האם לבעלי המניות בטיב טעם יש עילה לתבוע את ברגר?

רכישת השליטה בטיב טעם תהיה כנראה אחת הבולטות בסיכומי השנה. העסקה שאמורה היתה להפוך את מעוז הנהנתנות הקמעוני לחיקוי של שפע מהדרין, לתפארת הג'ואיש טרדישן ואולי גם לקידום היומרות הפוליטיות של ארקדי גאידמק, היא מועמדת מובילה לתואר העסקה החובבנית וההזויה של 2007.



החל במחיר התמוה שגאידמק היה מוכן לשלם - 415 מיליון שקל בעבור 51% ממניותיה של רשת שהרוויחה 6 מיליון שקל ב-12 החודשים האחרונים - עבור בדמי פיצוי של 20% משווי העסקה, וגמור באופן הלא ברור שבו התנער מהעסקה, כל אלה רק מחזקים את סימני השאלה סביב האופן והנסיבות שבהן צבר גאידמק את עושרו המופלג.



כיצד הפך איש שבונה עסקה בצורה כל כך כושלת ומבסס עליה אסטרטגיה מופרכת שהביאה רשת שיווק לכינוס נכסים רק לפני שלוש שנים, למיליארדר בעל עסקים חובקי עולם?



למזלו הטוב של גאידמק הוא מעסיק עורך דין מהשורה הראשונה. קצת יותר משנה לאחר שגאידמק איים לתבוע את עו"ד רם כספי בגין פרסום לשון הרע, חילץ אותו כספי מתשלום של 20 מיליון דולר כפיצוי על ביטול עסקת רכישת טיב טעם.



גאידמק היה אמור לשלם סכום זה בגין הפרת ההתחייבות לרכישת השליטה בטיב טעם, אך בסופו של דבר הסתפק בהשקעה של 30 מיליון שקל ברכישת 488 אלף מניות - 10% ממניותיה של , בעלת השליטה בטיב טעם.



מחיר השוק של מניות אלה הוא 11 מיליון שקל, כך שהקנס הכלכלי שספג גאידמק בגין ביטול העסקה הצטצמם ל-19 מיליון שקל, כרבע ממה שהיה אמור לשלם. יתרה מזו, גאידמק עשוי ליהנות בעתיד מעליית ערך מניותיה של אנטר הולדינגס, אם טיב טעם תמשיך לתפקד כרשת לא כשרה במקום ללכת בנתיב המשונה ששירטט לה גאידמק.



בשלב זה לא ברור כיצד הצליח כספי לתמרן, שלא לאמר לערבב, את בעלי השליטה באנטר הולדינגס לשקשוקה כה טעימה לחכו של גאידמק. לא פחות עלום הוא הנימוק שעמית ברגר, בעל השליטה באנטר הולדינגס, יציג בפני דירקטוריון אנטר הולדינגס לוויתור של החברה על דמי הפיצוי שנקבעו בהסכם.



הודעתה של אנטר הולדינגס לבורסה על ביטול העסקה לא תסייע לו בכך: "אנטר הולדינגס וטלילו אחזקות, חברה בשליטת קובי טרייביטש, הגיעו להסכמה עם גאידמק לפיה לאור הודעת גאידמק כי אינו מעוניין להחזיק במישרין במניות טיב טעם או להיות בעל שליטה בטיב טעם יבוטל ההסכם".



הנימוק הרשמי היחיד לביטול העסקה הוא "חוסר העניין" של גאידמק להחזיק במניות טיב טעם, ועל כן נראה לכאורה שמדובר בהפרה קלאסית של חוזה, שמחייבת את הפעלת סעיף דמי הפיצוי.



הדירקטוריון של אנטר הולדינגס, ועוד יותר מכך בעלי המניות מהציבור, אמורים לשאול את עצמם מדוע ויתר עמית ברגר על דמי הפיצוי שנקבעו בהסכם ומי הסמיכו לוותר בשמם על הסכום. דירקטור באנטר הולינגס אמר ל-TheMarker שהעניין נדון בדירקטוריון החברה, אך ההסכם לביטול העסקה טרם אושר בה.



זוית אחרת לפרשה שעשויה לפזר את המסתורין היא הבחירה של קובי טרייביטש, שבניגוד לעמית ברגר אינו חייב להסביר מאום לציבור, לצאת עם פיצוי של 2 מיליון דולר ולא להתמודד בבית המשפט עם עו"ד כספי.



ההסבר היחיד לצעדו של טרייביטש היא ההערכה שעו"ד כספי ינסה להראות בבית המשפט שגאידמק קיבל מצגים לא לגמרי מדויקים בשעת המו"מ הקצרצר שקדם לחתימה על העסקה והעדיף שלא לנסות את מזלו בבית המשפט. אם כך היה, ייתכן שהיה היגיון גם בהחלטתו של ברגר.



אלא שברגר, בניגוד לטרייביטש, עלול יהיה להיאלץ לומר זאת בפומבי, אם אחד מבעלי מניותיה של אנטר הולדינגס יחליט שהוא ראוי להסבר ממצה לשאלה מדוע ויתרו בשמו על פיצוי כה נכבד.