מעל מיליון שכירים עדיין נטולי פנסיה

החתימה על הסכם ה[[פנסיה]] החדש שיכלול יותר ממיליון עובדים במגזר הפרטי, שוב טורפדה. הסיבה הפעם היא מחלוקות בין נציגי [[ההסתדרות]] לבין ראשי שלושה ארגונים במגזר הפרטי שאמורים לחתום על ההסכם: [[איגוד לשכות המסחר]], לשכת ארגוני העצמאים (להב) והתאחדות המלאכה והתעשייה הזעירה.

ההסכם שגובש נחשב לציון דרך בהחלת זכויות פנסיה בישראל, והוא עתיד להיכנס לתוקף מינואר 2008. אם יתממש, יצטרפו יותר ממיליון שכירים בישראל, המועסקים בעיקר בבתי עסק קטנים ובתי מלאכה, לכמיליון ורבע שכירים במגזר הציבורי במפעלים הקשורים להתאחדות התעשיינים ולעובדי רשתות השיווק הגדולות שכבר מבוטחים בביטוח פנסיוני.

לפי ההסכם, בשנה הראשונה יופרשו לביטוח פנסיוני 2.5% משכר העובד, ובמשך חמש השנים הבאות תגדל ההפרשה בהדרגה ל-15% מהשכר. תנאים אלה פחות טובים מתנאי הפנסיה הקיימים, הקובעים הפרשה לפנסיה בשיעור של 17.5%-20.5% מהשכר.

אחת המחלוקות בין ההסתדרות לבין להב נוגעת למקרים שבהם עובד אינו מסוגל להחליט בעצמו מי הגוף שבו הוא יבוטח לפנסיה. לפי הצעת נשיא להב, יהודה טלמון, במקרה זה ההחלטה תתקבל על ידי המעסיק. ואולם,ההסתדרות מבקשת לשמור בידיה את הזכות לבחירת הגוף המבטח.

מחלוקת אחרת נוגעת לעובדים המועסקים כיום במקומות עבודה שבהם ההפרשה לפנסיה היא בשיעור גבוה של 17.5%-20.5% מהשכר, ושיעברו למקומות עבודה שייכללו בהסכם החדש, הקובע שיעור הפרשה לפנסיה נמוך יותר. ההסתדרות דורשת שהמעסיק החדש ימשיך להפריש לעובדים אלה לפנסיה בשיעור הגבוה.

יש מחלוקת גם בנוגע לדרישת ההסתדרות כי איגוד לשכות המסחר, להב והתאחדות המלאכה והתעשייה הזעירה יתחייבו להסכים להגדלת ההפרשה לפנסיה ל-15% מהשכר. שלושת הארגונים מתנגדים לדרישה, בטענה שהדבר יגדיל משמעותית את עלויות ההעסקה.

בתגובה אמר טלמון: "אנו עושים מאמץ ליישב את המחלוקות כדי שנוכל להפעיל את הסכם הפנסיה, לטובת העובדים".