נדחתה בקשתו של אחד הנתבעים בפרשת המעילה בהראל להסיר עיקול שהוטל עליו

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשתו של יורם קראוס, אחד מהנתבעים על ידי חברת הראל בהמשך למעילה שבוצעה בה, לבטל את העיקול הזמני שהוטל עליו. צו העיקול נותר על כנו בכפוף להעמדתו על סך של כ-2.1 מיליון שקל (ולא 3 מיליון כפי שנתבקש בתחילה). בתביעה על סך 20 מיליון שקל שהגישה הראל, טענה החברה כי גיא ויסמן, המשנה למנכ"ל, ביצע את המעילה תוך שיתוף פעולה עם קראוס ועם נתבעים אחרים.



במסגרת תביעה זו, הגישה הראל מספר בקשות לעיקולים זמניים על זכיותיו של ויסמן והנתבעים לצורך הבטחת התביעה. בין הצדדים לא נתגלעה מחלוקת על העובדה כי קראוס ניהל חשבון לקוח בהראל וכי הוא משך ממנו סכומים ניכרים שהצטברו לסך של כ-2.1 מיליון שקל - בנוסף להחזר השקעתו.



לעומת זאת, הצדדים חלוקים באשר לידיעתו ומעורבותו של קראוס במעילה וחלקו בה. לפי קראוס, חלק מהכספים בחשבון הם רווחים שנצברו מפעילות פיננסית. הראל, מנגד, טוענת באמצעות עוה"ד אמיר בר טוב וארז דר לולו ממשרד ליפא מאיר ושות', כי כל מקור הכספים הינו במעילה וכי גם אם קיימים רווחים - הם שייכים לה.



לפי הראל, קראוס נטל חלק במעילה. החברה מצביעה על כך שלמרות שהחשבון אמור להיות שלו בלבד, קראוס אישר שהחשבון נועד גם לטובתו של ויסמן תוך שהוא מאפשר לו לעשות שימוש בלתי מוגבל בחשבון - ביודעו שלויסמן אסור לעשות כן.



קראוס טוען מנגד, באמצעות עו"ד חיים פיצ'ון, כי אין בבקשה תשתית הקושרת בינו לבין המיוחס לו. לדבריו, בינו לבין ויסמן נוצרו קשרי ידידות הדוקים שתחילתם מפיקוח על בנייה שהוא ביצע במשרדי הראל בשנת 2005. בעקבות זאת, כך נטען, פנה אליו ויסמן וביקש שינהל את ביצוע עבודות השיפוץ בבית שרכש בהרצליה פיתוח, שעלותן מאות אלפי דולרים. לפי קראוס, את הכספים שהופקדו בחשבון הוא משך בהתאם להוראות ויסמן לשם תשלום לקבלנים ששיפצו את הבית.



הרשם איתן אורנשטיין קבע כי עלה בידי הראל להניח בפני בית המשפט תשתית לכאורית דרושה על מנת לבסס את הבקשה לעיקול הזמני וזאת באשר למרבית הסכום הנתבע מקראוס. אורנשטיין אמר כי קראוס "לא סיפק הסברים משכנעים לבית המשפט באשר לפעילות הכספית שהתנהלה בחשבון, לא כל שכן בהיקפים ניכרים. אמנם המבקש (קראוס) טוען שכספים ניכרים שהוצאו מהחשבון שימשו להוצאות לתשלום קבלנים, ספקים ונותני שירותים בקשר עם הבית, אך לא היו בידיו אסמכתאות לכל האמור".



לפי אורנשטיין, קראוס איפשר לויסמן לפעול בחשבון תוך שהוא נותן לו לדבריו יד חופשית לעשות בו כאוות נפשו, זאת כאשר "ברי שאסור לויסמן כבעל תפקיד בהראל לפעול בחשבונות של לקוחות", נכתב בהחלטה.



אורנשטיין הוסיף כי "השכל הישר וניסיון החיים מחייב את המסקנה הבלתי נמנעת לפיה היה המבקש מודע, או אמור להיות מודע, שיש באופן ניהול החשבון משום פעילות ש'אינה כשרה'. בפועל אישר המבקש לויסמן לפעול בחשבון כבשלו וללא מעורבות מצדו. אמנם המבקש טוען כי הדבר נעשה לאור היחסים ההדוקים ששררו בינו לבין ויסמן ומעמדו הבכיר של האחרון, אך הדבר עומד בניגוד להלכה לפיה אדם מוחזק כמי שקרא את המסמכים עליהם הוא חתום והסכים לתוכנם".



על כן קבע הרשם כי הוא הגיע למסקנה לפיה הכף נוטה למתן הצו משום שקיים חשש סביר להכבדה על פסק הדין אם זה לא יינתן. "יש לזכור שמקור הכספים בחשבון הינם כספי מעילה שאינם שייכים למבקש ולכן מן הראוי להבטיח שאם הראל תזכה בתביעה ניתן יהיה להשיבם לה, גם אם המבקש לא היה שותף פעיל למעשה המעילה".



(בש"א 11069/07)