עבודת הלובי המבריקה של הבנקים

אי אפשר שלא לחוש מעט חמלה על המפקח על הביטוח במשרד האוצר, ידין ענתבי. החוק הסמיך את ענתבי לקבוע את הכללים של כניסת הבנקים לתחום הייעוץ הפנסיוני. ענתבי בא לממש את הזכות החוקית הזאת, בקובעו כי שני הבנקים הגדולים - פועלים ולאומי - יקבלו היתר ייעוץ רק בפיגור של חמש שנים אחרי הבנקים הקטנים, וזאת משיקולים של תחרותיות וריכוזיות בקרב הבנקים.



מאז, כל העולם נגד ענתבי. המפקח על הבנקים בבנק ישראל, רוני חזקיהו, הודיע כי הוא חולק על עמדת ענתבי. גם הממונה על ההגבלים, רונית קן, הצטרפה לעמדת חזקיהו. הבנקים, שכבר היו במגעים עם ענתבי על פשרה לפיה העיכוב בכניסתם לייעוץ הפנסיוני יצומצם לשלוש שנים, הריחו שהרוח נושבת בכיוון הרצוי מבחינתם ונסוגו מהפשרה. ענתבי, שנשאר בודד במערכה, יכול עדיין להתעקש על הפעלת הסמכות החוקית - שכולה שלו - אבל הוא יכול להיות סמוך ובטוח שיום לאחר מכן הוא ייקרא להסביר את עמדתו בפני בג"ץ.



המפקח על הבנקים בבנק ישראל, רוני חזקיהו, הוא זה שהכניס את ענתבי לפינה - בעמדתו שהתנגדה לדחיית כניסתם של הבנקים לייעוץ הפנסיוני - ואולי טוב שכך. מבחינתו של חזקיהו, המאבק אליו נקלע ענתבי יכול להיות שיעור מצוין, כי מרבית הסיכויים הם שהבא בתור לעבור את השיעור יהיה הוא עצמו.



ענתבי, כאמור, נתקל בחומה הבצורה של הבנקים בבואו לממש סמכות שכבר ניתנה לו בחוק, הסמכות לפקח על כניסת הבנקים לייעוץ הפנסיוני. חזקיהו עשוי לגלות כי הניסיון שלו להפעיל פיקוח על עמלות הבנקים ייתקל בקשיים לא פחותים מאלו שעוברים כיום על ענתבי, וזאת בהנחה שהוא יגיע לשם. נכון להיום, יש לחדד, מצבו של חזקיהו נחות בהרבה מזה של ענתבי: אפילו הסמכות בחוק לפקח על העמלות עדיין לא ניתנה לו.



המהומה רבתי שפרצה בוועדת הכלכלה של הכנסת סביב הדיונים על חוק הפיקוח על העמלות היא בעצם רק מערכה מקדימה. זו אינה המערכה על סבירות ההפעלה של סמכויות הפיקוח, כפי שעובר כיום ענתבי, אלא המערכה על עצם הזכות החוקית לפקח. הבנקים, כלומר, מפעילים מערך לובי אדיר ממדים בכנסת, כדי שהכנסת תקבע כי למפקח על הבנקים אין בכלל סמכות לפקח על העמלות שלהם. בכך מצבו של חזקיהו, ושל קהל לקוחות הבנקים הנסמכים עליו, הוא אומלל במיוחד.



מה פתאום שהכנסת תמנע מהמפקח על הבנקים לפקח על העמלות? זו שאלה שספק אם מישהו מחברי ועדת הכלכלה של הכנסת נתן את דעתו עליה. זה כל כך ברור מאליו לכולם כי הבנקים מנהלים את ענייניהם כראות עיניהם, שאיש לא שאל ממתי הזכות הזאת באה על חשבון הזכות הדמוקרטית של מדינה להפעיל פיקוח סביר - במקומות בהם יש חשד לקיומו של כשל שוק. כך, במקום שהוויכוח יתנהל על התנאים הסבירים לקיומו של פיקוח - באילו מצבים יהיה המפקח על הבנקים רשאי להכניס עמלה לפיקוח על המחיר, למשל - הוויכוח מתנהל על עצם הזכות לפקח. משמע, אם המפקח על הבנקים יהיה רשאי לכלול גם את העמלות על עסקים קטנים ועל לקוחות פרטיים גדולים בתחום הפיקוח.



אין ספק שעבודת הלובי שעשו הבנקים בכנסת היתה הפעם מבריקה במיוחד. בהינף יד הצליחו הבנקים להפוך את היוצרות, ומה שאמור היה להיות זכות ברורה מאליה, שיש להתווכח רק על פרטי היישום הסבירים שלה, נהפך לזכות שאינה קיימת, שיש להגיע להסכמה עם הבנקים על עצם קיומה. כך נקלענו כולנו לוויכוחים ההזויים על הגדרת לקוח בנקאות פרטית לעומת לקוח משק בית, אם צריך לפקח על העמלות של לקוחות הבנקאות הפרטית לצד העמלות של משקי הבית (למה לא, בעצם?), ואם ייקבע בחוק כי הפיקוח יוטל רק על עמלות של משקי בית - האם יצליחו הבנקים להפוך בן-לילה את כל לקוחותיהם ללקוחות בנקאות פרטית. הוויכוח הזה היה מתרוקן מתוכנו לו היו חברי ועדת הכלכלה של הכנסת משננים לעצמם את המציאות הבסיסית: ברור מאליו שלמפקח על הבנקים יש זכות לפקח על כל סוגי העמלות, של כל סוגי הלקוחות, ורק הדרך הטכנית של הפעלת הפיקוח צריכה להיות נתונה לוויכוח.



במצב שבו עומדים הדברים בוועדת הכלכלה של הכנסת כיום, לכן, הבנקים כבר ניצחו בפועל. אם הוויכוח בחוק הוא על דקות ההבחנה בין לקוח פרטי קטן ללקוח פרטי גדול, ובין לקוח פרטי שפועל כעצמאי קטן לבין לקוח פרטי שהוא בעל עסק קטן, הרי שבדקויות היתרון שמור כולו לבנקים. מי כמוהם, ששולטים בקנאות על נתוני הפעילות שלהם עד כדי כך שגם הפיקוח על הבנקים לא באמת יודע מהו שיעור ההכנסות של הבנקים מעמלות (60%?), יידעו לנווט את הדקויות כראות עיניהם. הבעיה היא, כמובן, שהכנסת ואתה הפיקוח על הבנקים נגררו לפינה שבה שולטות הדקויות, במקום להתעקש על העיקרון בדבר זכותה המלאה של המדינה לפקח, על כל דבר.



העיקרון הזה עדיין עומד לזכותו של המפקח על הביטוח, ידין ענתבי, במאבק שהוא מנהל על זכותו לדחות את כניסת שני הבנקים הגדולים לתחום הייעוץ הפנסיוני למשך כמה שנים. לנוכח ההצלחה של הבנקים בהגבלת הפיקוח עליהם בתחום העמלות, אולי כדאי לשקול מחדש את התמיכה בעמדתו העקרונית של ענתבי.