פנסיה זה מניות

שנתיים עברו מאז הגישה ועדת בכר את מסקנותיה, וחלק גדול מהדרך שהתוותה הוועדה כבר נעשתה. מרבית קופות הגמל וקרנות הנאמנות עברו מידי הבנקים לידיים פרטיות, ו"תזוזת היבשות" יצאה לדרכה. אחת מקופות הגמל הבנקאיות הגדולות שעדיין לא עברו לידיים פרטיות היא תמר (דיסקונט) המנהלת 13 מיליארד שקל. מבחינה מסוימת, דווקא תמר משקפת את רמת התחרותיות שהתגברה בשוק ואת האיכויות שהתחרות הזו מעניקה לציבור.

בדירוג קופות הגמל של 2007 ממוקמת תמר שלישית לפני גופים עם תדמית מנצחת כמו אנליסט, אקסלנס וילין לפידות, והרבה לפני המקום שתפסה תמר ב-2006. בכך תמר גם שוברת "אמת היסטורית" שלפיה ביצועי קופות הגמל הבנקאיות נמוכים בהשוואה לפרטיות כשהשוק עולה. את ההסבר ניתן למצוא בהרכב הנכסים. באפריל 2007 החזיקה תמר 30% מנכסיה במניות ו-57% באג"ח קונצרניות, לעומת 24.6% במניות ו-32% באג"ח קונצרניות במאי 2006. בתוך פחות משנה העלתה תמר את שיעור אחזקותיה המנייתיות ב-20%, ואת שיעור אחזקותיה באג"ח קונצרניות ב-78%.

מניות בעיקר, וגם אג"ח קונצרניות, נחשבות לנכסים מסוכנים יחסית. הקופות הבנקאיות החזיקו באופן מסורתי בנכסים אלה בשיעור נמוך מהפרטיות, אבל תמר עוברת את מרבית הקופות הפרטיות. גם חברת מגדל החליטה להגדיל באופן דרמטי את הרכיב המנייתי של ביטוחי המנהלים שהיא מנהלת ולכן היא בין המובילות של 2007.

מגדל ותמר כמובן לא מתנגדות לעמוד בראש הטבלה אבל זו לא המטרה שעמדה בבסיס האסטרטגיה שלהן. השתיים מסמנות גישה שלפיה יש להגדיל סיכונים באופן מחושב כדי להשיג תשואות גבוהות, גם אם יהיות תקופות פחות טובות. קרנות פנסיה באירופה ובארה"ב, נוהגות להשקיע במניות בשיעור הרבה יותר גבוה מאשר בישראל (60%-70%). הסיבה: לטווח ארוך, מניות הן אפיק השקעה שמניב תשואות גבוהות לעומת אפיקים אחרים, וחיסכון פנסיוני, מטבעו, נועד לטווח ארוך.

אין להתכחש לסיכונים. אף אחד לא רוצה לפרוש לפנסיה בתקופת שפל ולספוג הפסד כואב. ולכן יש להקטין את הסיכון בקופת הגמל, קרן הפנסיה או ביטוח המנהלים, ככל שטווח ההשקעה מתקצר ומועד הפנסיה מתקרב.