סתם יום של חול, רגע לפני הקיץ. השמש כבר גבוה בשמים והערפיח משתלט לאטו על תל אביב. צפירות אמבולנס עצבניות קורעות שוב ושוב את האוויר הלח. בפקק הקבוע שעל דרך השלום זוחלים מאות נהגים שיאחרו גם היום לעבודה. בפקקפה, קיוסק קטן על אם הדרך, דווקא מרוצים. הטלפון לא מפסיק לצלצל וכוסות גדולות של "אייס" ו"הפוך" זורמות יחד עם סנדוויצ'ים היישר לכביש. נהגי הפקק העצבניים זוכים לרגע של נחת.
מי שעוד לא עשה היכרות מעמיקה עם השירות החדש נותן צפצוף מלווה בהזמנה קצרה שמגיעה מיידית אל המכונית. הוותיקים כבר יודעים להתקשר. "למה שהם יבואו אלינו אם אנחנו יכולים לבוא אליהם?" מסביר הבעלים, גבי גרבי, את ההיגיון העסקי. "עוברות פה אלפי מכוניות ביום, אבל רק נהגים ספורים יטרחו לצאת מהפקק כדי לקנות משהו. אנחנו, בניגוד לקודמים שהפעילו את המקום ונכשלו, לא מחכים שהפקק יביא אנשים לקיוסק, אלא מביאים את הקיוסק אל הפקק".
האקטיוויות, מתברר, משתלמת. גרבי ושותפו גלעד אשר, בני 25, מדווחים על החזר השקעה מהיר במיוחד. רק חודשיים חלפו ובקרוב יתאזן העסק ויעבור לרווח. הרעש מחריש האוזניים, האוויר הנורא שהם נושמים והעובדה כי ימים רבים מתחילים בארבע בבוקר ומסתיימים לקראת חצות - לא מפחידים אותם. בחזונם הם כבר רואים רשת קיוסקים אקטיוויים שתכסה כל פקק כרוני בישראל. אתם תעמדו - והם ירוצו עם מנות קפאין איכותיות וכריך מושקע שהכינו כמו בבית. ככה, מתברר, עושים פרנסה.
הקרב על הסנדוויץ'
אשר וגרבי נפגשו בתיכון בגבעתיים. שניהם המשיכו לשנה י"ג ולצבא הגיעו עם מקצוע: גרבי הוא טכנאי מחשבים, אשר הנדסאי מכונות. אחרי שלוש שנות שירות בחיל האוויר השתחררו וכל אחד הלך לדרכו. גלעד ניסה להשתלב במקצוע וגילה שכמלצר וברמן הוא מרוויח יותר. גרבי החליט ללכת על הכיוון העצמאי. מכיוון שהוריו מפעילים מסעדת פועלים מוכרת ברמת גן הוא ניצל את המטבח להכנת כריכים טריים, עלה על הטוסטוס ויצא לשטח.
"זו לא עבודה אלא מלחמה", מספר גרבי. "אתה אף פעם לא יודע אם תמכור הכל או תישאר עם חצי מהכמות, פשוט כי אף אחד לא רוצה". מהר מאוד התברר כי לכריכים שהכין במו ידיו דווקא יש ביקוש. העשירייה הטעימה שאתה התחיל נהפכה לאימפריה בת שלושה קווי חלוקה שמכרה מאות כריכים ביום. שנה שלמה התמיד גרבי בתחום והרוויח לא רע, אך הרגיש כי כוחותיו כלים. הפתרון היה פשוט: שנה וחצי מנוחה בדרום אמריקה.
כשחזר שמח ורגוע לא העלה בדעתו ליהפך לשכיר. "היו לי 200 רעיונות שכלום לא יצא מהם, רובם בתחום המזון", הוא מספר. "כל הזמן חשבתי איך להקים עסק עד שאבא שלי סיפר לי על קיוסק קטן וסגור שעומד על דרך השלום. הגעתי לבדוק את המקום וראיתי שהמכוניות פשוט עומדות. אמרתי לעצמי שקהל היעד שלי אלה האנשים שיושבים בתוכן ושחייבים להגיע עד אליהם".
בדיקת היתכנות קלה העלתה שפתיחת קיוסק איכותי והפעלתו השוטפת אינן עניין לאדם אחד. בצר לו פנה גרבי לחברו משכבר הימים. אשר, שהיה עסוק בטיפוח קריירה בתחום ההסעדה, בכלל לא רצה להצטרף. "לא היה לו עניין", מודה גרבי האסרטיווי, "אבל אני הכרחתי אותו. יש בינינו חלוקה נהדרת: אני בעל הרעיונות והוא המוציא לפועל. גלעד הוא גם זה שיודע להכין את כל סוגי הקפה האיכותיים, מה שמבדיל אותנו מסתם עוד קיוסק".
ההשקעה הראשונית, 100 אלף שקל, הגיעה מכל החסכונות שהיו לשניים וגם קצת מהמשפחה. "היה לנו ברור שאין פה סיכון", אומר אשר. "הפורמט הזה חייב להצליח פשוט כי צריך אותו. הרי לא המצאנו פה משהו חדש: קיוסק זה דבר מוכר, בית קפה זה דבר ידוע וגם שירות שמגיע עד ללקוח זה דבר קיים. אנחנו פשוט שילבנו את כל האלמנטים. כיום אנחנו יכולים להביא אל הלקוח מוצרים פשוטים שיש בכל קיוסק, כמו סיגריות, ומוצרים איכותיים כמו כריכים וסוגי קפה שהוא יכול למצוא רק בבית קפה - וכל זה מבלי שהוא יצטרך לטרוח. כשהכל ניתן ללקוח כשהוא עומד בפקק, צמא, רעב ועצבני, זה שילוב מנצח".
כששואלים אותך מה אתה עושה אתה אומר "אני בעל קיוסק"?
"אני בשום פנים ואופן לא בעל קיוסק, אלא בעליו הגאה של הפקקפה. אנחנו משהו אחר".
שיפסיקו לצפצף
לפתוח קיוסק על אם הדרך, למלא אותו בכריכים עבודת יד, קפה לסוגיו, ממתקים וסיגריות זה לא עניין קשה במיוחד. ואולם שיווק קונצפט ה"חייג וקבל" התגלה כעניין לגמרי לא פשוט. "אנחנו חלשים בשיווק ואנשים עוד לא מספיק מכירים אותנו", מודה גרבי. "אמנם תלינו שלטים בדרך והצבנו שלט ענק עם מספר הטלפון על גג הקיוסק, אבל הרעיון להתקשר מהרמזור ולבקש שהקפה והכריך יהיו מוכנים בעוד דקה עוד לא הוטמע דיו. כבר יש לנו לקוחות קבועים ומספרם גדל כל הזמן, אבל היינו רוצים שאנשים יפסיקו לצפצף - זה גם מנוגד לחוקי התנועה העירוניים - ויזכרו להתקשר ולהזמין מראש".
כדי להעמיק את מודעות הלקוחות הפוטנציאלים נוקטים היזמים דרכים יצירתיות. אחת מהן כוללת הדבקת מדבקה שנושאת את מספר הטלפון על כל מוצר שעוזב את הקיוסק. התקועים בפקק גם מקבלים עלונים וסטיקרים צבעוניים שמבטיחים "דקה ואנחנו אצלך באוטו. רק תחייג".
אשר וגרבי צריכים להתמודד לא רק עם מודעות נמוכה של נהגים לשירות שהם מציעים, אלא גם עם שעות עבודה בלתי שגרתיות. "שעות העבודה הן שעות הפקק", מסביר אשר. "הפקק של הבוקר מתחיל ב-7:30. בין 11:00 ל-13:30 יש הפוגה ואפשר לנוח קצת, ומ-14:00 עד אמצע הלילה שוב מספק לנו הפקק הרבה עבודה".
העבודה בסמוך לפקק לא גובה מחיר בריאותי?
גרבי: "לא ממש בריא לעבוד פה, אבל אנחנו מסתדרים. אם שישה ימים בשבוע אנחנו בעבודה ואין ממש חיים מלבד זה, הרי ששבת היא קודש למנוחה, בלי קשר לדת. ביום הזה אנחנו מחליפים אוויר ואווירה. אנחנו מאוד אוהב ספורט אקסטרים ויוצאים בדרך כלל מהעיר לטייל, לנשום קצת טבע. זה קורה אמנם על אופנוע, אבל לפחות הנוף שונה".
גבי גרבי
גיל: 25
מצב משפחתי: רווק
מקום מגורים: גבעתיים
עיסוקים קודמים: בעל קו לחלוקת כריכים
עוד משהו: להוריו יש מסעדת פועלים מיתולוגית ברמת גן
גלעד אשר
גיל: 25
מצב משפחתי: רווק
מקום מגורים: גבעתיים
עיסוקים קודמים: טכנאי משאבות, ברמן
גלעד אשר: "קהל היעד שלי הם האנשים במכוניות וחייבים להגיע עד אליהם"
טלי חרותי-סובר
8.6.2007 / 11:01