9 מיליארד שקל - זהו עודף ההוצאות שממשלת ישראל התחייבה לשלם ב-2008, ושתקציב המדינה אינו מאפשר לשלם. מדובר בעודף ההוצאה הגדול ביותר שתקציב המדינה נאלץ להתמודד איתו מזה שנים ארוכות. משמעות הדבר היא שהמדינה תיאלץ להפר את הבטחותיה ולדחות הוצאות שהתחייבה לגביהן. לחילופין, המשמעות יכולה להיות הפרת חוק יעד ההוצאה בתקציב - ולראשונה זה שנים פריצת מסגרת ההוצאה בתקציב.
"הטייס האוטומטי" בתקציב 2008 עומד על 12-13 מיליארד שקל. "הטייס האוטומטי" הוא גידול בהוצאות שהמדינה אינה יכולה להימנע ממנו - חלקו בגלל גידול באוכלוסייה שמחייב גידול בהוצאה, וחלקו בגלל הסכמים שהמדינה חתמה עליהם או חקיקה שמחייבת את הממשלה. "הטייס האוטומטי" הוא חלק בלתי נפרד מבניית התקציב מדי שנה, אלא שהפעם - לקראת תקציב 2008 - הוא הגיע להיקפים חסרי תקדים של קרוב ל-13 מיליארד שקל. זאת בשעה שהיקף הגידול המותר בהוצאה בתקציב, על פי החוק שקובע כי תקרת התקציב לא תגדל ביותר מ-1.7% מדי שנה, הוא 4 מיליארד שקל בלבד. המשמעות היא שהמדינה מחויבת לשלם ב-2008 כ-9 מיליארד שקל יותר מכפי שהיא יכולה.
זוהי חריגה יוצאת דופן בהיקף "הטייס האוטומטי", שכמוה לא נרשמה שנים ארוכות. החריגה היא תוצאה של מדיניות פיזור הבטחות ליברלית מאוד של הממשלה, לרבות של משרד ראש הממשלה, ושל הכנסת, שהחלו בתנופה של חקיקה פרטית יקרה מאוד. ההבטחות ומעשי החקיקה נעשו בנפרד, בלי שאיש בחן את הסכום הכולל שמצטבר בגינם ואת העובדה שהם עומדים בסתירה לחוק המגביל את יעד גידול ההוצאה השנתית בתקציב.
בין ההתחייבויות הבולטות של הממשלה, שניתנו בשנה האחרונה: המלצות ועדת ברודט (שעדיין לא אומצו, אך קרוב לוודאי שהממשלה תאמץ אותן) להגדיל את תקציב הביטחון ב-3 מיליארד שקל, הסכם על תוספת שכר למורים ב-2 מיליארד שקל, 0.3 מיליארד שקל למס הכנסה שלילי, 0.4 מיליארד שקל לחוק הפוליו, ותוספת של 1.5 מיליארד שקל לביטוח הלאומי. כל זאת עוד לפני שינויים בסדר העדיפות שתיכננה הממשלה לבצע בתקציב 2008, כמו הרצון להגדיל את ההקצבות לניצולי שואה בסכום של עד 1.5 מיליארד שקל.
פורצים את התקציב?
בשל החריגה הגדולה ייאלץ האוצר להפר חלק מההבטחות. סביר להניח כי הפשרה תהיה בדחיית חלק מהסיכומים שיועדו ל-2008 לשנים הבאות, או פרישת הסיכומים על פני כמה שנים במקום תשלום בשנה יחידה. זהו צעד בעייתי, מפני שהוא כרוך בהפרת הבטחות של הממשלה בהיקף כספי עצום.
בשל כך גובר החשש במשרד האוצר כי הממשלה לא תעמוד בחוק יעד ההוצאה ותפרוץ אותו. החשש הוא כי הממשלה תחליט בסופו של דבר להעלות את יעד ההוצאה ל-3%, כאשר רק לפני שנה הוא עודכן מ-1% ל-1.7% בשנה. פריצה כזו של התקציב תהיה הפריצה המשמעותית הראשונה של התקציב מזה שנים ארוכות - ככל הנראה מאז הפריצה התקציבית של 94', שהביאה בסופו של דבר למיתון במשק במחצית השנייה של שנות ה-90. ההערכה היא כי פריצה תקציבית עלולה להיות בעלת השלכות קשות על הדירוג הבינלאומי של ישראל, על מדיניות הריבית של בנק ישראל, על היקף החוב הלאומי ועל יציבות שוקי ההון.
בלשכת ראש הממשלה הכחישו בסוף השבוע, בעקבות פניית TheMarker, כי נשקלה האפשרות של פריצת יעד ההוצאה והעמדתו על 3%. לדברי מקורות בלשכה, "מצבו של התקציב גרוע כל כך, שאין טעם אפילו לשקול העלאה של היעד ל-3% - זה יוסיף לנו עוד 2-3 מיליארד שקל, בשעה שצריך למצוא פתרון ל-9 מיליארד שקל".
על אף ההכחשה, החשש כי לשכת ראש הממשלה לא תעמוד בלחצים של השרים וחברי הכנסת, ותבחר לפרוץ את מסגרת ההוצאה נראה ממשי.