8.2 מיליארד שקל הקציבה מדינת ישראל לצה"ל לצורך חידוש המלאים לאחר מלחמת לבנון השנייה. חלק ניכר מהסכום הזה הוקדש לרכישה מחודשת של תחמושת - פגזים וטילים - לאחר שזו בוזבזה בירי חסר הבחנה על אדמת הטרשים של לבנון במהלך המלחמה.
מיליארדי השקלים שבוזבזו בשימוש לא מושכל בתחמושת הם רק אחד הכשלים של מלחמת לבנון השנייה שחשפה ועדת ברודט. הוועדה, שמונתה לבחינת תקציב הביטחון לאור הדרישות התקציביות האדירות שהעמיד הצבא בגמר המלחמה, גילתה שורה של כשלים ניהוליים מובנים בצבא. את קיצוצי התקציב של השנים האחרונות ערך הצבא במקומות שבהם קל לקצץ ולא היכן שצריך, דבר שהביא לפגיעה חמורה בכשירותם של הנגמ"שים ושל הציוד ביחידות המחסנים בזמן המלחמה.
דוגמאות אחרות שמביאה הוועדה לניהול התקציב הלא מושכל של צה"ל הן ההתמקדות של הצבא בתנאי השירות של חייליו, שהביאה לכך שהקדנציות של מח"טים ואוגדונרים קוצרו לשנתיים בלבד - דבר הפוגע בניהול הכוח בצבא; ההחלטה על הקמת גדר ההפרדה, בסכום של 15 מיליארד שקל, התקבלה ללא דיון מקצועי, ומבלי שצה"ל בחן בכלל את ההשלכות הכלכליות של הקמת הגדר; צה"ל לא הפנים עדיין כי הזירה הפלשתינית מחייבת התמודדות לאורך שנים, ומופתע בכל פעם מחדש מהצורך להפנות משאבים לשטחים. "בניהול משאבים יש ביטויים בולטים לחוסר שקיפות, מידע סלקטיווי ולעתים שימוש מניפולטיווי בו", כתבה ועדת ברודט על צה"ל, והוסיפה: "הצבא ומשרד הביטחון מתנהגים על פי נורמות אחרות, מנותקות מהמגזר הציבורי כולו ומהמגזר העסקי".
כיפופי ידיים על התקציב
את דוד ברודט הקביעות שיצאו תחת ידיו אינן מזעזעות. בראיון ל-TheMarker מסביר מי שהיה המנכ"ל הכל יכול של משרד האוצר ומי שכבר הכריח, במסגרת ועדה קודמת הקרויה על שמו, את הבנקים למכור את אחזקותיהם בכור, כלל ואפריקה ישראל - מדוע הוא ממשיך לסמוך על צה"ל ולהאמין שיהיה בסדר.
הוועדה בראשותך ישבה שישה חודשים ובחנה את כל היבטי תקציב הביטחון. האם אחרי כל המאמץ אתם מרגישים שהצלחתם לפצח את האניגמה הזו?
"הצלחנו להביא כמה תובנות שיסייעו לקובעי המדיניות בקבלת ההחלטות שלהם. התובנות הכי חשובות הן הצורך בקביעת תקציב רב-שנתי, שמירת רזרווה בתקציב הביטחון למקרי חירום בסכום של 800 מיליון שקל בשנה, קביעת עוגנים שבהם אסור לצבא לקצץ והצורך בבניית תהליך תקצוב משולב חברתי-כלכלי.
"עד היום תהליך התקצוב התנהל בכיפופי ידיים בין משרדי האוצר והביטחון. כיפופי ידיים טקטיים על עוד 100 מיליון שקל. אף אחד לא באמת בדק את המשמעות האסטרטגית. האוצר בדרך כלל הביא את האיומים שלו, הצבא שלף איומים נגדיים - אבל דיון מסודר לא היה. אנחנו מציעים לקיים דיון מסודר של ניתוח סיכונים מדיניים, כלכליים וצבאיים. למשל, אם האוצר דורש קיצוץ והצבא מציע בתמורה להוריד אוגדה, אז שראש הממשלה יהיה מסוגל להבין את המשמעות של החלטה כזו. ההחלטה על תקציב הביטחון אינה רק החלטה של כסף, יש לה גם השלכות מדיניות. והוא צריך להבין שאין תקציב בעולם שיענה על כל הסיכונים הצבאיים".
על אילו סיכונים אי אפשר לענות?
"לא משנה איזה סכום הצבא יקבל, זה יכול להיות גם 200 או 300 מיליארד שקל, תמיד יישארו איומים פתוחים, ומנגד ייוולדו איומים כלכליים, כי אם נעביר 200 מיליארד לצבא - המשק כנראה יתמוטט. לכן צריך לשקול את החלופות. למשל, ברמת סיכון גבוהה כל כך שווה לשקול קואליציות מדיניות עם ירדן או עם מדינות אחרות באזור. שותפות מדינית היא חלק מפתרון תקציבי".
זה נשמע יותר כמו עמדה פוליטית שאתה מנסה לקדם.
"אני לא בא להציג פתרון אחד. אפשר לבחור גם פתרון של הורדת רמת החיים כדי לממן את הביטחון. כזכור, זה הפתרון שבן גוריון בחר בו בזמן מלחמת השחרור, וזה הצליח. אבל זה לא תמיד חייב לעבוד כך: אפשר לשקול לקחת סיכון מדיני כדי לאפשר לנו לבסס את הכלכלה ואת המשק. עוצמה של מדינה טמונה בתחום האזרחי לא פחות מאשר בתחום הצבאי".
זאת נשמעת משימת שקלול סיכונים מורכבת ומסובכת. מי בדיוק יבצע אותה?
"על זה ראש הממשלה נבחר, ותפקידו לבצע את השקלול הזה. אחרת כל איום צבאי שייווצר יביא לשעבוד כל המקורות של ישראל".
אל תהיה לא ריאלי: כבר לפני 34 שנים ועדת אגרנט המליצה על הקמת מועצה לביטחון לאומי שתסייע לראש הממשלה לקבל החלטות כאלה, ועד היום היא לא ממש קיימת.
"יכול להיות, אבל המועצה לביטחון לאומי היא זאת שצריכה לבצע את עבודת הניתוח הזאת. זאת עבודת ניתוח אסטרטגי ראשונה במעלה".
וזה שעד היום אין גוף שמבצע עבודה כזו, מה זה אומר על איך שהממשלה מתנהלת?
"זה אומר שתהליך קבלת ההחלטות בממשלה אינו יעיל, אבל זה לא אומר שזה יישאר כך. אי אפשר שלא להבחין בעובדה שגם אנחנו וגם ועדת וינוגרד, בנפרד זה מזה, הגענו לאותה מסקנה בדיוק: משרד ראש הממשלה נטול יחידות חשיבה לטווח ארוך. לא בתחום הכלכלי, לא החברתי, לא הטכנולוגי ולא הביטחוני. ואנחנו אמרנו: תראו את הריטואל הזה שחוזר על עצמו כבר 20 שנה, עם כיפופי הידיים של הביטחון והאוצר לגבי תקציב ביטחון. בסוף הרי זה מגיע להכרעת ראש הממשלה. ואיך ראש הממשלה מכריע? לפי כישרונו בלבד. אין לו עבודת מטה שתומכת בו, והגיע הזמן שיקום מטה כזה".
ויש סיבה לאופטימיות שמטה כזה יוקם?
"כן, כי ראש הממשלה - ואני לא מדבר רק על הנוכחי - הבין שמורכבות החיים היא כזאת שזה הכרחי. זה משרת אותו".
30 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים הם נזכרו להבין?
"מלחמת לבנון חידדה את זה מספיק כדי שזה יהיה מובן יותר".
דרוש: סמנכ"ל כספים לצבא
אחרי שחפרת במשך חודשים במבנה הצבא, איך צה"ל מצטייר בעיניך?
"צבא מאוד עמוס. אין צבא עמוס כל כך בעולם. יש על ראש הצבא שתי משימות גדולות: מוכנות למלחמה, ובמקביל משימות הביטחון השוטף בשטחים. שתי המשימות מתחרות זו בזו על תשומת הלב של הצבא, ולכן ראינו את חוסר המוכנות שלו למלחמת לבנון כפונקציה של המוכנות בבט"ש בשטחים".
רק עמוס? הוועדה שלך מדברת על היעדר תכנון לטווח ארוך, על הפקרת המלאים, על בזבוז תחמושת במיליארדי שקלים, על העדפת תנאי השירות על פני תכנון צבאי. זה נשמע כמו תיאור של צבא שהוא בינוני מינוס.
"אין לי יכולת לחלק ציונים לצבא. ראינו שהצבא לחוץ מהמציאות שהוא חי בה. מצאנו צורך להמליץ על תוכנית התייעלות מקיפה לצבא - בתחום הפנסיות, בתחום של בדיקת פרויקטים - וזה בלי קשר למלחמת לבנון. אלה דברים שמובנים בצבא כבר שנים ארוכות, רק שהיום זה בולט יותר כי הצבא דרש תוספות תקציביות עצומות. ניסינו לספק לצבא את התוספת הזו תוך התחשבות במשאבים של המשק. מכיוון שהמשק אינו מאפשר לתת לצבא כל מה שהוא צריך, הפנינו את הצבא לשחרור מקורות מתוך השומנים שלו עצמו. תוכנית ההתייעלות היא לכן תוכנית מפתח - גם מבחינת המקורות וגם מבחינת הדיאטה הרצויה לצבא. חוסר היעילות מכביד על התפקוד הצבאי.
"דוגמה בולטת היא היעדר ההתייחסות לשאלת מלאי ההון הצבאי. אין מערכת בצבא שאומרת, אני יודעת מה מלאי הטנקים, המטוסים או הנגמ"שים, ואני גם מסוגלת להחליט כל כמה שנים צריך לחדש את המלאי הזה. זאת מערכת שקיימת בכל פירמה עסקית, אבל לא בצבא. אכילת ההון הזאת היא אחד הסימפטומים של חוסר תכנון וגישה לא מקצועית. זאת הסיבה שהמלצנו למנות סמנכ"ל כספים לצבא - כדי שיהיה מי שינהל את המשק הצבאי".
גם הרמטכ"ל לא ממש תופש עצמו כמנהל.
"נכון, וזה למרות שהוא מנהל משק עם מלאי הון של עשרות מיליארדי דולרים. אין אף מנהל אחר בישראל שאחראי על משק גדול כל כך. כל החלטה של הרמטכ"ל היא ברזולוציה של מאות מיליוני דולרים".
הפנסיונרים של העורף מתפנקים
אולי הצבא פשוט שמן מדי?
"יש מקומות שהוא שמן ויש מקומות שהוא רזה. בפנסיות, למשל, הוא שמן. העלות של צבא הגמלאים הקיים, וזה שעומד להיהפך לגמלאי, היא 160 מיליארד שקל. הצבא של עובדי המדינה והמורים זהה בעלותו, אבל גדול פי שלושה ויותר".
הצבא התרגל לפנסיה של מפונקים?
"בחלקה. לקרביים זאת אינה פנסיה של מפונקים. לחיילי העורף - כן".
הפינוק הזה נובע מכך שהצבא חי על כספי ציבור, ולכן קל לו לזלזל בהם?
"הבעיה היא שהצבא אינו רואה את הצ'ק. את הצ'ק משלם מישהו אחר. אם זה היה צ'ק של הצבא, הוא היה מתנהג אחרת. לכן המלצנו להכניס את הפנסיות לתוך תקציב הביטחון".
אתה לא חושב שצה"ל מתנהג בצורה לא מוסרית, ונוהג בפזרנות בכספי ציבור?
"אני לא רוצה להיכנס לשאלות של מוסר. אני מעדיף לדבר על יעילות. המערכת הזאת לא ראתה אף פעם את צד המחיר. מישהו אחר שילם את המחיר במקומה, וזה חייב להיפסק".
תרבות המגיע לי?
"אולי בשוליים. יש המון אנשים מסורים בצבא, ואליהם התכוון המחוקק בתקופת בן גוריון כשהבטיח להם צבא רענן וצעיר. אצל בן גוריון, כזכור, הפרישה היתה בגיל 40. רק שזה היה בשנות ה-50, והיום צריך להתאים את הסטנדרטים לצבא שיש בו המון יחידות שירותים ולכך שתוחלת החיים עלתה. ועדת מלכא קבעה, לכן, גיל פרישה של 57 - ואנחנו אימצנו את המלצתה. מתחו עלינו ביקורת למה לא קבענו כבר 67, כמו כל האוכלוסייה, ואני אומר, בואו נגיע קודם ל-57 ואז נחליט מה עושים".
כלומר, בואו נהיה פרגמטיים ונתפשר על המצוי, במקום על הרצוי?
"לא באנו לפתור את כל בעיות הצבא לתמיד, ותמיד אפשר יהיה לעורר את השאלות הללו בעתיד שוב - על אף שאני מודה שוועדה כמונו היא הראשונה המוקמת מזה 40 שנה".
הצבא מקדש את תנאי השירות של אנשי הקבע?
"מפקד הצבא רואה עצמו גם כיו"ר ועד העובדים בצבא, ולכן האיזון האופטימלי אינו נשמר. אני מבין את מפקד הצבא, תפקידו לשמור על האנשים שלו, אבל צריך שתהיה גם עין חיצונית שמבקרת את צורכי הצבא".
הצבא מסוגל להסיק מסקנות ולהשתנות?
"לטעמי, כן".
מבין כל הגילויים על תפקוד הצבא, מה הכי זיעזע אותך?
"לא זועזעתי, אבל חוסר המודעות הכלכלית-כספית בהחלט הפתיע אותי לרעה. הצבא הרי יודע שמה שהולך אליו זה כסף שחסר במקומות אחרים. צה"ל, בכל זאת, אינו צבא מקצועי, הוא עדיין צבא העם - והוא נשען בפעילותו על האוכלוסייה האזרחית. ובכל זאת, הדרישות הכספיות שהצבא העמיד היו מאוד גבוהות. בקטע הזה הצבא גילה קצת אטימות".
אטימות שהתבטאה, למשל, בחוסר האחריות בשימוש המופרז בתחמושת בזמן המלחמה?
"השימוש בתחמושת הוא הדגמה לצ'ק הפתוח. המדיניות הזו, של הצ'ק הפתוח, נראתה לכל חברי הוועדה לא סבירה".
הצ'ק הפתוח מסתמך גם על האמריקאים, שאפשר תמיד לסמוך עליהם שישלחו לנו רכבת אווירית עם תחמושת בזמן המלחמה?
"הצ'ק הפתוח הוא קודם כל על החברה הישראלית. הצ'ק של האמריקאים ייגבה מאתנו חזרה במסגרת הסיוע השנתי של 2.4 מיליארד דולר. החברה הישראלית, לעומת זאת, נתנה לצבא צ'ק של 8.2 מיליארד שקל על הוצאות לחימה".
כולם מדברים על מלחמה אפשרית בקיץ. אם תפרוץ מלחמה כזו, אתה מניח שהתפקוד של הצבא כבר יהיה טוב יותר?
"אני לא יכול להשיב על כך. ההמלצות שלנו מתייחסות ל-2008 ואילך, לא לקיץ 2007".
אז נניח שהמלחמה פורצת בקיץ הבא. אפשר לסמוך על הצבא שהוא יידע לבצע את תהליך הסקת המסקנות שלו?
"התרשמנו שהצבא הפנים הרבה. האימונים גדלו, כשירות היחידות עלתה, והצבא מקדיש הרבה יותר משאבים לימ"חים. שיקום הצבא הוא תהליך ארוך, אבל התוספות התקציביות ותוכניות ההתייעלות יהיו הבסיס לשיקום".
ומה לגבי דרך קבלת ההחלטות?
"בצבא יש חיוניות ודינמיות, וגם הרמטכ"ל עושה רושם טוב. נראה שהוא מבין את המשמעות הכלכלית, ומבחינתו המלצות הוועדה הן נקודת מוצא מצוינת. סוף-סוף יש לו אופק תכנון רב-שנתי, וזה נכס לכשעצמו".
אתה לא חושש מהיתפסות נוספת לקונספציה, כפי שקרה במלחמת לבנון?
"קונספציה אינה בתחום עבודת הוועדה. יחד עם זה, דבר אחד ברור - הצבא מבין היום הרבה יותר טוב את העובדה שהוא פועל בשתי זירות מלאות, זירת המוכנות למלחמה והזירה הפלשתינית, וכי הוא צריך להתכונן לשתי הזירות באופן מלא כל הזמן".
אתה מעריך שהמלצות הוועדה יתקבלו?
"אני מעריך ומקווה שכך. אני חושב שלכולם כבר נמאס מהריטואל השנתי של המאבק על תקציב הביטחון, וטוב יהיה אם נדבוק בהמלצות, שנועדו להוציא את המיטב גם לביטחון וגם לכלכלה ולחברה בישראל".
כך אומר דוד ברודט, יו"ר הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בעקבות מלחמת לבנון השנייה
מירב ארלוזורוב
20.6.2007 / 8:41