בבנקים מלינים שבניגוד למה שנהוג לחשוב, משקי הבית הם לא כזה עסק טוב. הבעיה שלהם היא שבאחרונה נחשפו נתונים ששמים את האמירות האלה בסימן שאלה גדול. מזרחי-טפחות ואוצר החייל יצאו במבצעי גיוס לקוחות שנראים כנדיבים - מתנה של 1,500-2,000 שקל במזומן ללקוח חדש. זה מתחיל לרמז כמה שווה לקוח. באפריל העלה דיסקונט את הרף - המחיר שהיה מוכן לשלם בעבור בנק יהב גילם שווי של כ-3,000 שקל ללקוח.
המתחרים אמרו שדיסקונט התאבד, אבל כמה ימים אחרי זה התפרסמו הנתונים הראשונים של בנק ישראל, שעל פיהם מדי שנה משלם הלקוח הממוצע לבנק כ-480 שקל על סל עמלות בסיסי. המשמעות היא שדיסקונט יכול להחזיר את השקעתו בלקוחות החדשים של יהב בתוך שש שנים, קרוב לאורך תקופת הבלעדיות שלו על שירות עובדי המדינה. הבעיה שהתחשיב הזה לא לקח הכנסות נוספות מעבר לעמלות הבסיסיות.
הייחוד של מבצעי גיוס הלקוחות של שלושת הבנקים הוא בפנייה ללקוחות האיכותיים. אוצר החייל מקבוצת הבינלאומי פונה למי שמרוויח לפחות 6,000 שקל בחודש. במזרחי טפחות פונים למי שמרוויח לפחות 7,000 שקל, ודיסקונט מכוון למשכורות היציבות של עובדי המדינה. בנוסף לחשבון העו"ש ללקוחות האלה יש לפחות כרטיס אשראי אחד, הם מנהלים חשבון ני"ע קטן, רוכשים קרנות, מפקידים לקופת הגמל, ולוקחים הלוואה פה ושם.
תבקשו יותר
בשבוע שעבר נחשף נתון מעניין נוסף. לפי ועדת האוזר שבודקת את עמלות הבנקים, משלם משק בית ממוצע כ-3,000 שקל מדי שנה על כל השירותים הבנקאיים. כלומר, מבצע גיוס הלקוחות מצריך מהבנק לרשום הוצאה של כ-2,000 שקל, ובמקביל מכניס לו כבר בשנה הראשונה 3,000 שקל. וזה עוד לפני שדיברנו על ההכנסה מריבית, שמגיעה לכמה אלפי שקלים בשנה.
הבנקים מתנים את המתנה שהם מעניקים ללקוח החדש בהתחייבות ל-3-4 שנים, כך שבתוך חודשים לא רבים הם מחזירים את מלוא ההשקעה בגיוס, ומבטיחים לעצמם הכנסה של יותר מ-10,000 שקל ללקוח לפחות.
המסקנה ברורה: לפני שאתם חותמים על הטפסים בדרך ל-2,000 שקל אל תתביישו לבקש יותר. למשל, שהבנק יקצץ בעמלות בעשרות אחוזים, ויתחייב שהתעריפים הנמוכים יישארו בגובה הזה לאורך 4 שנים לפחות.