"נפתח אתר שמדרג מנהלים וקרנות הון סיכון? נפלא. כשיזמים מגיעים אלי לייעוץ, הדבר הראשון שאני אומר להם לעשות, הוא לדבר עם יזמים שקיבלו מימון מקרנות הון סיכון". כך אומר פול גומפרס, פרופסור בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד, ואחד האנשים המוערכים בתעשיית הון סיכון העולמית. גומפרס היה שותף בכתיבת שלושה ספרים בתחום ההון סיכון ופירסם עשרות מאמרים בכתבי עת שונים.
מיד לאחר שיסתיים כנס איגוד קרנות הון סיכון הישראלי (IVA), אליו הגיע כאורח מיוחד, גומפרס יעביר למנהלים קורס במשך שלושה ימים על תורת ההון סיכון. בקורס הוא יחשוף קצת מהמגמות הנוכחיות בתעשיית ההון סיכון העולמית, ויציע למשתתפים אסטרטגיות להבטחת עתידה של תעשיית ההון סיכון המקומית.
מה בעצם באת ללמד את מנהלי קרנות הון סיכון הישראליות?
ישראל צריכה לחשוב על מיקומה בתעשיית ההון סיכון העולמית וללמוד מקרנות הון סיכון אמריקאיות מצליחות. היא צריכה להיהפך למקצוענית יותר. אציג בפני המנהלים אסטרטגיה בעניין סוג הקשרים שהם צריכים לנהל עם המשקיעים המוגבלים-בקרנות (Limited Partners); כיצד להצמיח את הקרנות שלהם ואיך להתמודד עם חילופי דורות בין המייסדים לשותפים הצעירים".
איזו אסטרטגיה תעשיית ההון סיכון הישראלית צריכה לנקוט?
"עד היום קרנות ההון סיכון הישראליות התמקדו בהשקעות בשלבים מוקדמים. המיקוד של ההשקעות היה בתחום התקשורת, התוכנה והאינטרנט.
"לדעתי, צריך להוסיף יותר מנגנונים של השקעות בשלבים מאוחרים ושל הלוואות הון סיכון, במטרה לבנות חברות גדולות. כשאתה בוחן את התעשייה הישראלית מבחינת אחוזי הצלחה, מדובר באחוזים דומים לאלה של ארה"ב, אבל לא היו לה מספיק אקזיטים גדולים (הום-ראנס, אקזיטים במכפילים של פי 10 על השקעה). אני מקווה שזה ישתנה".
יש לך נוסחה מיוחדת להום-ראנס שאתה יכול להציע למנהלים הישראלים?
"אין לי נוסחה, אבל ישנם כמה מרכיבים נחוצים. צריך יזמים ומנהלים מנוסים וצריך להבין שבניית חברות גדולות אורכת זמן. היסטורית, יזמים רבים ראו אקזיט של 50 עד 100 מיליון דולר וחשבו שזה ישנה את חייהם, אך לא דחפו לכך שהחברות יגדלו. צריך סבלנות. מרכיב אחר שצריכים ליישם כאן, הוא השקעות בחברות בשלבים מאוחרים. מה שעוד חסר כאן, הוא איכות ניהולית מספקת. בישראל יש מנהלים עם ניסיון טכנולוגי גלובלי, אבל צריך יותר".
מהן נקודות החולשה שעליהן הם עוד צריכים לעבוד?
"בארה"ב ישנם יחסים טובים מאוד בין המשקיעים לחברות הטכנולוגיה. התוצאה היא שאותן חברות שהקרנות השקיעו בהן, נהפכות לקונות בשלב מאוחר יותר. סקויה השקיע בסיסקו ובשלב מאוחר יותר סיסקו רוכשת חברות שסקויה השקיעה בהן. בנוסף, יש צורך לעבוד על הדור השני של המנהלים בקרנות.
אתה מאמין במודל של קרנות הון סיכון?
"בהחלט! יש כאלה שטוענים שיותר מדי כסף נכנס לתעשיית ההון סיכון, אבל על פי מחקרים שערכתי, השקעות הון סיכון מאפשרות לבנות חברות גדולות וליצור החזרים טובים למשקיעים. לטווח ארוך, למשך 20 שנה, למודל קרנות הון סיכון יש יתרונות".
אם המצב כל כך אופטימי, מדוע מנהלי קרנות ישראלים מסרבים לחשוף את התשואה של הקרנות שלהם?
"אני מאמין שתעשיית ההון סיכון הישראלית צריכה לפתח מבחן ביצועים כי חשוב לדבר על מה התעשייה עשתה. הסודיות אינה דבר טוב, אבל צריך לנהוג בזהירות, להבין כמה זמן הקרן קיימת ואיך מודדים החזר תשואה לנוכח העובדה שבקרנות יש אפקט Curve-J (לפיו בשל העובדה שהקרנות מושכות דמי ניהול של 2.5% בשנה מהיקף הקרן והאקזיטים מגיעים רק לאחר כמה שנים - בשנים הראשונות נרשמת תשואה שלילית, ג.ג).
יש לא מעט יריבות בין יזמים לקרנות. מי צודק בוויכוח הזה?
"זה תלוי בקרן. הקרנות הטובות נוהגות להסביר מדוע אינן משקיעות ביזמים. קיים מתח מובנה בין הצדדים. יזמים הם מאוד מסורים לחברה ואופטימים, ולא רואים את הדברים עין בעין. לעתים ליזם יש רעיון גדול, אבל אין לו יכולת לנהל חברה גדולה. במחקר שערכתי מצאתי שרק 20% מהיזמים משמשים כמנכ"לים בחברות לאחר ההנפקה. רוב היזמים מוזזים הצידה או עוזבים את החברה".
אתה אתלט ורץ מרתונים. ישנן תובנות שאתה שואב מעולם הספורט לעולם העסקים?
"בעיני מעורבות בריצת מרתון היא כמו מעורבות בחברת סטארט-אפ. אתה מתאמן, רץ פעמיים ביום ושואל את עצמך: האם אני יכול להחמיץ ריצה אחת. המשמעת והיכולת להתמקד הן תכונות שמשותפות למרתון ולחברות סטארט-אפ".
פול גומפרס: "תעשיית ההון סיכון הישראלית צריכה לפתח מבחן ביצועים"
גיא גרימלנד
12.6.2007 / 8:21