כמדי שנה מפרסם בנק ישראל את דו"ח ניהול המט"ח השנתי, בו מפרט הבנק כיצד ניהל את יתרות מטבע החוץ של ישראל. הרמה הממוצעת של יתרות מטבע החוץ עמדה על 28 מיליארד דולר ב-2006, לעומת 27 מיליארד דולר ב-2005. רמה זו שווה ל-4.8 חודשי יבוא והיא מהווה 75% מהחוב החיצוני לטווח קצר של ישראל.
תיק הנכסים האדיר הזה הניב תשואה דולרית של 3.8% ב-2006, לעומת 2.6% ב-2005. התיק של בנק ישראל נזיל מאד: כ-92% מהיתרות מושקעים בנכסים בעלי נזילות גבוהה והחשיפה של היתרות למערכת הבנקאות הבינלאומית היתה בממוצע 32% מהיתרות.
בנק ישראל משמש כבנק של ממשלת ישראל. ככזה, הוא הבנק דרכו משלמת ממשלת ישראל כסף במטבע זר. הגדלת יתרות החוץ נעשית באמצעות כסף זר שנכנס לממשלת ישראל, כמו ריבית שישראל מקבל על החזקת אגרות חוב או סיוע חוץ של ארה"ב.
» מידע נוסף על מטבע חוץ - במדור מט"ח החדש של TheMarker Finance
כאשר התושבים מפקידים בבנק דולרים, חלק מזה (כ-3%) מופקד בבנק ישראל, שכן הבנק נדרש לרמה מינימלית של נזילות. היתרות קטנות כאשר הממשלה רוכשת סחורות בחו"ל - למשל נפט - וגם כאשר הממשלה משלמת ריבית עבור אגרות החוב שהיא מנפיקה למדינות אחרות.
ניהול הכסף שמבצע בנק ישראל שונה מהותית מניהול קרן השקעות, שכן הוא מבוסס על 3 עקרונות: הראשון, שמירה על ערכן של היתרות במונחי השימושים המיועדים שלהן - כך שהבנק אדיש לשאלת שער החליפין של הדולר מול השקל.
לעומת זאת, הבנק חשוף לתנועת הדולר בעולם, במיוחד במסחר מול היורו. נכון להיום, כ-90% מהתחיבויותיה של ישראל נקובות בדולרים. זו הסיבה שמרבית יתרות המט"ח של ישראל נקובות גם הן במטבע זה.
עיקרון שני הוא ניהול היתרות ברמה גבוהה של נזילות, במטרה לספק את צרכי המדינה בצורה מיידית. זו הסיבה שהבנק אינו יכול "לנעול" את הכסף לתקופה ארוכה בריבית גבוהה.
העיקרון השלישי הוא כמובן הניסיון להשיג תשואה טובה בהתאם ל-2 העקרונות הראשונים.
כיצד מנהלים 28 מיליארד דולר? בנק ישראל מסכם את 2006 בתשואה נמוכה של 3.8% אבל בנזילות גבוהה במיוחד
טל לוי
20.6.2007 / 10:51