דב מורן: "אם לפני שנה היית אומר לי טאואר - הייתי אומר, בחיים לא"

" היא כמו בית מלון שבנו אותו במקום מצוין. הקימו שש קומות, בריכת שחייה, ספא וגינה, אבל בדיוק אז נגמר הכסף ולא קנו מיטות. כך שהיה מלון אבל לא ניתן היה להשתכן בו ולכן הוא ייצר הפסדים, גם על התפעול השוטף וגם על ההלוואות שנלקחו להקמתו". זוהי האנלוגיה שמוצא דב מורן, היו"ר החדש של יצרנית השבבים ממגדל העמק, טאואר סמיקונדקטור, למפעל המדובר 2 FAB, שהקמתו החלה לפני שבע שנים ותסתיים כנראה רק לקראת סוף 2008.



למורן (52), מיליונר היי-טק שנענה לבקשתו האישית של הדירקטור אלי הררי וקיבל על עצמו את התפקיד המחייב ("מתוך תחושה של שליחות וציונות"), אין בעיה לדבר על כל הטעויות שנעשו בטאואר בעשור האחרון. על המצב הקשה עד לפני שנה ועל הצורך של המנכ"ל ראסל אלוואנגר לעסוק בעיקר בעבודה סיזיפית של הישרדות. ואולם בניגוד לפסימיסטים, הוא גם רואה עתיד טוב יותר לחברה מזה שראה לפני שבע שנים, כאשר סירב להשקיע במפעל החדש והמשוכלל.



ואולם זה לא העיסוק היחיד של מורן, שמכר בסוף 2006 את אם-סיסטמס אותה ייסד וניהל לסנדיסק - תמורת 1.55 מיליארד דולר. מורן השיק לפני כארבעה חודשים את הסטארט-אפ החדש שלו - אינפון - עם חזון לבצע מהפכה עולמית בשוק הסלולרי. מדובר בשלב השלישי בקריירה שלו, לאחר שירות הקבע הארוך בחיל הים וניהול אם-סיסטמס.



מורן משתדל בינתיים לא להרבות במלים על אינפון, מלבד ההגדרה הכללית של פיתוח פתרון טכנולוגי שיאפשר דור חדש של מוצרים וקישוריות בתחום הסלולרי. מורן מוכן לומר שהרצון הוא לעשות משהו עוד יותר גדול מאם-סיסטמס. "זה לעשות משהו גדול עם הרבה מאוד שותפויות ופעילות בזרם המרכזי של הענף ולא באיזו נישה. להיות משהו שבונה שוק של מיליארדי דולרים ומשנה פרדיגמות בתעשייה, יש בזה המון כיף", הוא אומר.



מורן מציב לעצמו ולאינפון יעד מאוד אגרסיווי - להביא מוצר ראשון לשוק כבר בפברואר 2008. לשם כך הוא גייס 30 עובדים למשרדי החברה בכפר סבא והשלים סבב גיוס ראשון של 20 מיליון דולר, בו נטלו חלק סנדיסק, קרנות ההון סיכון ג'נסיס פרטנרס וג'מיני, וכן מורן עצמו. לאינפון הוא לקח אתו את סמנכ"לית הכספים והתפעול לשעבר של אם-סיסטמס, רונית מאור, ועוד כמה עובדים, בהתאם למה שאושר לו במסגרת הסכם המכירה לסנדיסק.



שכר של דולר אחד בשנה



הרומן הארוך של מורן עם טאואר החל ברגל שמאל. ב-2000 הוא החליט לא להצטרף עם אם-סיסטמס לסבב ההשקעה בטאואר, אשר כלל ארבע חברות שבבים אחרות: סנדיסק, אליאנס מאקרוניקס וקוויקלוג'יק, ואשר נועד לממן חלקים מההשקעה הכוללת ב-2 FAB. השקעה כזאת היתה מצרפת את מורן כבר אז לדירקטוריון טאואר אבל התוכנית העסקית לא נראתה לו והוא החליט שלא להשקיע. "הבנו אז שחסר שם הרבה כסף - 400 מיליון דולר - בשביל לבנות את 2 FAB. לכן לקחנו החלטה שלא להשקיע. כך שאם לפני שנה היית אומר לי טאואר - הייתי אומר, בחיים לא", אומר מורן. ואולם חודש לאחר מכירת אם-סיסטמס לסנדיסק, שייסד ומנהל אלי הררי, הוא נעתר לבקשתו של הררי וקיבל על עצמו את תפקיד יו"ר טאואר תמורת שכר של דולר אחד בלבד בשנה ועוד חבילה של אופציות.



מה גרם לך בכל אופן לקחת את התפקיד?



"אלי ביקש ממני לפגוש את ראסל. מצאתי איש טוב וידעתי שבחברה הזאת יש אלפי אנשים שתלויים במקום העבודה שלהם, אז החלטתי לעזור להם. לטאואר יש פוטנציאל ועתיד. אני חושב שאני יכול לעזור ושווה שאני אתן מזמני".



ראסל אלוואנגר, אמריקאי מורמוני, הגיע לטאואר ב-2005 מתפקיד ניהולי בכיר בחברת אפלייד מטיריאלס, היצרנית הגדולה בעולם של ציוד לייצור מוליכים למחצה. בזכות ניסיונו הרב בענף השבבים, הובא אלוואנגר על ידי הררי להציל את טאואר מקריסה. באותה שנה, כאשר השוק כולו בצמיחה, צנחו מכירותיה של טאואר ב-20% ל-102 מיליון דולר ואילו הפסדיה זינקו ב-47% ל-203 מיליון דולר. המנכ"ל הקודם, כרמל ורניה, נאלץ להתפטר בתגובה לדברים שאמר עליו בעל השליטה עידן עופר, ובראיונות לאמצעי התקשורת התבטא בחריפות נגד הקמת המפעל 2 FAB.



בשנה לאחר מכן כבר החל אלוואנגר להציג קבלות. הוא הביא לקוחות חדשים מחו"ל, חתם על חוזי ייצור ארוכי טווח בעשרות מיליוני דולרים ופעל להגדלה מהירה של כושר ייצור השבבים. בתגובה, זינקו הכנסותיה של טאואר ב-2006 ל-187 מיליון דולר, שולי הרווח הגולמי השתפרו והחברה עברה ל-EBITDA (רווח לפני הוצאות ריבית, מס, פחת והפחתות) של 27 מיליון דולר. גם תזרים המזומנים מפעילות שוטפת נהפך לחיובי לקראת סוף השנה. ברבעון הראשון של 2007 דיווחה טאואר על צמיחה של 55% בהכנסות ל-56 מיליון דולר ועל ירידה של 17% בהפסד הנקי ל-37 מיליון דולר.



חצי שנה אחרי שנכנסת לתפקיד היו"ר, אתה יכול לבוא ולהגיד שהתקופה הרעה כבר נמצאת מאחורי טאואר?



"כשראסל הגיע, הוא עשה מאמץ אדיר להרחיב את כושר הייצור, וכעת הודות למאמץ הזה, החברה עולה לכושר ייצור של 24 אלף פרוסות סיליקון בחודש. אבל זה עדיין בערך חצי מכושר הייצור של המפעל כולו. יש מאמץ להמשיך הלאה ולגדול בצורה מהותית. הקמת מפעל דורשת השקעה של המון כסף בתשתיות. מערכות מיזוג האוויר לבדן עולות מאות מיליוני דולרים, ומה שקרה זה שהתקינו אותן ומיזגו את כל אולם הייצור, אבל המכונות מילאו רק חצי ממנו. לכן, באנלוגיה למלון, כשהמפעל נפתח, הוא בעצם הפעיל קומה אחת בלבד של חדרים".



באחרונה דווח כי טאואר נמצאת במשא ומתן לרכישת ציוד לייצור שבבים מחברת AMD האמריקאית, תמורת כ-80 מיליון דולר. מדובר בציוד משומש וזול יותר, אשר מיועד להגדיל את כושר הייצור ב-2 FAB לרמה של 36 אלף פרוסות סיליקון בחודש. אלוואנגר אמר באחרונה כי אם הכל יילך כשורה, תשלים טאואר בתוך כשנה את הרכישה וההתקנה של הציוד החדש. העסקה יכולה להערכתו להביא בתוך שנה להכפלת ה-EBITDA ותזרים המזומנים מפעילות שוטפת. גם הרווח הנקי יושפע משמעותית לטובה, מכיוון שמכונות הייצור נרכשו במחיר אטרקטיווי וצפויות לייצר תזרים הגבוה פי ארבעה מהיקף הוצאות הפחת שיירשמו בגינן.



מורן: "עם תהליכים מסוג זה, טאואר צריכה לעשות את המעבר לרווחיות מלאה. אני חושב שיש כאן עתיד ופוטנציאל".



יש תחושה שאם ראסל לא היה מגיע ואלי לא היה מוצא אותו, החברה הזאת היתה מתפרקת. יש לכך אחיזה במציאות?



לא ניתן לדעת מה היה קורה אילו, אבל אין ספק שההגעה של ראסל יצרה מפנה מאוד מהותי. ראסל איש נהדר, שעובד קשה מאוד. הוא סידר את ה-FAB והביא אתו הרבה קשרים בתעשיית השבבים. הוא דוחף קדימה באופן מתמיד להרחבת ה-FAB והוא מבין את התעשייה, מה שקודם לא קרה. ורניה, שאני מאוד מעריך אותו, לא הבין את התעשייה הזאת וגם החברה לישראל, שהיא בעל מניות מאוד דומיננטי ותומך, לא מבינים בתעשיית המוליכים למחצה העולמית. ה-FAB הזה התנהל בלי שהעומדים בראשו היו מסוגלים להוביל אותו. ההגעה של ראסל עשתה שינוי אדיר, אין ספק".



אז עד הגעתו של ראסל, מה בעצם לא עבד?



"מה שלא עבד, זה שעשו משהו במצב של חוסר-משאבים. אם אין את המימון הרלוונטי, אז לא בונים. אבל לזכותם של מקימי המפעל, יואב ניסן-כהן ורפי לוין, יאמר, שיכול להיות שאם הם לא היו רצים קדימה במצב של חוסר כסף, היום לא היה 2 FAB. ואז טאואר היתה נשארת עם 1 FAB הקטן שמייצר הכנסות של כמה עשרות מיליוני דולרים בשנה ומרוויח על זה, אבל בתחום שייגמר בסוף. כך שהם עשו מעשה שיש בו פלוס מאוד גדול והרבה חזון, אבל בחוסר משאבים. לכן החברה סבלה קשות".



"לא מקבל את האמירה שבישראל אין מקום ל-FABים"



יש כאלו האומרים שאין מקום למפעלי שבבים ישראליים?



"אני לא מקבל את האמירה שבישראל אין מקום ל-FABים, זה קשקוש בלבוש. יש פה את ה-FAB של אינטל שהוא מפעל פנטסטי. כוח האדם הוא לא העלות היקרה ביותר ב-FAB, ובנוסף, יש בישראל הבנה טכנולוגית ומסירות מדהימה של אנשים. בזה אנחנו מנצחים כל מקום אחר בעולם, ולכן אני באמת חושב שהבעיה של טאואר היתה התוכנית העסקית, שהיתה אופטימית מדי ולא ריאלית ליישום".



בעוד שנה, שנתיים או חמש שנים, תצטרכו להכריע אם להתחיל לבנות מפעל נוסף. אתה חושב שטאואר מסוגלת לבצע מהלך כזה?



"מבחינה פיננסית, אם טאואר תרחיב את כושר הייצור הנוכחי של ה-FAB כפי שהיא מתכננת, אז בנוסף לזה שההכנסות יגדלו, הרי שכל דולר בשורה העליונה ישאיר רווח נקי של 65 סנט בשורה התחתונה. בנוסף, חלק גדול מההפסד הקיים נובע מהוצאות פחת שאמורות להיגמר, וברגע שזה יקרה, טאואר תהיה גם רווחית וגם יצרנית של מזומנים. במצב כזה החברה תוכל לצבור מספיק מזומנים שיאפשרו לה להתרחב למפעלים נוספים.



"אני לא יודע אם המהלך הנכון יהיה לבנות FAB חדש. יש FABים בעולם שניתן לקנות אותם ויש הרבה פעילות שניתן לבצע גם בלי הקמה של מפעלים חדשים. גם בלי השקעות גרנדיוזיות, טאואר יכולה להמשיך ולגדול ולהיהפך לחברה מאוד גדולה. זאת המטרה שלי ואני מאוד מקווה שהיא גם תצא לפועל".



אז אתה בעצם רואה את טאואר קונה FAB במקום אחר בעולם ונהפכת לחברה גלובלית?



"יש מושג חדש ומאוד פופולרי בתעשיית השבבים שנקרא FABLIGHT. מדובר בחברות שהפעילו פעם FABים והחליטו שלא לגדול יותר בתחום הייצור. אז או שהן מוכרות חלק מהמפעלים שלהן, שטאואר יכולה לקנות, או שהן שומרות על כושר הייצור אבל את העלייה בהיקף הפעילות מוציאות לייצור חיצוני אצל חברות כמו טאואר. כך שהביזנס של טאואר, מבחינת הפוטנציאל ויכולות הגידול, הוא פנטסטי. ברגע שיצאנו ממצב של הישרדות ועברנו למצב של הגדלת הרווחיות וצמיחה, אז אפשר להסתכל גם על הזדמנויות כאלו ולבצע אותן".



תוך כמה זמן ניתן יהיה להערכתך, להגיע לכושר ייצור מלא ב-2 FAB?



"2 FAB יכול להגיע לכושר ייצור של 45-50 אלף פרוסות סיליקון בחודש. תהליך של קניית ציוד, אם הוא יתבצע, יגדיל את כושר הייצור ל-36 אלף פרוסות לחודש. מדובר בתהליך גידול מאוד משמעותי, שטאואר מבצעת אותו ושייערך כשנה. שנה לאחר מכן ניתן יהיה לגדול הלאה ל-48 אלף פרוסות בחודש. בשנה האחרונה טאואר צמחה פי שניים, בעוד שכל שאר ה-FABים בעולם הראו גידול הרבה יותר מתון. אז יש פוטנציאל להמשיך לגדול".



"כולם בעד, אבל הכסף לא מועבר"



מה קורה עם המענקים הממשלתיים שהובטחו לטאואר?



"הממשלה חבה לטאואר, על פי הסכם שאושר בזמנו, סכום חד-פעמי של כ-32 מיליון דולר. חלק מתכנון מקורות המימון של ה-FAB נבנה על בסיס ההבטחה הזאת. טאואר אמנם לא עמדה ב-2005 בתוכנית החומש בגלל המפולת בשוק שעצרה לזמן מסוים חלק מההשקעות. אבל היה צורך להשלים את ה-FAB וטאואר קיבלה התחייבות משר התמ"ת בזמנו, אהוד אולמרט, להעניק את התמיכה הממשלתית. יש לנו גם מכתב משר התמ"ת הנוכחי, אלי ישי, שאומר 'נתמוך בכם, ונעזור לכם בהשקעה'. כך שכולם בעד, אבל הכסף לא מועבר כבר שנתיים, ואי אפשר להבין למה. זה עושה לנו נזק נורא בעולם, כי החברות מחו"ל שהשקיעו בטאואר שואלות את עצמן איך זה שהממשלה מבטיחה ולא מקיימת. בשבילם, כשאולמרט אומר 'נתמוך ב-FAB' זו הבטחה שעל בסיסה נעשו השקעות. חוסר עמידה בהבטחה הזאת, זה דבר לא קביל ולא ברור.



"מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, דיבר באחרונה על החלטה שהתקבלה לתת עדיפות להשקעות בהיי-טק בפריפריות. אני מאוד בעד, אבל איפה יישום ההחלטה. טאואר עמדה במספר העובדים שהיא הבטיחה להעסיק ב-FAB החדש. באופן ישיר ועקיף מועסקים שם 2,000-2,500 איש והרחבת כושר הייצור תגדיל את כמות המועסקים במאות עובדים. זה קריטי לצפון, כי אין שם מקורות תעסוקה. גם אין פה שום בקשה חריגה, מעבר למה שאמור לקבל מפעל מאושר במקום רגיש כמו מגדל העמק".



מה שאתה אומר כעת סותר במקצת דברים שאמרת בעבר, על כך שתעשיית ההיי-טק צריכה לצמוח בעצמה ושהיא לא צריכה את כספי התמיכה מהמדען הראשי.



"אני עדיין עומד מאחורי אותה אמירה. המדען הראשי הוא גוף מורכב שיש בו הרבה חלקים. אני התכוונתי לכספים שמוענקים לתמיכה במחלקות הפיתוח של החברות. אני כן מאמין שתמיכה בהיי-טק צריכה לבוא בצורה חכמה, למשל באמצעות תמיכה בחברות שממוקמות בפריפריות. ההסתייגות שלי היא מחלק מהפעילות של המדען הראשי, שלדעתי חייב להבין גם בעסקים ולא רק בטכנולוגיה. אבל יש לי המון הערכה אל המדען הנוכחי אלי אופר".



למה אתה מתכוון?



"תמיכת המדען הראשי בחברות קטנות, למשל, יוצרת נזק ולא תועלת, כי שופכים כסף על חברות שבאמת אין להן זכות קיום. יש בישראל תעשיית קרנות הון סיכון ענפה עם מיליארדי דולרים שמתחננת שיביאו לה חברות להשקיע בהן, והיא לא מוצאת. אז חברות שלא מצליחות לגייס מהקרנות מקבלות כסף מהמדען הראשי, מגייסות בעזרתו מהנדסי אלקטרוניקה ומתכנתים, ומתחילות לפעול. אבל בסוף הכל נופל, כי מראש לא היה להן בסיס עסקי.



"איפה שכן היה צריך להשקיע לא השקיעו. המהנדסים והמתכנתים האלה לא באים מאיזשהו מאגר אינסופי. זה נשמע כאילו יש לנו פה מדינת היי-טק, אבל זה בולשיט. המוסדות האקדמיים הטובים לא מייצרים אינסוף מהנדסים בשנה. חסרים לנו מהנדסים והתמיכה בחברות הקטנות פוגעת מעשית בפיתוח של תעשיית ההיי-טק.



"לפני 18 שנה אם-סיסטמס קיבלה מהמדען הראשי כסף בתחילת דרכה, אשר בלעדיו היא לא היתה קיימת. אבל מאז 1989 עולם ההיי-טק השתנה לחלוטין ומי שנצמד לעובדות האלה רק מוכיח שהוא לא מבין את התעשייה הזאת. באותה תקופה לא היתה בישראל אף קרן הון סיכון וכיום יש המון".



ומה בנוגע לתמיכה בחברות הגדולות?



"התמיכה של המדען הראשי בחברות ההיי-טק הגדולות היא סתם שיפור של הרווח למניה, שהמשקיעים האמריקאים שמחים ממנה והמנהלים משפרים בזכות זה את הבונוסים שלהם. אבל למה אני כמשלם המסים צריך לממן את הדבר הזה?"



אם לא בחברות הקטנות ולא בחברות הגדולות, במה המדען הראשי כן צריך לתמוך?



"למשל בתעשיית הביוטק, שהיא תעשייה מאוד לא טריוויאלית, כי לוחות הזמנים של ההשקעה בביוטק ארוכים יותר מאורך חיי קרנות ההון סיכון הקיימות, ולכן הן לא יודעות כיצד להשקיע בתחום. אני גם חושב שלישראל יש פוטנציאל כמקום שמשלב חדשנות ויזמות עם טכנולוגיה. את השילוב הזה, שלא קיים בשום מדינה אחרת, צריך לתרגם לקניין רוחני, אחרת כל המאמצים הם מאמצי סרק. בישראל לוקים בהבנת הקניין הרוחני ואיך מגינים עליו.



"המדען הראשי יכול להביא שורה של מומחים עולמיים בתחום הקניין הרוחני, שיכשירו אנשים. ניתן לפתוח לשם כך חוג באוניברסיטה ולהקים משרד לעידוד תחום הפטנטים. זו דוגמה לדברים שניתן לבצע, אבל זה אומר לחשוב מחוץ לקופסה".



רפורמת המיסוי על רכבי הליסינג, זה טוב? זה רע? איך זה ישפיע על ההיי-טק בישראל? אנשים יעברו בגלל זה לארה"ב?



"זה זניח בעיני. אין לי דעה ואני לא מנסה שתהיה לי דעה. לא למדתי את הנושא הזה, אבל לא נראה לי שזה מה שיעשה או לא יעשה את ההיי-טק. יש אלף ואחד דברים אחרים שיעשו פה היי-טק טוב או היי-טק רע".