עו"ד אלון פומרנץ: "התובעים הייצוגיים נמצאים בהיסטריה להגיש את התביעה במהירות"

התביעות הייצוגיות זוכות בשנים האחרונות לעדנה. עורכי דין רבים מניחים על שולחנות בתי המשפט עוד ועוד בקשות לאישורן, והחברות הגדולות, שמצאו עצמן לפתע תחת מתקפה בעלת נזק פוטנציאלי של עשרות מיליוני שקלים מטעם צרכנים נרגזים, נכנסו לכוננות ספיגה.



ואולם, נראה שהחגיגה היתה מוקדמת: כל הצדדים למדו במהרה כי בתי המשפט אינם ממהרים לאשר תביעות ייצוגיות.



בקהילה המשפטית מדברים כעת על משוואה, שלפיה חלק מן התובעים הייצוגיים מגישים את תביעתם ומחכים לעמדת הנתבעים כדי לחוש את הדופק. כשהם מבינים כי היריב אינו ממהר לחתור לפשרה ובהתחשב בעובדה שהסיכויים בבית המשפט נמוכים - הם מושכים את תביעתם. בעברית קוראים לזה "שיטת מצליח".



עו"ד יוחי גבע, מי שזכה לכינוי "תובע סדרתי" ושנחשב לאחד ממובילי התחום, הכתיר הודעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני שבועיים בכותרת: "בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ללא צו להוצאות". זוהי בקשה הקשורה לתביעה בסך כ-47 מיליון שקל שהגיש גבע, בשמו של רפאל דוד, לפני למעלה מחצי שנה נגד חברת חוגלה קימברלי, בה טען להטעיה שביצעה החברה ביחס לטיטולים באריזות "טיטולים פרימיום".



וכך כתב גבע בבקשה שהוגשה בהסכמת חוגלה קימברלי: "לאחר עיון נוסף בתשובת הנתבעות ובפסקי דין רלוונטיים, הגיע המבקש (דוד) לכלל דעה כי סיכויי התביעה הינם נמוכים: בעיקר בשל כך שעל מארזי החיתולים - אלה שבהם נתמקדה התביעה - נקוב מספר החיתולים, בהבלטה, כמעט מכל צידי המארז. ובנסיבות אלה... נמוך הסיכוי כי תתקבלנה טענות התביעה".



כשהתביעה יצאה לדרך, לעומת זאת, הניסוחים היו שונים במקצת. אז כתב גבע על התובע כי "בבואו לחתל את בנו, ולהשתמש באריזת 'טיטולים פרימיום 10-16 ק"ג' מהאחרונות שרכש, היא האריזה שסבר שמכילה 52 יחידות טיטולים, נתקל מבטו במספר 46 - והוא גילה לתדהמתו כי הנתבעת הפחיתה את מספר יחידות הטיטולים אשר באריזה, ומספר היחידות שהיה רשום בעבר 52, נרשם על האריזה כ-46.



"התובע הנדהם, שלא האמין למראה עיניו, ניגש לסופרמרקט הקרוב, ונטל לידיו אריזות אחרות של טיטולים... וגילה כי מספר היחידות הופחת באותה שיטה". אז, כמובן, הסביר גבע שהפעולה נעשתה מבלי שנאמר "דבר וחצי דבר לצרכנים", באופן שהטעה אותם.



לא מספיקים לקרוא את התביעה



במקרה אחר, הגישה רויטל חורי, גם באמצעות עו"ד גבע, בקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך 51 מיליון שקל נגד אסם.



על פי התביעה, אסם הקטינה כמה מוצרים ובהם "הבית עוגת שיש" ו"הבית עוגה בטעם לימון", מבלי שטרחה להודיע זאת לכלל הצרכנים. גם כאן דיבר גבע על "הטעיה" ועל הצורך לעשות "צדק עם הצרכן".



תגובתה של אסם, מנגד, גילתה פן אחר בסיפור. "אילו היתה המבקשת (חורי) טורחת לפנות אל אסם טרם הגשת התובענה, כפי שניתן היה לצפות מתובע תם לב המעוניין לברר את העובדות לאשורן", נכתב, כי אז היתה נוכחת על אתר כי נפח העוגות לא הוקטן".



ההמשך ידוע. גבע הגיש בקשה להסתלקות מהבקשה, שבה נאמר כי בפני חורי ובפניו הוצגו נתונים המלמדים כי הפחתת משקלן של העוגות היתה תוצר לוואי של מהלך שהובילה אסם להשבחת המוצר. גבע ציין כי עיקרי הנתונים שהוצגו התייחסו בין היתר לכך שנפח העוגות לא הוקטן, וכי לא היה מקום לשינוי גודל האריזה.



אם לא די בכך, הרי את הבקשה חתם גבע במשפט כי "בגדרי בקשה זו, מכירים המבקשת (חורי) ובא כוחה בחולשת טיעוניהם, ובשל כך בחרו לסטות מהם". שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נסים ישעיה, השתכנע ובהחלטה קצרה כתב כי הוא מאשר את הסתלקות המבקשת מהבקשה ומהתובענה עצמה.



כך או כך, זו לא הפעם הראשונה בה נאלץ גבע להתקפל. רק לפני כמה חודשים הוא הגיש למחוזי בתל אביב שתי בקשות נוספות למחוק תביעות ייצוגיות שעליהן הוא חתום. תביעה אחת, בסך 300 מיליון שקל, הוגשה נגד מפעל הפיס. בתביעה נטען כי מפעל הפיס הטעה באופן "שיטתי ועקבי" צרכנים בקשר לפרס השני המחולק מדי הגרלה למנויים ב"תוכנית המנויים" - כלומר מכוניות, שאמורות להיות "מכוניות חדשות". בבקשה המוסכמת למחיקת התובענה נעלמה הנחרצות. הפעם כתב גבע כי לאחר בחינה של טענות ההגנה, הגיעה המבקשת שרה לביא למסקנה כי "נכון הוא כי תביעתה תימחק". לפי גבע, מפעל הפיס הסכים למחיקת ההליכים ולוותר על הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין, ובלבד כי המבקשת, באמצעות עו"ד גבע או אחר, לא תגיש תביעה אחרת בעניין.



ואולם, לפעמים עורכי הדין של הצד הנתבע אינם מספיקים לקרוא את התביעה בטרם מתבקשת מחיקתה. כך קרה, כנראה, במקרה אחר בו הגיש גבע תביעה בסך 12.5 מיליון שקל נגד חברת מחלבת המושבה. בתביעה זו, שהתבססה על תחקיר שנערך בתוכנית "שומר מסך עם אמנון לוי", טען גבע כי "נתגלה כי מחלבת המושבה מייצרת, ביודעין, גבינות לממכר לצרכנים בתנאים תברואתיים גרועים במיוחד, בהעדר רישיון יצרן".



בבקשה למחיקת תובענה זו שהוגשה זמן קצר לאחר מכן טען גבע כי "בבקשה לאישור ובכתב התביעה נפלו כמה שגיאות עובדתיות (הדבר התגלה למבקש לאחר הגשת התובענה). בנסיבות אלה, מעוניין המבקש כי התובענה תימחק בשלב זה. הואיל ומדובר בתובענה שהוגשה לפני ימים מספר וטרם הומצאה לנתבעת, הרי שאין כל פגיעה בזכות שעל בית המשפט לשקול".



ואלה, כאמור, רק דוגמאות מעטות מתוך בקשות המחיקה שהוגשו בתקופה האחרונה לבתי המשפט. אליהן אפשר להוסיף בקשה למחיקת תביעה ייצוגית בסך 150 מיליון שקל שהוגשה נגד הראל, בקשה למחיקת ייצוגית בסך 87 מיליון שקל שהוגשה נגד יוניליוור ובקשה למחיקת ייצוגית בסך 8 מיליון שקל נגד מי עדן.



דיל בערעור



"פעמים רבות מגישי התביעות אינם נמצאים בטופ של המשרדים מבחינת היכולות המשפטיות, ולפעמים זה מתבטא באיכות", מסביר אלון פומרנץ ממשרד ליפא מאיר ושות'. פומרנץ, המטפל בכמה חברות שנגדן הוגשו תביעות ייצוגיות ובהן שירותי בריאות כללית והאחים שרבט חברה לבניין, גורס כי לעתים זו הסיבה לכך שתביעות רבות נגמרות בבקשת מחיקה.



לדבריו, "התובעים הייצוגים בדרך כלל נמצאים בהיסטריית זמן להגיש את התביעה כמה שיותר מהר כדי שאף אחד לא יקדים אותם, והיסטריה זו באה לידי ביטוי גם בתהליך ההכנה, לימוד החומר, בדיקת העובדות וכדומה. הרבה פעמים הם נמנעים בצורה מודעת מלברר את כל העובדות משום שהם מעדיפים לירות את הירייה הראשונה - ולהשאיר את ההתמודדות להמשך הדרך. הם מוכנים להתפשר על האיכות בשביל להיות הראשונים לתבוע".



פומרנץ סבור כי תביעות רבות מוגשות בשיטת "מצליח". "התחושה היא שאין לתובע ולעורך הדין שלו מה להפסיד", הוא טוען. לדבריו, "עורך הדין בדרך כלל אומר לתובע: 'אם זה לא יילך, אנחנו נהיה מסוגלים לסגור לך את התיק בלי צו להוצאות. יתרה מכך: גם אם נפסיד בהליך, התובענה תידחה וייפסקו נגדנו הוצאות - בערעור נסגור 'דיל', שלפיו הערעור יימחק כנגד ויתור על ההוצאות'. עורכי הדין פשוט מניחים שהם תמיד יוכלו לסגת מהתביעה".



ואולם, בצד השני של המתרס מספקים הסברים אחרים. עו"ד יצחק אבירם שהגיש תביעות ייצוגיות רבות נגד בנקים סבור כי "עידן המחיקות נובע מרוח נגדית שזורמת מכיוון בית המשפט, שמונע דיון ממשי בתביעות ייצוגיות".



לטענתו, "במקרים רבים לקוחות ועורכי דין מתייאשים מניהול ההליך, משום שהתגמול לא גבוה והוא ניתן ביד מאוד קמוצה. צריך להבין שבקשות למחיקת ייצוגיות מוגשות בלית ברירה. אף אחד לא מגיש ייצוגית בהנחה שאין לה סיכוי. אלא שלפעמים עורכי הדין נכנעים, כי הם מפחדים לנהל את התיק בגלל העבודה הרבה".



אז למה בכלל להגיש תביעה?



"עורך הדין חשב שיהיה לו קל, אבל הוא מגלה שהוא ניצב לבד מול בית משפט שמנסה למנוע תביעות ייצוגיות. השופטים ממסדיים, והם מגינים על הגופים הגדולים מתוך ראייה שכך הם מגנים על המדינה. גם לי נמאס להגיש תביעות ייצוגיות. נמאס לי להרגיש שאני ניצב מול שני עורכי דין - אחד שיושב מצד מימיני, והשני על כס השיפוט".



המסקנה מהדברים שלך היא שאין טעם להגיש תביעות ייצוגיות.



"המסקנה היא לברור מאוד את התביעות המוגשות. כאלה שהן לא 'מאוד מאוד נכונות' ראוי שלא יוגשו, כי בית משפט לא יתייחס אליהן ברצינות. תביעה צודקת אינה עוברת. אתה צריך להיות 'מאוד צודק', ברמה של ראיה חותכת. במקרה אחר, עורכי הדין צריכים להימנע מלהגיש את התביעה, כי בהמשך הם ייאלצו למחוק אותה".



אגב, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, קיבלה בשבוע שעבר את הבקשה להסתלקות שהגיש עו"ד גבע בייצוגית הטיטולים נגד חוגלה-קימברלי ללא נימוקים מיוחדים. "בהסכמת הצדדים, כמפורט בבקשה ובתצהיר הנספח לה, אני מאשרת את הסתלקות התובע ובא כוחו מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית ודוחה את התביעה האישית, הכל ללא צו להוצאות", פסקה.



פומרנץ מנסה לסכם: "אתה יודע שבסוף תנצח בבית המשפט, אבל אתה גם יודע שבית המשפט לא יפסוק לך הוצאות ששוות לאלה שהיו ללקוח בפועל. אפילו אם יפסקו לך הוצאות ריאליות וגבוהות - לא בטוח שהתובע מסוגל לשלם אותן ושיהיה לך ממי לגבות אותן".



אין בכך מידה מסוימת של תסכול?



"אתה לא יכול להיות מתוסכל ממשהו שהסכמת לו", הוא משיב בחיוך.