כשהערב ירד ישבו המנכ"ל הקודם של התעשייה האווירית (תע"א), משה קרת, ויו"ר ועד העובדים, חיים כץ, בלשכת המנכ"ל, סובבו ברנדי יקר בכוסיות שמנמנות והתבדחו. הם דיברו על איך כץ שתק כשקרת מינה מקורבים לתפקידים נחשקים בחו"ל, ואיך קרת לא שם לב שכץ מינה מקורבים לתפקידים עם הכנסה נאה בצדם - מקורבים שנותרו חייבים לו. ואז התעוררתי והבנתי שכל זה לא היה אלא חלום.
אחר כך באו דו"חות מבקר המדינה, שמתחו ביקורת נוקבת על התנהלותו של קרת בנושאים עסקיים ובמינוי מקורבים, והבנתי שזה לא היה רק חלום. לפני שבוע פגשתי בסלון האווירי בפאריס את יו"ר תע"א החדש יחסית, יאיר שמיר, ושמעתי ממנו שדו"חות המבקר היו רק קצה של קרחון. שהחברה הממשלתית הביטחונית הגדולה ביותר היתה מסואבת וכלל לא תיפקדה כחברה עסקית. לא ששמיר השתמש במלים הקשות האלה. הוא התנסח בזהירות. רוב הזמן.
שמיר נכנס לתפקידו לפני כשנתיים, ולא במקרה לא נותר מאז בחברה אף בכיר מהצוות שהקיף את קרת. הוא הכניס רוח חדשה לחברה, שמכרה במיליארדי דולרים ולא הרוויחה, והתוצאות לא איחרו לבוא. תחת המנכ"ל החדש, יצחק ניסן, שנכנס לתפקידו בינואר 2006, עברה החברה מרווח נקי של 2 מיליון דולר ב-2005 לרווח נקי של 130 מיליון דולר ב-2006, והמגמה צפויה להימשך גם ב-2007, שתסתיים ככל הנראה ברווח של לפחות 200 מיליון דולר.
גם המכירות גדלות בהתאם, ואתן צבר ההזמנות לשנים הבאות. בתעשיות הביטחוניות מרגישים את השינוי ומספרים כי מה שמעסיק כיום את תע"א הוא בעיקר החשש מהתעצמותה של אלביט באמצעות מיזוגים ורכישות, לכן היא רוצה לרכוש את תעש או לשתף פעולה ואולי אף להתמזג עם רפא"ל. באלביט מאשרים כי תע"א נהפכה מתחרה הרבה יותר אגרסיווית בחו"ל.
בתחילת יוני הביע שוק ההון הישראלי את הערכתו למאמץ הניהולי של שמיר וניסן, ורכש לראשונה אגרות חוב של תע"א במיליארד שקל. הבעת האמון היתה מרשימה במיוחד לנוכח העובדה שבתע"א נותר ועד עובדים חזק ודומיננטי, שמקשה על תהליכי ההתייעלות.
שקיפות בדלת האחורית
בתע"א ידעו לספר כי ההנפקה נועדה לממן תוכניות עסקיות ורכישות בחו"ל. בראיון ראשון ל-TheMarker חושף שמיר את היעד האמיתי של הגיוס: סינדול הבעלים (הממשלה), ההנהלה והעובדים. כלומר, עכשיו כולם יצטרכו לפעול לפי קריטריונים עסקיים שמוכתבים מעצם הפיכת החברה לציבורית. לא עוד ניגוד עניינים של משרד הביטחון באפילה, לא עוד הטבות ומינויים שנסגרים בחדרי חדרים. מאחר שתע"א היא חברה ממשלתית, שמיר הוא מינוי של שרי הביטחון והאוצר.
האם היה קשה להפוך חברה ממשלתית ביטחונית סגורה לחברה ציבורית?
שמיר: "הערכת היסוד שלי היתה שהחברה חייבת להיות ציבורית במובן של חברה מדווחת. זו דרך להכתיב שקיפות בדלת האחורית. התרבות של חברות ביטחוניות, עם כל השו-שו, היא שכל דבר חייב להיות תחת מעטה סודיות. אבל מתחת לסודיות מצטבר אבק, ואני סבור שהמטהר הטוב ביותר הוא אור השמש. דברים שצריך להצניע, יש מנגנון שמאפשר את זה, אבל צריך לשכנע שזה ראוי לחיסיון.
"זה גם מכתיב לבעלים כללי התנהגות. הבעלים הם ממשלת ישראל - רשות החברות הממשלתיות, משרד הביטחון ומשרד האוצר. כולם יודעים שהם הבעלים, אבל אף אחד מהם לא מכתיב כללים ברורים. בנוסף, משרד הביטחון הוא גם בעלים, גם לקוח וגם רגולטור. עכשיו, כשאנחנו חברה ציבורית ויהיו ניגודי עניינים עם משרד הביטחון, תהיה חובה לדווח עליהם. עסקות חריגות יחויבו בדיווח, וכך גם נושא המינויים. מבחינתי ההנפקה היא משהו תשתיתי. משם כבר אי אפשר לחזור. זה גם מכתיב כללי התייחסות מאוד ברורים למנהלים ולעובדים. אי אפשר יותר לשבת ולספר 'סיפורי סלון'".
בגלל האיומים
האם שמיר עצמו מודע למלוא המשימות הקשורות בהפיכת החברה לציבורית? אם עד עכשיו התרגלנו לשמוע ראשי חברות שמצהירים כי המטרה הראשונה שלהם היא ליצור ערך למשקיעים, כלומר להרוויח כמה שיותר, בא שמיר ובפיו פזמון אחר. לא שהוא לא רוצה להרוויח. להפך, הוא מאוד רוצה להגדיל את הרווחים של תע"א, והוא כבר שם. אבל יש לו יעד עיקרי שונה: קודם כל, ולפני הרווח, עומדים לנגד עיניו ערכים של אהבת המולדת והחובה לקחת חלק בשמירה על ביטחונה.
מהו היעד העיקרי שלך בתע"א?
"מהי מטרת התעשייה האווירית? להרויח כסף? לא! המטרה שלשמה קמה החברה היא לספק ביטחון לישראל, במובן של לתת טכנולוגיית ליבה שאי אפשר תמיד לקנות בחו"ל. לאפשר לנו להיות עצמאים. בגלל האיומים המגוונים מבחוץ חייבים להיות לנו פתרונות מגוונים. לא רק טנקים, אלא גם לוויינים. הדרך היא לעשות עסקים בחו"ל היא לקחת את הרווחים ולהשקיע בפיתוח בישראל. אנחנו משקיעים במחקר 3.3%-3.5% מההכנסות. ב-2006 זה היה מעט פחות מ-100 מיליון דולר. בפיתוח, שזה שידרוג מוצרים, אנחנו משקיעים 20% מההכנסות, כ-500-600 מיליון דולר. יחד זה נותן מנוף של 700 מיליון דולר בפיתוח מערכות עבור עם ישראל".
מה מצאת כשנכנסת לחברה?
"כשבאתי לתע"א מצאתי מחסן של טכנולוגיות מפה ועד להודעה חדשה ולקוחות נאמנים, אבל החברה מכר ה רק בשני מיליארד דולר, לא הרוויחה, לא היה לה שיתוף פעולה אסטרטגי לטווח ארוך וכל אחד זינב בה. החלטנו לעשות בה סדר בצד העסקי והתשתיתי.
"חברה כזאת, אם לא בונים לה תשתית לשנים, היא נופלת - מסיבות פיננסיות, או אם הכל מבוסס על פרויקט אחד כמו הלביא, שכמשוכים מתחתיו את השטיח הכל מתרסק. לכן חיפשנו גורמי יציבות שישמרו על ההתקדמות.
"גורמי היציבות שנמצאו הם הרחבת הפעילות האזרחית מ-35% מהפעילות של החברה ל-50%, הפיכת כל חטיבה ליחידת רווח והפסד, ותיאום בין החטיבות, שלא יהיה כאוס ושלא יתחרו ביניהן כפי שהיה בעבר. הדבר השלישי היה הנחת היסוד שלי, שהחברה חייבת להיות ציבורית במובן של חברה שמדווחת.
"כדי למכור יותר בחו"ל ולפתח מוצרים, העסק צריך ניהול טוב. לכן קבעתי את קריטריון הרווחיות. כל שנה נעשית תוכנית עסקית ונקבע שיעור הרווחיות הנדרש. בשנה הראשונה, ההנהלה השיגה תוצאות מעבר ליעד בכ-15%. לראשונה התחלנו לשלם מס, כי עד עכשיו לא היו לחברה רווחים".
רק דבר אחד מעיב על ההישגים: מערכת היחסים עם העובדים. לתע"א ועד חזק שאינו מתפשר בקלות ושאותו מנהיג עדיין חבר הכנסת חיים כץ. השמועות אומרות כי בתקופת ההנהלה הקודמת הוועד היה הנהלת צללים שקבעה מה יקרה בחברה לא פחות מההנהלה הרשמית. הרושם הוא שחילופי הצמרת בתע"א לא ממש שינו את החשש מוועד העובדים, ושגם שמיר מנסה ללכת בין הטיפות ולא להירטב.
מי שלא מתאים צריך ללכת
מה עם התוכניות לפטר 2,000 עובדים ולקלוט 2,500 חדשים? זו התייעלות?
"אין תוכנית לפטר 2,000 עובדים. אני לא רואה איך חברה יכולה לצמוח ולפטר אלפי עובדים. ב-2006 הוצאנו יותר מ-600 עובדים לפנסיה, אבל לא פיטרנו אותם. הם יצאו לפרישה מוקדמת מאוד מכובדת, ושמנו מיד 95 מיליון דולר, קאש מאני, לצורך זה.
"בהנהלה ובדירקטוריון אין יעד של כמה עובדים צריכים ללכת. מי שלא מתאים צריך ללכת. אני לא חושב, שיש כאן מאות שצריכים ללכת. צריך להיות תהליך רגיל של הוצאת עובדים וקליטת חדשים. החברה נמצאת בתהליך צמיחה, ואי אפשר לגדול ולצמצם עובדים. אנחנו כן רוצים להתנהל כחברה נורמלית שמוציאה וקולטת עובדים. במשך 8-10 שנים החברה לא עשתה שידוד מערכות, לא הוציאה עובדים שלא מביאים תועלת ולא עשתה סדר כמו שעושים בכל מקום".
איך היחסים שלך עם כץ?
"נושא העובדים מאוד רגיש. היופי של תע"א הוא שיש לה מועצת עובדים מאוד חזקה. חבר הכנסת חיים כץ הוא האישיות הדומיננטית בה. יש לו מחויבות לעובדים ולחברה, וזה מאפשר למצוא את שביל הזהב. לטווח ארוך האינטרסים שלנו זהים. בטווח הקצר לפעמים יש ניגוד עניינים".
יו"ר התעשייה האווירית: "מטרת התעשייה האווירית אינה להרוויח כסף אלא לספק ביטחון למדינת ישראל"
אורה קורן
27.6.2007 / 10:09