רו"ח דוד גולדברג הורשע בהטרדות מיניות מילוליות נגד שתיים ממזכירותיו לשעבר

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דורית רייך שפירא, הרשיעה היום את סגן נשיא לשכת רואי חשבון, דוד גולדברג, בשני מקרים על הטרדות מיניות מילוליות ב-2005-2004 כלפי שתיים ממזכירותיו, במסגרת יחסי עבודה. שלוש ממזכירותיו של גולדברג התלוננו נגדו על הטרדות מיניות מילוליות והתנהגות מעליבה ופוגעת. אחת המתלוננות אף סיפרה על שני מקרים של נגיעות בעלות אופי מיני, אם כי היא הסכימה כי לאחת מהן ניתן לתת גם הסבר תמים.



השופטת רייך שפירא מתארת בהכרעת הדין שלוש מתלוננות, המכונות על ידה אלפא, ביתא וגמא, אשר רק תלונות של שתיים מהן הגיעו לכדי כתב אישום. תלונתה של גמא היתה דווקא ראשונה, ובעקבותיה התלוננו שתי מהזכירות האחרות, שעבדו עבור גולדברג לפניה.



רייך שפירא מציינת כי החוק קובע הגנה מיוחדת לעובדים מפני הטרדות מיניות של ממונים, וכי די ביצירת אווירה עכורה עד עוינת בסביבת עבודה, כתוצאה מהערות או בדיחות מיניות, כדי להוות עבירה על פי החוק. כמו כן, הפסיקה הקלה עם המתלוננות והפחיתה מהמשמעות של שיהוי בהגשת תלונה בגין הטרדה מינית במקום העבודה. כמו כן, הבעת שביעות רצון ממקום העבודה אינה שוללת בהכרח את מהימנות עדותו של המוטרד.



רייך שפירא קובעת כי היא מקבלת כמהימנה לחלוטין את עדותה של אלפא, שהיתה נתונה להתנהגות "איך לומר, לא מנומסת וחסרת ריסון של הנאשם", אך הוא לא הגביה את רמת ההתבטאויות שלו כלפיה ולא הסלים אותן. "אלפא ידעה להציב גבולות ובהתנהגותה לא אפשרה לנאשם לעבור אותם", נפסק.



ביתא וגמא, לעומת זאת, שהגיעו לאחר אלפא, קורצו מחומר אחר. ביתא עבדה עבור גולדברג כחודשיים בלבד, עד ש"התפוטרה" על רקע טעויות שביצעה בעבודה. ביתא העידה כי אלמלא התנהגותו הפוגענית ומעליבה של גולדברג, ייתכן מאוד שהיתה ממשיכה בעבודתה. היא עזבה בבת אחת את העבודה. השופטת מצאה את עדותה של ביתא עקבית ואמינה.



גמא היא זו שהחלה את שרשרת התלונות נגד הנאשם. השופטת רייך שפירא שוכנעה כי גם היא, כמו ביתא, היתה נתונה למסכת עלבונות קשים ולהטרדות מתחילת עבודתה. היא לא סיפרה את שחוותה עד שהנאשם החליט לפטר אותה, אז סיפרה על הדברים למקורביה ולבן זוגה. היא החליטה לנקוט בצעדים. השופטת קובעת כי גמא המשיכה לספוג את ההטרדות עד שפוטרה, משום שמדובר בבחורה בעלת רמה אישית ממוצעת, השכלה בסיסית וחסרת מיומנויות מיוחדות. היא ביכרה לשמור על מקום עבודתה לאחר תקופת אבטלה ארוכה.



השופטת רייך שפירא מוצאת פגם בכך שגמא המליצה לחברתה הטובה על עבודה במשרד של גולדברג, וקובעת כי היא היתה חייבת להימנע מהמלצה כזו ומהעברת קורות החיים של החברה. אי מיילים פורנוגרפיים שיצאו ממחשבה של גמא, לא הביאו את בית המשפט לגזור איזושהי מסקנה לגביה. טענת הסנגור כי מדובר באישה לא צנועה נקבעה להיות לא רלוונטית, שכן "לא צניעותה של גמא עומדת לדיון". השופטת דוחה את טענת הקנוניה נגד הנאשם שהועלתה, וקובעת כי על אף שאין מחלוקת כי המתלוננות יצרו קשר ביניהן לפני חקירת המשטרה, לא נמצא בשיחותיהן התחכום הדרוש לצורך קנוניה.



גולדברג עצמו הודה בהתנהגות בוטה כלפי עובדיו, אך הסביר אותה ברקע אישי משפחתי טרגי, ובעבודתו רוב שעות היממה. רייך שפירא קובעת כי היא אינה מקבלת את הסבריו. השופטת קובעת כי היא לא משתכנעת מטענותיו כי יש לו "נשמה ענקית" וכי פיטוריה של גמא עלו לו בבריאות. כדוגמה מציינת השופטת כי גולדברג סירב להשתתף במגבית שנערכה עבור גמא כאשר כל כספה נגנב. כמו כן, נדחו ארבע עדויות תומכות שהביא הנאשם מצד רואת חשבון במשרדו, מתמחה ושתי מזכירות לשעבר, כבלתי אמינות, כשחלקם עדיין סמוכים על משרדו לפרנסתם.
(פ 6956/05)