סיבוב קניות: ספר ב-30 אלף דולר, חולצה ב-657 אלף דולר וכדור בייסבול ב-3 מיליון דולר

מאת שרון ראייר



כמה עולה לצבור זיכרונות? תלוי את מי שואלים. אם תפנו את השאלה לאספן שרכש במכירה פומבית החודש את השמלה הוורודה שלבשה אודרי הפבורן ב-1961 בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני", התשובה תהיה - 192 אלף דולר, ולא דולר פחות. וזה עוד כלום לעומת המחיר ששילם אספן אחר עבור השמלה השחורה המפורסמת של ז'יוונשי מאותו הסרט בדצמבר האחרון - כ-860 אלף דולר.



בשנים האחרונות שוק האספנות כמרקחה. לאחר שכבר נחשב לתחום מת, הוא הולך וצובר תאוצה מחודשת, בעיקר בכל הנוגע לפריטים המשקפים את שטחי ההתעניינות והחוויות של בני דור הבייבי בום, שנולדו בין 1946 ל-1966 (ראו מסגרת). עם הגעתם של אנשי הדור לשיא עקומת ההכנסה שלהם פריטי אספנות של מוסיקת רוק, קולנוע וספורט רושמים מחירים יוצאי דופן.



רבים מהבייבי בומרס סיימו את המחויבויות המשפחתיות שלהם ומוצאים עצמם עם עודף כסף, שאותו הם בוחרים לבזבז על פריטים שמזכירים להם את נעוריהם. פריטי אספנות שהיו פופולריים לפני כמה עשורים, כמו רהיטים צרפתיים מצועצעים מהמאה ה-18, מבוקשים כעת פחות מפני שהדור הצעיר אינו אוהב פריטים שמשתלטים על מרחב המחייה.



מחפשים חיפושיות



אי אפשר לכתוב על יצר האספנות של הבייבי בומרס מבלי להתייחס לביטלס. החתימות של חברי הלהקה, שנמכרו ב-1983 תמורת 200-300 ליש"ט, נמכרות כעת לאספנים ב-2,000-3,000 ליש"ט. ערך החתימות עלה לא רק בגלל מספר גדל של רוכשים, אלא גם משום שהביטלס חדלו להופיע כבר ב-1966 ומעט חתימות נותרו מתקופה זו.



כמובן שגם הסרטים הנוסטלגיים זוכים לעדנה מחודשת: אחת מהמכוניות האדומות-צהובות המעופפות מתוך הסרט "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" נמכרה שלשום ב-505 אלף דולר במכירה פומבית.



הטעם של דור הבייבי בום גורם גם לעלייה במחירי ספרים נדירים. קן לופז, לשעבר נשיא איגוד מוכרי הספרים העתיקים של אמריקה, אומר כי עותק מהמהדורה הראשונה של ספרו של ג'.ד. סלינג'ר "התפסן בשדה השיפון" מ-1951 נמכר תמורת 30 אלף דולר באפריל. רק לפני עשר שנים מחירו היה 3,000 דולר בלבד. ספר אהוב אחר, "אל תיגע בזמיר" של הרפר לי, שפורסם ב-1960, נמכר כיום תמורת 15-20 אלף דולר לעומת 2,500 דולר לפני 10 שנים.



גם תחביב ילדות נפוץ של הבומרס - איסוף בולים - קם כעת לתחייה. צ'ארלס שרב, מומחה לבולים, יערוך החודש מכירה פומבית של אוסף הבולים של ביל גרוס הבריטי, סמנכ"ל השקעות בפסיפיק אינווסטמנט מנג'מנט. האוסף של גרוס, הכולל 200 בולים, מכיל את האסופה הפרטית הגדולה ביותר של בולים שחורים לא מבוטלים בני פני אחד, הבולים הדביקים הראשונים שיוצרו. על פי הערכות שמרניות שוויים של הבולים השחורים 400-500 אלף דולר. כל האוסף עשוי לגייס יותר מ-4 מיליון דולר.



אבל אל תתנו לסכומים הגבוהים להטעות אתכם. המניע מאחורי האספנות הנמרצת אינו רק רצון להתעשר, אלא אהבת התחביב. שרב אומר כי לפני כמה שנים חשש שעולם האספנות ובעיקר אספנות הבולים עומד להימחות. לדבריו, בין אמצע שנות ה-80 לאמצע שנות ה-90 חנויות הבולים החלו להיסגר והאספן הממוצע היה גבר בשנות ה-60 לחייו. "כיום, האינטרנט הוא חנות הבולים החדשה ואני רואה המון אספנים חדשים בסוף שנות ה-40 וה-50 לחייהם", הוא מספר.



פשוט רוצים להיות בעלים של משהו



הפעם האחרונה שבה שיגשג כל כך תחום האספנות היתה בשנות ה-70. מחירי הנפט זינקו באופן מטאורי, האינפלציה השתוללה ובמזרח התיכון התבצעו פעולות איבה נגד ארה"ב. עקב כך ייעצו כמה מומחים פיננסיים למשקיעים לבנות תיק השקעות המבוסס על נכסים כמו בולים, תכשיטים ומטבעות זהב.



"כשהאינפלציה השתוללה אנשים השתוקקו להשקיע בכל דבר שאינו כסף מזומן", אומר שרב. "במצב כזה, מחירי הפריטים תנודתיים מאוד מכיוון שהמשקיעים מונעים רק משיקולי רווח. זאת הסיבה שמחיריהם של בולים ומטבעות צנחו באמצע שנות ה-80".



שלושים שנה מאוחר יותר, עם רקע מקרו-כלכלי דומה, מחיר פריטי אספנות עולה בהתמדה. ואולם הפעם השוק לא מונע מפחד, אלא מתשוקות אישיות. לכך מצטרפים זירות מסחר ממוחשבות הפועלות 24 שעות ביממה וגל של מזומנים שמגיע מצד המתעשרים החדשים. המשקיעים האלה, אם אפשר לכנות אותם כך, כמעט שאינם מתעניינים ברווחים, מכיוון שכבר הרוויחו די מעבודותיהם. הם פשוט רוצים להחזיק בחפצים שאותם הם מוקירים ומעריכים. במקום לסחור, הם רוצים להיות בעלים של משהו.



"לעתים אני נדהם מכמויות הכסף שאנשים מוכנים להשקיע בפריטי האספנות הטובים ביותר", אומר שרב, "זוהי תופעה שנמשכת כבר שש שנים ורק הולכת ומתחזקת".



חולים על כדורגל



גם הספורט מככב בקרב האספנים החדשים. אחת הדוגמאות הידועות ביותר היא חולצתו של כוכב נבחרת ברזיל, פלה, שנמכרה לאספן תמורת 157 אלף ליש"ט ב-2002 - הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם בעבור חולצת כדורגל. מדובר בחולצה שאותה לבש הכדורגלן במחצית השנייה של גמר גביע העולם ב-1970, שבו ברזיל גברה על איטליה. החולצה נמכרה על ידי משפחתו של הכדורגלן האיטלקי רוברטו רוסאטו, שהחליף עם פלה חולצות.



ובאמת שוק מזכרות הכדורגל במצב מצוין: ב-2005 נמכר הגביע האנגלי שהוענק לקבוצות המנצחות האנגליות בין 1896 ל-1910, תמורת מחיר שיא של 488 אלף ליש"ט. בארה"ב מחיר השיא לפריט אספנות הוא 3 מיליון דולר. סכום זה שולם ב-1999 תמורת הכדור שבזכותו נרשם במשחק אחד שיא של 70 הקפות מלאות (Home Runs). המשחק התקיים ב-1998 והשיא הושג הודות לחבטה של מרק מקגווייר מסנט לואיס קרדינלס.



הוכחה נוספת לכך שאספנות אינה תמיד מונעת מהיגיון כלכלי מספק ג'ונתן שרייר מגלריית הריטג' אוקשן בדאלאס. לטענתו, מאז נמכר הכדור, הוא כבר איבד חלק ניכר מערכו, אם לא את כולו, כתוצאה מכך ששיאו של מקגווייר נשבר מאז על ידי שחקן אחר. בנוסף, המוניטין של מקגווייר נפגע מאוד עקב מעורבותו בשערוריית סטרואידים. שרייר מוסיף המלצה קטנה לאספנים: פריטי אספנות ישנים מהווים השקעה בטוחה יותר, כי "ברגע שאנשים מתים, הם כבר לא יכולים להסתבך בצרות".



פריט אספנות נוסף שנמכר במחיר גבוה הוא חולצה של בייב רות, שחקן קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז. החולצה שלבש רות ב-1933 נמכרה תמורת 657 אלף דולר באוקטובר. בסותבי'ס מעריכים כי חולצת יאנקיז שלבש השחקן לו גריג ב-1931, עשויה להימכר במכירה פומבית שתיערך החודש ב-200-300 אלף דולר.