בית המשפט: מינהל הספנות והנמלים אחראי למותו של דייג שספינתו טבעה בים התיכון לפני 13 שנים

14 שנים אחרי שספינת הדייג אריה טבעה בים כשעל סיפונה שני דייגים, יחזקאל שבירו ונח הררי ז"ל, ו-12 שנים לאחר שהחל המשפט, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי מינהל הספנות והנמלים של ישראל ורב החובל עמנואל הצופה, ששימש כמפקח הימי בנמל יפו מטעם המינהל, אשמים במחדל וחלה עליהם אחריות לאסון.



במהלך החודש הקרוב תקבע השופטת צפורה ברון את גובה הפיצויים שתשלם המדינה ליורשיו של הררי ז"ל. משפחתו של ההרוג השני, נח הררי, סיימה את התיק בפשרה לפני שנים.



משפחתו של הדייג שבירו טענה, באמצעות עו"ד כרמי בוסתנאי, כי הגורם לטביעת הספינה הוא העובדה ששימשה כספינה לדיג חופים (דיג מכמורת) ולא לדייג במים עמוקים, וכי הציוד שהותקן עליה לא התאים לשייט במים עמוקים וכן כי ציוד ההצלה שהיה עליה לא התאים לשייט במים עמוקים.



ואולם למרות שהספינה, שנבנתה בשנת 1949, היתה רעועה, היא קיבלה רישיון לדייג במים העמוקים. הנתבעים הכחישו כל אחריות לאירוע, וטענו כי המוות אירע כתוצאה מרשלנותו של הדייג שבירו שהחליט להסתכן מרצון.



הרקע למשפט הוא האסון שאירע ביום שישי, 22 בינואר 1994, אז הפליגה ספינת הדייג של שבירו בן ה-32 מנמל יפו, כשעל סיפונה נמצא גם נח הררי שהועסק כדייג. יעודה של הספינה בהתאם לרישיון היה ספינה גוררת לדיג חופים, אך בפועל היא הופעלה כמכמורתנית, בניגוד ליעודה. מעבר לכך, שני הדייגים לא החזיקו ברישיון משיט והשיטו את הספינה בניגוד לחוק.



ביום ראשון בבוקר, יומיים לאחר שהפליגה, נמצאו גופותיהם של שני הדייגים מדרום לראשון לציון. חודש וחצי לאחר מכן נמצאה גם הספינה באזור שבין פלמחים לאשדוד, כ-11 ק"מ ממקום מציאת הגופות.



לאחר האסון מינה מינהל הספנות ועדת חקירה וממצאיה היו חמורים ביותר. נקבע כי סיבת הטביעה הסבירה ביותר היתה חדירת מים לתוך הספינה זמן רב לפני טביעתה. כן נמצא כי היתה דליפה קבועה ומתמשכת בספינה במשך תקופה ארוכה.



בפסק הדין קבעה השופטת צפורה ברון כי אומנם תרומתו של שבירו לאירוע הטביעה היתה ניכרת, שכן הוא לא החזיק ברישיון כחוק, לא היה לו ניסיון ימי מספיק והוא הפעיל את הספינה כמכמורתנית למרות שהתאימה לדיג חופים בלבד - אך אין להתעלם מהעובדה שבשעת טביעתה היה לה רישיון שיט תקף.



ברון פסקה כי "לא יכולה להיות מחלוקת, כי הנתבעים יכולים וצריכים היו לצפות, כי מתן רישיון לכלי שיט בלתי תקין עלול להסתיים באסון. העובדה שהספינה טבעה כשבאמתחתה רישיון שיט תקף, מצביעה על אי נקיטת אמצעים סבירים למניעת הנזק, ועל קיומם של כשלים חמורים". (א 733/96)