ביהמ"ש: פטור ממס עקב נכות יוכר גם במקרה של פריסת פיצויים

השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל באחרונה את ערעורו של שרל שבטון על שומות מס הכנסה, אשר שללו ממנו חלק מפטור ממס על הכנסותיו, שניתן לו בשל נכותו.



שבטון הוכר כנכה 100% עקב השתלת לב שעבר ב-93'. על פי חוק, ניתן כיום פטור ממס על הכנסותיו של נכה שהושגו מעבודה עד לתקרה שנתית של כ-500 אלף שקל. ב-2005 פרש שבטון מעבודתו, לפני הגיעו לגיל 67, וקיבל ממעסיקו פיצויי פרישה בסכום של כ-3.6 מיליון שקל.



על פי פקודת מס הכנסה, ניתן לפרוס את הפיצויים על פני עד 6 שנות מס קדימה, ולייחס את פיצויי הפרישה לכל אחת מהשנים הבאות, כדי להפחית את נטל המס. ואולם כאשר ביקש שבטון להחיל את הפטור על הכנסה לתקרה שנתית של כ-500 אלף שקל בכל אחת משש השנים, סירב לכך פקיד השומה וקבע שלנכה זכאות לניצול תקרת הפטור בשנת הפריסה בראשונה בלבד.



השופט פסק שמניתוח לשון החוק וכוונת המחוקק ניתן לומר כי אין מניעה לניצול שתי הוראות החוק במקביל, ולפיכך יכול שבטון לנצל את הפטור המגיע לו בשל נכותו בכל אחת משש השנים.



רו"ח גיא רשטיק, ראש מחלקת המסים במשרד רו"ח בייקר טילי אורן הורוביץ, מציין כי מדובר בפסיקה חכמה וכלכלית שמביאה לידי יישום הוגן את מנגנון הטבות המס השמור לציבור הנכים בישראל. פסק הדין הגיע מהבית המשפט המחוזי ולפיכך אינו מהווה הלכה מחייבת (סביר להניח שרשות המסים תערער על הקביעה לביהמ"ש העליון), אך בכל זאת מדובר בשלב חשוב מאוד בדרך של פרשנות החוק המקלה עם הציבור ולא מחמירה עימו".



(עמ"ה 1017/06)



אובדן כושר עבודה: לא סביר לדרוש מרתך לעבוד כשולייה בחצי משרה



שופטת בית המשפט השלום בחדרה הדסה אסיף פסקה בשבוע שעבר כי על חברת כלל לשלם לרתך תגמולים על אובדן כושר עבודה בעקבות מחלת הסרטן בה לקה וכי עבודת חרושת קלה אינה עיסוק סביר אחר לרתך.



התובע עבד שנים ארוכות כרתך עצמאי עד שחלה בסרטן ואיבד את כושר עבודתו. לתובע פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה בחברת אררט שמוזגה עם כלל ביטוח. התובע פנה אל כלל בבקשה לקבלת תגמולי ביטוח עקב אובדן כושר עבודה, והחברה שילמה לו גמלה מלאה החל מ-98' ועד 2002. ב-2002 הודיעה כלל לתובע כי הוא יכול להשתלב במסגרות עבודה אחרות המתאימות למצבו.



לטענת כלל, התנאי לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה על פי הפוליסה הוא שלמבוטח אין אפשרות לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. החברה טענה כי רופאה תעסוקתית מטעמה קבעה שהוא יכול להשתלב בתחום החרושת הקלה.



השופטת קבעה כי על פי הפסיקה, המבחן אותו יש להחיל לעניין זה הוא אם העיסוק המוצע הוא כזה שהאדם הסביר, בעל נתוני רקע זהים לזה של המבוטח, היה רואה בו עיסוק שווה ערך לזה שעסק בו עובר למקרה הביטוח. ההלכה בנושא זה היא שככל שעיסוקו של המבוטח היה ייחודי במובן זה שדרש הכשרה, מיומנות או השכלה מיוחדת, כך מגוון העיסוקים הסבירים שבהם הוא מחויב להשתלב מכוח הפוליסה - קטן.



עם זאת קבעה השופטת כי "אומנם לתובע 12 שנות לימוד בלבד, ואולם הוא בעל הכשרה בתחום עיסוק ספציפי ומיוחד, אשר עסק בו במשך שנים רבות", פסקה השופטת. עוד קבעה כי "יש להתייחס לכך שהתובע היה עצמאי עד למחלתו ואין זה סביר לדרוש ממנו כעת לעבוד כשולייה בחצי משרה בעיסוק קל זה או אחר".



בנוסף קבעה השופטת כי אדם המבטח עצמו בביטוח מפני אובדן כושר עבודה מבקש להבטיח לעצמו הכנסה ראויה אם וכאשר לא יוכל עוד להמשיך בעבודתו. קביעה לפיה אפשרות תעסוקתית כלשהי, ולו בהיקף חלקי, מאיינת את זכאותו לתגמולים, מתעלמת ממטרת חוזה הביטוח ומתכליתו כפי שאדם סביר רואה אותה.



(א 4810/04)