כן עוזבים את העיר

תל אביב, כמו ירושלים, מזדקנת. מבעד לתדמית השוקקת של עיר בלי הפסקה חל תהליך כרסום חמור ועקבי במעמד הביניים בתל אביב - זה המחזיק למעשה את העיר על כתפיו. עליית מחירי הדיור באזור המרכז, ובעיקר בתל אביב, לא מאפשרים לדור ההמשך של תושבי העיר, בעל משפחות חדשות, לגור בעיר שבה נולדו.



כתל אביבי המגדל שני ילדים בעיר, אני בספק אם בעתיד יוכלו ילדי לקבוע בתל אביב את ביתם. עוד כמה שנים תמצא עצמה העיר עם כמה אוליגרכים חדשים ועם המוני עניים שמשרתים אותה. תופעה זו אינה דבר חדש בעולם. התופעה מוכרת בערים הגדולות והתוססות בעולם, שבהן גובר הביקוש על ההיצע, ובתוך כך מזנקים מחירי הדיור בחוסר פרופורציה לעלייה בשיעור ההכנסה.



עליית המחירים הדרסטית גורמת להגירה של בעלי הכנסה בינונית החוצה ממרכז הערים הגדולות. מעמד הביניים אינו נהנה מהתמיכה הכלכלית הממשלתית באוכלוסיות חלשות מכיוון שהכנסתו גבוהה מדי, אך מצד שני הוא אינו מסוגל לרכוש יחידת דיור ללא תמיכה זו. לכאורה אפשר לומר - ולמי זה איכפת?! ובכן, מעמד הביניים הוא השדרה המרכזית של הדמוקרטיה. הוא נתפש כחיוני ביותר להתפתחותה של העיר.



מעמד זה ממלא עמדות מפתח בחברה, תורם לכלכלת העיר ולעושר התרבותי שלה. כשמעמד הביניים קורס או נוטש את העיר, הוא גם מותיר אחריו פער שאינו ניתן לאיחוי: העיר מתחילה לשרת את עשיריה וענייה בלבד. זוהי פגיעה כמעט בלתי הפיכה באיזון ובאינטגרציה של העיר.



בערים שונות בעולם - כמו ניו יורק, לונדון, אמסטרדם ופאריס - העמידו ראשי העיר את הנושא בראש סדר היום הציבורי, לרוב בתמיכתם של קרנות נאמנות קהילתיות, עסקים ומשקיעים פרטיים. כחלק מזה ננקטה מדיניות שונה, נחקקו חוקים ובוצעו פעולות מדרבנות אחרות כדי לאפשר לבני המעמד הבינוני לרכוש, ולעתים לשכור, דירה בעיר; מדיניות המכונה דיור אפשרי כלכלית. על פי ההגדרה בארה"ב, מחיר דיור אפשרי בעבור הרוכש הוא "מחיר שאינו עולה על 30% מסך המשכורות השנתיות של הגרים ביחידת הדיור".



כדי לטפל בעניין ביסודיות יש להכיר בכמה מאפיינים משמעותיים: המדיניות מיושמת בערים שבהן יש מצוקת דיור; נדרשת גישה אינטגרטיווית של הממשלה, של גופים מסחריים ושל עמותות ללא למטרת רווח; ישנה תלות בהשקעה חיצונית של משאבים; הורדת מחיר הדיור לא תתאפשר ללא איזון ההפסד של יזמי הבנייה; והמדיניות העירונית הנקבעת חייבת להיות מלווה בשינויים אזוריים בחקיקה ובתמיכה חוץ-עירונית.



בפני עיריית תל אביב עומדים כמה מודלים המיושמים בהצלחה ברחבי העולם, שלהם מכנה משותף ברור. זה התחיל בכינוס ועדת דיור, בדומה לוועדות שהתכנסה בארה"ב ובאירופה, שבה ישבו כלכלנים, קבלנים, ארכיטקטים, סוציולוגים ורוכשי דירות. הוועדה שקלה והתאימה פתרון לעיר מבין שלל פתרונות שניתנו לכך ברחבי עולם, כמו בתים ציבוריים, קרי המדינה קונה או בונה וכך שולטת במחיר; הגדרת דרישות מיזמי הפיתוח בתמורה לאישורי בנייה; והענקת סובסידיות, הלוואות בריבית נמוכה או הטבות במס ליזמי פיתוח.



אלה רק מקצת הפתרונות. תקראו לי פרנואיד, אבל אני מעדיף לחשוב על העתיד של ילדי ושלי כבר עכשיו - כמו שכל אחד מכם צריך לעשות.



הכותב הוא יושב ראש מפלגת הירוקים וסגן ראש העיר תל אביב