אדריכלות אינה מדע מדויק. לכל אדריכל יש נקודת מבט משלו וחותם ייחודי. שני אדריכלים יתקשו להסכים על תכנון של שיפוץ דירת חדר, ולכן ברור שעל תכנון שכונה או עיר יש ויכוחים ודעות שונות.
לפעמים אי הסכמה בין אדריכלים יכולה לעכב פרויקט במשך שנים, במיוחד אם אחד מהם משמש מהנדס העיר. בכיכר המדינה מחלוקת על התוכנית שהציע האדריכל שבחרו הבעלים, אברהם יסקי, לבין מהנדס העיר, האדריכל דני קייזר, עיכבה עוד יותר את הפרויקט.
קייזר, שותף במשרד קייזר, קייזר ולקנר אדריכלים ומהנדס העיר תל אביב לשעבר, מספר: "בשנת 84' התבקשתי על ידי מהנדס העיר דאז להשתתף בתכנון של תב"ע לכיכר המדינה, כאשר בראש הצוות עמד האדריכל יעקב יער. זה היה אחרי פסיקת בג"ץ שחייבה את העירייה לתכנן תב"ע לכיכר. בתכנון ניסינו לא להיכנס לתוכנית העיצוב האדריכלי, אבל בחתך נראו שלושה מבני שער".
לדברי קייזר, "ביצוע התוכנית התעכב כל כך הרבה זמן, שכשחזרתי אחרי 20 שנה לעירייה כמהנדס עיר חתמתי על מתן התוקף לתוכנית. עם אישורה של התוכנית, כמהנדס עיר, פניתי לבעלי הקרקע ואמרתי שהעירייה מעוניינת במימוש התב"ע והוצאת היתר בנייה, ואף חתמתי על חוזה עם מנהל פרויקט שיהיה אחראי על תיאום בין האדריכלים של בעלי הקרקע לעירייה, כדי שפרויקט בסדר גודל כזה יקבל את תשומת הלב שהוא ראוי לה.
"בעלי הקרקע בחרו את האדריכל שלהם, אברהם יסקי, ב'תחרות שחורה', כלומר ללא צוות שיפוט מקצועי, ללא תקנון וכללים. למרות שביקשתי שאנחנו בעירייה נהיה שותפים, בחרו הבעלים לא לשתף אותנו".
פרופ' אברהם יסקי, שותף במשרד יסקי, מור, סיוון אדריכלים, מספר על השתלשלות האירועים מנקודת מבטו: "בתחרות זכה המשרד. כשנודע למהנדס העיר קייזר על הזכייה, הוא התערב בתואנה שהתוכנית לא נראית לו. קייזר דרש שיאספו את בעלי הקרקע לדיון וניסה להשפיע עליהם שלא לבצע את הפרויקט. בעלי הקרקע לא קיבלו את הצעתו.
"בשלב הגשת התוכנית לקבלת היתר בנייה, הוועדה, בהשפעתו של קייזר, החליטה לראות את כל ההצעות שהוגשו לתחרות ואז לקבוע. בעלי הקרקע טענו, שוב, שמדובר בעניין שלהם, אך הוועדה לא קיבלה את דעתם. בפנייה לבית המשפט קבע השופט שבכל מקרה המשרד יתכנן את הבניינים מכיוון שאין כל סיבה לא להעסיק אותנו. בסופו של דבר נקבע מגשר בין העירייה למשרד האדריכלים, ומהנדס העיר הנוכחי, חזי ברקוביץ, חתם על התוכניות".
יסקי מדגיש ש"אנחנו היינו המשרד היחידי שניגש לתחרות והציע תכנון על פי התב"ע שקייזר ויער חתומים עליה. בעלי הקרקע אמרו שכל שינוי עשוי להוביל לכך שהתוכנית תצריך אישור נוסף, ומימושה יתעכב עוד יותר. הבקשה היתה לערכים אדריכליים בתוך מסגרת קשיחה של תוכנית יער-קייזר - בקשה שנראתה מובנת מכיוון שכיום כבר יש נינים ליורשים המקוריים.
"השערים בתוכנית המקורית נראו כמו שערי ניצחון במראה פוסט מודרני של שנות ה-80. מכיוון שכל תוכנית שמכינים סובלת מהתיישנות עד שמגיעים לאישור, ניסינו למנוע זאת על ידי יצירת מראה עכשווי, כאשר לקראת המפגש, כל צמד מגדלים מתאגדים פנימה ויוצרים סימן של שער".
קייזר מודה בעצמו שהאדריכלות של תוכנית בניין העיר שתיכנן יחד עם יער לכיכר היתה מנייריסטית, אך לטענתו חשב שיש אפשרות ליישמה כיום בצורה יותר מוצלחת. "נפגשתי עם בעלי הקרקע והסברתי למה תוכנית אחרת שהשתתפה בתחרות יותר ראויה, ואף הסברתי להם שהיא אינה דורשת את שינוי התב"ע".
הוויכוח בין קייזר ליסקי הוא ויכוח בין השקפות אדריכליות שונות. יסקי ניסה ליצור אדריכלות טובה במסגרת המגבלות שיצרו הבעלים והתב"ע. קייזר מאמין שיש פתרון אחר, שישרת את העיר טוב יותר.
קייזר מסביר ש"הפתרון של תוכנית יסקי למסחר בקומת הקרקע היה פחות מזמין מבחינת הולך הרגל מאשר התוכנית שתמכנו בה. בתוכנית הזאת גם היה יותר אופי של מגורים לבניינים ולא מבנה אנונימי מבחינה צורנית, כמו שיצר יסקי. ברוב הבניינים שהובאו לאישורי לא התערבתי בעיצוב האדריכלי מכיוון שאני מאמין שלא ראוי כי מהנדס העיר יתערב בעיצוב, ותפקידו לעסוק במשמעות של הבניין בנוף העירוני ובקומת הקרקע שהיא המפגש עם הולך הרגל. ניסיתי לגרום לשינוי ואף הצעתי ליזמים - בעלי הקרקע - סוכרייה - תוספת של אחוזי בנייה על חשבון ביטול המסחר במטרה להשאיר את הנוף העירוני פתוח".
אי ההסכמה בין יסקי לקייזר היא על הרע במיעוטו. שניהם מסכימים שלעיר היה עדיף שלא ייבנה דבר על הכיכר. אבל בעקבות פסיקת בג"ץ שפסלה את הצעתו של ראש העיר לשעבר, שלמה להט, להקים גן בכיכר ולפצות את בעלי הקרקע במקום אחר, לא נותרה ברירה אלא למצוא את התכנון שהכי מתאים לעיר ולבעלי הקרקע.
מעגלים את מתחם צמרות
עיכוב של שנים בביצוע של תוכניות לשטחים גדולים בעיר מביא להגדלת מספר בעלי האינטרסים במקום, וגורם לתוכניות מנוגדות של אדריכלים להיפגש בשטח. כך קרה במתחם צמרות, בפינת דרך נמיר וההלכה בתל אביב, המשתרע על קרקע בשווי מוערך של 3.5 מיליארד דולר.
האדריכל ערי גושן, בעלים של משרד האדריכלים איתן גושן, מספר ש"שכונות המגדלים נולדה ב-71'. משפחות של יורשים ביקשו לטפל בשטח ששימש אז מגרשי מכוניות משומשות. דור רדושר, מתכנן המחוז דאז, לא רצה לאשר הקמה של שכונת מגורים במקום, אבל לאחר פשרה התוכנית קיבלה תוקף. התוכנית המקורית הוגשה ב-73' וכללה 1,750 יחידות דיור. משרד גושן הכין תוכניות בינוי ועיצוב אדריכלי למתחם. מטרת תוכנית העיצוב הייתה ליצור סדר בבלגן, על ידי שמירה על שלושה עקרונות: שליטה בנפח, בהעמדה ובחומרים בקומת הקרקע והפיתוח שלה".
כשהגיע רגע האמת של הפרויקט, ביקשה העירייה לשנות כמה דברים בתב"ע. גושן מספר ש"בשנים האחרונות העירייה רצתה להגדיל את הצפיפות, משיקולים של מקסום היטל ההשבחה. בעקבות כך נוצרה התוכנית 1750א', שבא גדל שטח דירה ממוצעת מ-100 מ"ר ל-130 מ"ר.
לוועדה המחוזית הוגשו לאישור שלוש תוכניות: הראשונה על כל השטח. השנייה של חלק מהבעלים כדי לאשר הגדלה של האחוזים, והשלישית תוכנית של יסקי שהוכנה לחבס (מגדלי YOO). הוועדה סירבה לדון בתוכניות החלקיות אלא רק בתוכנית הכוללת, ובסופו של דבר אישרו הגדלה שווה לכולם. כל השטחים קיבלו הגדלה באופן יחסי, וכך גם העירייה הרוויחה בגלל הגדלה של השטחים הציבוריים.
בתוכנית המקורית של גושן היו כל המגדלים מרובעים. אבל מי שמכיר את מגדלי YOO שבנויים בפינה הצפונית מערבית של המתחם, יודע שהם עגולים. גושן מסביר כי "חבס בשילוב עם דני קייזר וי.א. ישר אדריכלים תיקנו את תוכנית העיצוב כדי לאפשר לחבס לבנות את המגדלים העגולים שבהם חשק. הם לא יצרו תוכנית עיצוב חדשה אלא תיקון לתוכנית. העירייה לא עמדה לצד הציבור, אלא לצדו של היטל ההשבחה".
קייזר טוען ש"בתוכנית צמרות נוספו אחוזי בנייה ולכן שונתה תוכנית העיצוב האדריכלי. ערי גושן העדיף לשמור על המגדלים מרובעים. אותי עניין יותר הנפח והרגשתי שמגוון ייטיב עם התוכנית".
תוכנית המגורים המשלבת מגדלים עם מגורים בגבהים צנועים יותר נשארה כמודל במשרדו של גושן. חילוקי הדעות במקרה זה הביאו לשינוי בתוכנית המקורית. "ימים יגידו אם לטובה או לרעה", מסכם קייזר.
האדריכל אבנר ישר, בעליו של משרד י.א. ישר אדריכלים, בחר שלא להגיב לכתבה.
מאבקים מקצועיים בין אדריכלים עלולים לתקוע פרויקטי בנייה למשך שנים
שני שילה
8.6.2007 / 14:22