וילי נגל
כששואלים את וילי נגל על שווי נכסיו הוא משיב באמרה ששמע מאביו: "אם מישהו ישאל אותך אם אתה עשיר אל תגיד כן ואל תגיד לא. כי אם תגיד כן, אולי תזדקק יום אחד להלוואה ממנו - ולא תקבל; אם תגיד לא, אולי זה יעשה לך עין רעה". נגל, 82, הוא יהלומן בינלאומי מוכר שידוע גם בבורסת היהלומים ברמת גן. הונו האישי נאמד בכמה עשרות מיליוני דולרים.
בנוסף לעיסוקו ביהלומים הוא מחזיק בכ-8% מהבעלות על זכיינית ערוץ 2 קשת ויש לו עסקים נוספים בישראל ובלונדון, שם הוא מבלה את רוב זמנו. ואולם משום שחזקה עליו מצוות אביו, הוא מסרב בתוקף לפרט היכן בדיוק מצויים נכסיו ומה היקפם.
למרות היקף עסקיו, נגל הוא אינו פנים מוכרות בקהילת העסקים של ישראל. עתה הוא החליט להיחשף בראשונה לציבור הרחב - לטענתו, כדי להדגיש את חלקו בגיבוש "תהליך קימברלי". תהליך זה, שהופעל ב-2003, אמור למנוע סחר ב"יהלומי דמים" (המכונים גם "יהלומי מריבה"), המשמשים למימון מלחמות באפריקה.
יער לבר מצווה
נגל נולד בצ'רנוביץ שברומניה ב-1925. אביו, שהיה חסיד ויז'ניץ, חכר בשנות ה-20 אדמות בחבל בוקובינה והקים עליהן בתי חרושת לוודקה. "לבר המצווה שלי קנה לי אבא יער, שעד היום אני מנסה לאתר אותו", מספר נגל. אחר כך הרחיב האב את עסקיו לתחומים נוספים, בעיקר לענף המזון. בין השאר הוא ייצא שימורי טונה לארץ ישראל והתמנה לסגן יושב ראש לשכת המסחר פלשתינה-רומניה.
"לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה ואבי ראה את שיירות הפליטים הנמלטים, הוא הבין שהרעה תגיע גם אליו", מספר נגל. "בהחלטה של רגע הוא הודיע למשפחה: 'נוסעים לפלשתינה'. בעזרת קשריו ופעילותו בלשכת המסחר הוא סידר אשרת עלייה משלטונות המנדט הבריטיים. עוד באותו לילה, 17 בספטמבר 1939, נסענו ברכבת לקונסטנצה ומשם הפלגנו לחיפה. אבא דאג מראש שיהיה לו כסף בישראל, כך שהנחיתה שלנו היתה קלה יחסית".
במשך שנה התגוררה המשפחה בבית מלון בטיילת של תל אביב, ואז עברה לדירה משלה. בישראל המשיך האב במה שידע לעשות הכי טוב: עסקים. הוא קנה אדמות ופרדסים והכיר יהלומן מבלגיה, שנמלט גם הוא לישראל מפחד הנאצים. בעזרת המכר הבלגי הוא הקים מלטשת יהלומים בפרדס כ"ץ, שנקראה יהלומי תכלת. הוא לא שכח את החסידים שנותרו ברומניה, ובעזרת כספו וקשריו הצליח להביא לישראל כ-300 מהם בזמן המלחמה. הוא מת ב-1973.
תואר כבוד מהמלכה
בתיכון נדד נגל בין כמה בתי ספר: גימנסיה הרצליה בתל אביב, בית ספר הריאלי בחיפה וטרה סנטה בירושלים. לאחר מכן התחיל ללמוד משפטים בבית ספר של ממשלת המנדט בירושלים. ב-1946 הוא נשלח, בלי חשק רב, להמשיך בלימודי המשפטים באדינבורו שבסקוטלנד, אך לא הגיע עד שם ונשאר בלונדון. הוא השלים שם את לימודיו והיה לעורך דין.
לדבריו, הוא היה אמור להתקבל למשרד החוץ ולמלא תפקיד נחשק בנציגות ישראל בניו יורק, "אך בגלל פרוטקציה קיבלו מישהו אחר". נגל נשאר בלונדון והתקשה למצוא עבודה כעורך דין. הוא חיפש מקור פרנסה אחר - וכך הגיע לתחום היהלומים.
מן הסתם הסתייעת באביך.
"לא. חיפשתי בדפי זהב. היו אז בלונדון שתי חברות יהלומים. בעזרת חבר מתל אביב הגעתי לאחת מהן ואמרתי שאני רוצה לקנות מהם יהלומים. כך התחלתי את דרכי בעסקי היהלומים, עד שבניתי לעצמי עסק ורכשתי מוניטין. תוך שנים אחדות נהפכה הפירמה שלי למוכרת בשוק בלונדון".
בסוף שנות ה-50 התחיל נגל לשתף פעולה עם קונצרן דה-בירס הדרום אפריקאי, ששלט אז בכ-80% משוק היהלומים בעולם (כיום הוא שולט רק בכ-40%). הקונצרן מעורב בכל שלבי ייצור היהלומים - מכרייתם ועד מכירתם לסוחרים.
באותן שנים מכר דה-בירס יהלומים גולמיים ללקוחות גדולים בעולם, רובם יצרני יהלומים, שאף אחד מהם לא היה מישראל. כיום יש לו 90 לקוחות שכאלה, חלקם ישראלים. "הסינדיקט היה אז מונופול עצום ובאו אלי יהלומנים מישראל וביקשו את עזרתי", מספר נגל. מאז התהדקו קשריו עם דה-בירס וכיום הוא אחד מחמשת הברוקרים שמתווכים בין הקונצרן ללקוחותיו.
נגל מספר כי בזכות עסקיו הוא גם טיפח קשרים אישיים בפוליטיקה הבריטית והתקרב לחוגה של גברת הברזל, ראש הממשלה לשעבר מרגרט תאצ'ר. ואולם לאחר שפרשה מראשות הממשלה הוא התאכזב מיורשה, ג'ון מייג'ור ועבר לתמוך בלייבור, מפלגתו של טוני בלייר.
החיכוך בפוליטיקה הבריטית קירב אותו לאנשים המתאימים והוא קיבל תואר אצולה מהמלכה אליזבת השנייה על "תרומתו לענף היהלומים". נראה כי נגל הוא אוסף תארים סידרתי. הוא מתגאה בכך שגם ממשלות גרמניה ורומניה העניקו לו עיטורי כבוד.
הצעה מאלכס גלעדי
ב-1993 הרחיב נגל את עסקיו גם לתחום התקשורת כשהשקיע בקשת. מי ששיכנע אותו לעשות זאת היה מייסד החברה ונשיאה הראשון, איש התקשורת אלכס גלעדי. "הכרנו בלונדון ואלכס, שחיפש אז משקיעים כי לא היה לו מספיק כסף ולי היה יותר, הציע לי להשקיע בקשת", מספר נגל. "זו היתה הזדמנות טובה. תמיד התעניינתי במדיה ולכן הסכמתי".
נגל אינו מנדב מידע, אך אין ספק כי זו היתה השקעה מוצלחת. הוא השקיע כ-3.5 מיליון דולר, שהניבו לו מאז הקמת החברה רווחים נאים של כמה עשרות מיליוני דולרים.
אתה מעוניין למכור את חלקך?
"לא. לא בוער לי. זה עסק מעניין".
בקשת עוד בעלי מניות, בהם מוזי ורטהיים, חיים סבן, בנק לאומי ואלכס גלעדי. בניגוד אליהם, נגל אינו פעיל במיוחד בניהול החברה. הוא גם לא היה מעורב בתככים האחרונים, שבהם מנסים בעלי המניות של קשת ורשת למנות את רפי גינת למנהל חברת החדשות.
את מניותיו בקשת מחזיק נגל באמצעות חברת פאנצ'ליין (Punchline), שעוסקת בשתדלנות פוליטית (לובינג) ובהשקעות בתקשורת. לחברה, שפועלת בעיקר בבריטניה ובגרמניה, פעילות מצומצמת מאוד והיא אינה נחשבת לסיפור הצלחה.
המכשיר העיקרי באמצעותו מנתב נגל את עסקיו הוא חברת W. Nagel International Diamond Brokers, שמשרדיה שוכנים ברובע סוחרי היהלומים שליד פליט סטריט בלונדון.
היהלומים כבר לא מממנים מלחמות
השילוב של פעילות עסקית, קשרים פוליטיים ועניין אישי הוביל את נגל למעורבות עמוקה בעיצוב "תהליך קימברלי". ארגונים לזכויות אדם מעריכים כי עד תחילת העשור היו אחראים "יהלומי דמים" לכ-6% ממחזור המסחר העולמי ביהלומים, שהיקפו היה כ-8 מיליארד דולר בשנה.
ההכנסות ממכירתם, כחצי מיליארד דולר בשנה, הגיעו לכיסיהם של אנשים כמו יונאס סווימבי, מנהיג המורדים באנגולה או צ'רלס טיילור מליבריה, שעומד כעת לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג על פשעי מלחמה. בעזרת הכסף הזה הם רכשו נשק, שילמו ללוחמים, שימנו את גלגלי המלחמה והנציחו את העימותים והסכסוכים באפריקה.
את התהליך גיבשו ב-2003-2000 גופים המעורבים בענף היהלומים. הישיבות נערכו בעיירה קימברלי שבדרום אפריקה, שממנה קיבל התהליך את שמו. הוא מחייב יצואנים ויבואנים של יהלומים להנפיק תעודה רשמית שקובעת כי אבני החן לא הגיעו ממקורות מפוקפקים באזורי סכסוך. כך, ניתן לעקוב אחר הדרך שעשה כל יהלום מכרייתו עד מכירתו ללקוח.
בתהליך משתתפות כ-50 מדינות, שממשלתה של כל אחת מהן אחראית על הפיקוח עליו בתחומה. כאשר מתגלה שמישהו מסר דיווח שקרי לגבי יהלומים הוא מקבל קנס ונאסר עליו להמשיך לסחור.
ההערכה היא שבזכות התהליך הצטמצם הסחר ביהלומי דמים לאחוז שולי מהמחזור - כ-20 מיליון דולר בשנה מתוך מחזור של כ-13 מיליארד דולר.
"לפני גיבוש תהליך קימברלי תעשיית היהלומים היתה במצב קשה מאוד", אומר נגל. "המלחמות באפריקה הוציאו לענף שם רע. טענו כלפינו כי היהלומים שאנו רוכשים באותן מדינות מממנים את המלחמות שם. כך באו לעולם המושגים 'יהלומי דמים' ו'יהלומי מריבה'. ארגונים לזכויות אדם תקפו אותנו ודעת הקהל בעולם החלה לנטות נגדנו.
"היה חשש שיוטל חרם על רכישות יהלומים וגורל תעשיית היהלומים יהיה כגורל תעשיית הפרוות. בארה"ב ביקש חבר הקונגרס טוני הול להעביר חקיקה שתמנע הכנסת יהלומים חשודים למדינה. היה צורך בתגובה של תעשיית היהלומים, אבל דה-בירס התקשתה למלא תפקיד מרכזי בעניין, מסיבות רבות. כך נכנסתי לנושא. עשיתי זאת בידיעתם.
"ממשלת בריטניה פנתה אלי מפני שהייתי מוכר בענף והם בטחו בי. הייתי איש קשר בין היהלומנים לשר הבריטי פיטר היין, שהיה אחראי על ענייני אפריקה. באופן דומה יצרתי מגעים עם משרד החוץ הקנדי, עם האיחוד האירופי ועם משרד החוץ האמריקאי".
מה היתה הדרישה שלהם?
"האמריקאים דרשו עצירה מוחלטת של מכירת יהלומי דמים ורכישתם. הם דרשו שכל יהלום יסומן ויתויג. הסברתי להם שאין בכך היגיון, זה כמו לתבוע את ביטול הזנות בעולם. בשום מקום בעולם לא הצליחו לשרש את הזנות בגלל שיש לזה ביקוש, וכך גם בענף שלנו. אי אפשר למנוע לחלוטין שמישהו באיזשהו מקום ימכור יהלומי דמים. לכן הצעתי גישה אחרת, של בקרת נזקים והגבלה. המשא ומתן ידע עליות ומורדות, עד שגיבשנו את הרעיון".
והשיטה עובדת? אין זיופים של תעודות?
"ברור שאם מישהו ירצה לזייף הוא יוכל. אבל בשנים שחלפו מאז נכנס ההסדר לתוקף נראה שהשיטה עובדת. בנוסף, ברוב מדינות אפריקה שהיו אז בעין הסערה הסתיימו הסכסוכים והמלחמות או לפחות הצטמצמו מאוד: אנגולה, סיירה ליאון, ליבריה. אפילו בקונגו המצב מאוד השתפר".
גיל: 82
מצב משפחתי: נשוי + 3
מגורים: לונדון
עוד משהו: מיודד עם ראש הממשלה אהוד אולמרט
וילי נגל על האפשרות למכור את חלקו בקשת: "לא בוער לי; זה עסק מעניין"
יוסי מלמן
22.6.2007 / 13:08