רובינשטיין: אבחנת השופטת אלשיך בין עיכבון כללי למיוחד שובת לב אך אינה מעוגנת בחוק

פסק הדין חדשני של בית המשפט העליון בעניין חברת המשביר הישן שבפירוק וחברת לוגיסטיקר, מהווה בשורה לנושים בעלי זכות עיכבון. פסק הדין נקבע כי זכות עיכבון של נושה שלא השביח את הנכס המעוכב, מקנה לנושה זה עדיפות על פני נושים אחרים בהליכי פירוק ופשיטת רגל. עד כה הפסיקה קבעה שרק זכות עיכבון על נכס שהושבח על ידי המחזיק בו, מקנה לנושה המחזיק עדיפות על נושים אחרים.



בין המשביר הישן לבין חברת לוגיסטיקר, העוסקת במתן שירותי אחסון, הפצה ומשלוחים של סחורות, היה הסכם לפיו סיפקה לוגיסטיקר למשביר שירותי לוגיסטיקה. ב-2002 הודיעה החברה למשביר על ביטול ההסכם, בטענה כי המשביר הישן הפרה התחייבויות כלפיה, ועל מימוש זכות עיכבון ותפישה של סחורה של שהיתה ברשות לוגיסטיקר לשם הבטחת פירעון חוב של 5 מיליון שקל.



בעקבות מימוש העיכבון, פנו המפרקים הזמניים של המשביר הישן (ושל מספר חברות בנות שלה), עו"ד ישראל קנטור ועו"ד אבנר כהן, לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לשחרר את הסחורות שעוכבו על ידי החברה. הנשיא אורי גורן דחה את בקשתם וקבע כי הפעלת זכות העיכבון נעשתה כדין. השופט דן בשאלה האם תנאי להפעלת זכות העיכבון הוא השבחת נכסו של החייב המצוי ברשות הנושה, והשיב על השאלה בשלילה.



בעקבות ההחלטה עירערה המשביר הישן לבית המשפט העליון, וטענה כי במסגרת הליכי פירוק יש לצמצם את היקף הזכות לעיכבון רק למקרים בהם הנושה השביח את הנכס. במקרה זה החברה לא השביחה את הסחורות שבידיה, ולכן נטען, אין להעדיף אותה על נושים אחרים שהעניקו גם הם למשביר שירותים בעלי שווי כלכלי. לעמדתה הצטרף כונס הנכסים הרשמי.



השופט אליקים רובינשטיין, אליו הצטרפו השופטים מרים נאור ודוד חשין, דחה את הערעור. השופט דן בהבחנה שנעשתה על ידי השופטת אלשיך בפרשת שמשי, בין עיכבון כללי שאינו טומן בחובו קשר מיוחד בין החייב לנכס, לבין עיכבון מיוחד שקיים במקרה של עיכבון של קבלן, אשר נוצר עקב השבחת הנכס בידי אותו קבלן, ובמסקנתה כי יש לצמצם את זכות העיכבון רק למקרים של השבחת הנכס. לדעת רובינשטיין, למרות שאפשר למצוא בעמדתה של אלשיך תוכן ומסר במישור הערכי, הרי שבמישור המשפטי "קשה למצוא בלשון החוק עיגון להבחנה, שובת הלב לכאורה, בין עיכבון כללי לעיכבון מיוחד". לדברי רובינשטיין, הסמכות להסדיר את צמצום זכות העיכבון היא של המחוקק, בפרט כשמדובר בזכות הקניין שהיא זכות חוקתית.



רובינשטיין הוסיף כי גישתה של אלשיך לא התקבלה על מכיני הצעת חוק דיני ממונות, בה לא בוצעה הבחנה בין עיכבון כללי למיוחד. השופט הוסיף כי התניית העיכבון בהשבחה של הנכס עלולה לגרור התדיינויות משפטיות ארוכות, העומדות בניגוד לחשיבות קצבם המהיר של הליכי הקפאת הליכים.



פסק הדין דן גם בשאלה אחרת בה התחבטה הפסיקה, והיא מתי מדובר בעסקת קבלנות אחת לפי חוק חוזה קבלנות, שכן לפי החוק רשאי הקבלן לעכב נכסים רק כדי להבטיח סכומים המגיעים לו מהמזמין עקב "עסקת קבלנות". השופט קבע כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. במקרה זה מדובר ב"עסקה אחת" שכן בין הצדדים נכרת חוזה מסגרת תקופתי שביסודו מכירת שירותים הניתנים לאורך זמן לפי הצרכים המשתנים של המשביר הישן.



המשביר הישן חויבה לשלם לחברה שכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל. החברה יוצגה על ידי עוה"ד גיורא ארדינסט ורן שפרינצק ממשרד ארדינסט בן נתן.



(ע"א 5789/04)