהיה בעוכריו במשרד ראש הממשלה? גם לוולף אין תשובה לשאלה הזו, אבל הסטטיסטיקה משחקת נגד יו"ר הליכוד.
תאצ'ריזם: מה עשינו - ומה לא
כשמרטין וולף מנתח את הגאות שממנה נהנית בריטניה, המדינה שלו, הוא מייחס חלק גדול מההצלחה דווקא למרגרט תאצ'ר, שכיהנה בתפקיד ראש הממשלה לפני יותר מ-20 שנה. לדעתו, המהלכים הגדולים שעשתה באותן שנים הם אלה שיצרו את הבסיס לכלכלה הפורחת של בריטניה כיום. בעת הקדנציה שלו כשר האוצר מיהר בנימין נתניהו לאמץ את עקרונות התאצ'ריזם. אבל האם נתניהו באמת ביצע בישראל את המהלכים שתאצ'ר הוציאה לפועל בבריטניה? יחד עם וולף, תאצ'ריסט מושבע, ערכנו בדיקה מהירה.
הפרטה: המהלך הגדול ביותר של תאצ'ר היה מכירת רוב החברות הממשלתיות לידיים פרטיות, אך ההצלחה היתה חלקית. בחברות שנותרו מונופולים המהלך כשל ולא שיפר את איכות החיים של הציבור, אך במקרה של מכירת חברות ויצירת שוק תחרותי השיפור היה עצום. אצלנו, לעומת זאת, כמעט הכל צולע. חברות שנמכרו (בנקים, בזק, בתי זיקוק) נותרו מונופולים או דואופולים, חלק מההפרטות עלו על שרטון (בנק לאומי) וישנן עוד הרבה חברות שטרם הופרטו - חברת חשמל, הדואר, התעשיות הביטחוניות.
כיבוש האינפלציה: עוד מהלך חשוב שביצעה תאצ'ר. כאן נחלה ישראל הצלחה, עם רמת אינפלציה מהנמוכות בעולם. את הברכות והתודות יש לשלוח לשורה של נגידים נחושים בבנק ישראל, ובעיקר לעובדים החרוצים בסין, שמוכנים לייצר היום הכל ביעילות ובמחירים שכמותם לא נראו מעולם.
פתיחת שווקים: פתיחת השווקים והבורסות של בריטניה, שכונתה "המפץ הגדול", הזרימה דם חדש לשוק ההון הבריטי והפכה תוך עשור וחצי את לונדון לבירת הפיננסים של העולם - אפילו לפני ניו יורק. בישראל התהליך היה מדורג יותר, אך הבורסה של אחד העם דומה מספיק לשאר הבורסות בעולם המערבי ואינה מהווה מכשול להתפתחות הכלכלה המקומית.
שבירת האיגודים המקצועיים: תאצ'ר התעמתה עם כורי הפחם וארגונים מקצועיים חזקים נוספים, יכלה להם ופתחה את שוק העובדה. אצלנו? רחוק מזה: עובדי המדינה, עובדי מערכת הביטחון, עובדי חברת חשמל והוועדים החזקים בבזק, בבנקים ובעוד עשרות ארגונים עדיין שולטים במנגנונים, משמרים שיטות ניהול לא יעילות ופוגעים בפריון של המשק.
מרטין וולף
גיל: 61
מקום מגורים: לונדון
תפקידים קודמים: כלכלן בכיר בבנק העולמי, חבר הפורום הכלכלי של דאבוס, חבר האגודה המלכותית לכלכלה
עוד משהו: ב-2000 הוענק לו תואר כבוד מטעם המלכה בזכות פועלו העיתונאי
מרטין וולף: "המשק שלכם צריך יותר תחרות"
איתן אבריאל
8.6.2007 / 10:07