שוק התקשורת כמרקחה. בניגוד ללא מעט תחזיות, ההשקעות בחברות התקשורת רק נהפכות ליותר ויותר אטרקטיביות. הבכי והנהי של חברות התקשורת בישראל מכוונים בעיקר לאוזני חברי ועדת גרונאו, הוועדה הציבורית שבראשה עומד הפרופ' ראובן גרונאו ושדנה בימים אלה בכללי הרגולציה החדשים לשוק התקשורת לשנים הבאות. החברות, כמובן, רוצות לשמר את הקיים, כשכל אחת מעשר חברות התקשורת הגדולות קיבלה בשנה האחרונה תנאים שאיפשרו לה לשפר משמעותית את תוצאותיה הכספיות, ולנסוך חיוך רחב על פניהם של משקיעיה.
אף שוועדת גרונאו עשויה להמליץ בפני שר התקשורת, אריאל אטיאס, על צעדים להקטנת החסמים בפני שחקנים חדשים ולעידוד כניסת משקיעים חדשים לענף, הרי שבעלי השליטה בחברות התקשורת נמצאים כיום דווקא באחת מתקופות העדנה שידעו, ושיחות, רשמיות ולא רשמיות, לרכישת החברות שלהן הן דבר שבשגרה. מרבית חברות התקשורת הגדולות נמצאות בימים אלה "על המדף", הגם שבעלי המניות במרבית החברות מכחישים זאת בתוקף.
כפי שפורסם ב-TheMarker, נערכו גישושים בין חברה זרה גדולה לנוחי דנקנר בנוגע לרכישת סלקום. ואולם, גם המתחרה פרטנר - שבעלת המניות הגדולה בה, קבוצת האצ'יסון, כבר הכריזה בעבר כי תרצה לבחון את מכירת חלקה בה - מוצעת בימים אלה בחדרי חדרים למכירה.
מרבית בתי ההשקעות שמסקרים את פרטנר טוענים זה כמה שבועות כי היא נסחרת בתמחור מלא, ועדיין אינם יודעים להסביר כיצד ממשיכה מניית פרטנר לעלות מדי יום. אפילו המתחרה הקטנה בענף הסלולר, חברת מירס, מחוזרת בימים אלה מצד קרנות השקעה אמריקאיות, למרות ההכחשות הגורפות שיוצאות מבעלת השליטה בה, מוטורולה.
הבנקים, שמחזיקים ב-29% ממניות הכבלים ובכ-17% ממניות בזק, מנהלים שיחות בניסיון למכור את חלקם בחברות. גם בעלי השליטה בבזק שוקלים מכירה. הם מנהלים משא ומתן עם שלמה נחמה ועם קבוצת משקיעים נוספת. מדוגמאות אלה ניתן בנקל להגיע למסקנה שחברות התקשורת הן סחורה חמה.
27 מיליארד שקל בשנה
הניסיון להיכנס להשקעה בתקשורת הוא תוצאה, בין היתר, של הריכוזיות בענף, והתגבשותן של קבוצות התקשורת. בעלי המניות הגדולים מצליחים כיום להתנהל היטב בשוק החדש, שהוא מגרשם של כמה שחקנים שיודעים "להסתדר" היטב זה עם זה וליהנות מעוגה שמנה של הכנסה כוללת של 27 מיליארד שקל בשנה, שרק ממשיכה לתפוח.
אם קיימת בכל זאת איזושהי דילמה עבור בעלי המניות הגדולים, הרי שהיא בבעלויות הצולבות שלהם. בעידן שבו כל חברת תקשורת יכולה לספק כמעט כל שירות, הרי שעסק אחד יכול לדרוך על בהונותיו של עסק אחר של אותו בעל בית.
מעניין מה איש העסקים, שאול אלוביץ', המחזיק בכ-28% ממניות חברת הלוויין yes לצד קבוצת בזק הגדולה, חושב על כך שהוא שומע, כמעט מדי יום, כיצד מוכנה בזק "להקריב" את yes ובלבד שתצליח להציל את שוק הטלפוניה הפנים-ארצית מידי המתחרים. האסטרטגיה הרגולטורית החדשה של בזק הדהימה את אנשי ועדת גרונאו. הם הביטו זה בזה בתדהמה לנוכח הקלות שבה מוכנים אנשי בזק להשליך הצדה את yes, ובלבד שמעמדה הרם של בזק בטלפוניה הפנים-ארצית יישמר. אלוביץ' מתבונן מהצד בזלזול של בזק בחברה שבה הוא עצמו השקיע מאות מיליוני שקלים, אך אינו יכול לעשות דבר.
מעניין מה חושב נוני מוזס, הבעלים של "ידיעות אחרונות" ומי שמחזיק גם בנתח נכבד מחברת הכבלים הממוזגת, על הצהרת מנכ"ל הכבלים דוד קמיניץ שדורש התרת פרסומות בטלוויזיה הרב ערוצית. עבור הכבלים, תהיה זו בשורה גדולה אם ייפתחו בפניה שערי הפרסום, אך מה יקרה ל"ידיעות אחרונות" מהתפתחות שכזו? בכירים בענף שוחחו השבוע על כך שתקציב הפרסום בטלוויזיה ייוותר יציב ואילו הפרסום העתידי באינטרנט יהיה בעיקר על חשבון העיתונות המודפסת.
בכבלים מצהירים כי הם מעוניינים במפרסמים קטנים, שלא נמצאים כיום בעוגת הפרסום הגדולה של הטלוויזיה, אך נמצאים לבטח במקומונים של העיתונים הגדולים. כשעוגת הפרסום תקועה על 800 מיליון דולר בשנה, ברור שהחלטת מוזס לגבי חברה אחת שלו תבוא על חשבון חברה אחרת שבשליטתו.
מעניין מה חושב נשיא מוטורולה ישראל, אלישע ינאי, על המשך ההצהרות הלוחמניות של חברת מירס, שבשליטת מוטורולה, מול חברות הסלולר האחרות. מירס, זה כמה שנים, מסגלת לעצמה גישה של התבדלות משלוש מתחרותיה הגדולות, ואלה האחרונות משיבות כלפיה בבוז מופגן.
דווקא מירס מסירה את התחפושות מעל פניהן של חברות הסלולר הגדולות בכל הקשור לדמי הקישוריות, לניידות המספרים וכעת גם לעניין ההשפעה האפשרית של כניסת טכנולוגיית ה-WiMax לענף.
ואולם ינאי, שידע סוף סוף מעט נחת ממכירת מכשירי הסלולר שלו ב-2006, אמור לחשוש שמא הכעס האדיר שנצבר בקרב חברות הסלולר סלקום, פרטנר ופלאפון כלפי מירס ימצא ביטויו במכירת מכשירי הסלולר של מוטורולה. אם מירס תמשיך לשאת את דגל התחרות בשוק הסלולר ובהכנסת מתחרים חדשים - ינאי עלול להיענש.