"תקציב 2008 הוא הקשה ביותר בעשור"

"תקציב 2008 הוא התקציב הקשה ביותר להכנה בעשור האחרון לפחות. אחת הסיבות העיקריות לקושי היא העלייה ברמת אי הוודאות הכלכלית", אמר הממונה על התקציבים באוצר, קובי הבר.

תקציב 2008 הוא התקציב הרביעי, וכנראה האחרון, שמניח הבר על שולחן הממשלה כראש אגף תקציבים. זמן קצר לאחר שתאשר הממשלה את התקציב מתכוון הבר לפרוש מהשירות הציבורי. לא בטוח שראש הממשלה, אהוד אולמרט, או שר האוצר הבא - כשתיקבע זהותו סוף סוף - יאפשרו לו לפרוש. אבל בינתיים גיבש הבר עמדה מוצקה בשאלה מי צריך להיות מחליפו: "אחד מסגני ראש האגף בשנים האחרונות שפרשו לתפקידים בסקטור הציבורי או הפרטי". והבר נוקב בשורה של שמות, כולם מוכרים למי שמלווה את פעילות האוצר בעשור האחרון. לדבריו, "בנקודת הצומת המורכבת הנוכחית של כלכלת ישראל ושל האוצר, רק מי שהיה באגף יוכל להמשיך ולהצעיד אותו להישגים בשנים הקרובות".

להבר שורה של נימוקים מדוע תקציב 2008 קשה כל כך. לדבריו, "נכון שרוב הפרמטרים הכלכליים שאנחנו עובדים איתם טובים מאוד - הצמיחה ברבעון הראשון של 2007 גבוהה מאוד, יש עודפי נזילות, מאזן תשלומים חיובי גבוה, עלייה בתעסוקה וירידה באבטלה; אבל מצד שני, גם בעולם, הן בארה"ב והן באירופה, אומרים כי הצמיחה ב-2008 תהיה נמוכה מהצמיחה ב-2007.

"צריך לזכור שבחיים הכלכליים יש מחזורים. 2008 באה לאחר ארבע וחצי שנים של מחזור חיובי - ולאחר מחזור חיובי יבוא תמיד השלילי. 2008 הולכת להיות שנה חמישית של מחזור חיובי. לפי בדיקה שעשיתי המחזור החיובי הארוך ביותר בישראל היה 66 חודשים, בין 1960 ל-1965. צריכים לשים לב לנתונים: בתנודתיות בשווקים יש היום יותר עצבנות. לפני שנה כל הפרמטרים הכלכליים היו חיוביים, ואילו השנה יש כמה איתותים פחות חיוביים.

"אני עדיין חושב שב-2008 תהיה הצמיחה סביב ה-4% (תחזית האוצר הרשמית מדברת על 4.2%), וזו צמיחה נאה. על אף שבשלוש השנים האחרונות היתה הצמיחה מעט גבוהה יותר מ-5%. אבל צריכים להיות ערוכים גם לתרחישים פחות חיוביים ב-2008. האנליסטים האופטימים ביותר מדברים על צמיחה של 5% בשנה הבאה. הפסימים ביותר מדברים על צמיחה של פחות מ-4%".

שלוש השנים של הבר באוצר היו מהטובות בתולדות המשק. למרות זאת מנסה הבר, מדי שנה ערב דיוני התקציב בממשלה, להוריד את רף הציפיות. עניין של גישה לחיים או של טקטיקה. הוא גם חושש תמיד, זה חלק מתפקידו, מהפוליטיקאים הלא-אחראים שינסו לנצל למטרות לא-ראויות את הקופה המלאה במזומנים שהצטברה באוצר בשנים האחרונות.

למרות שלא יאמר זאת - כדי להימנע מאמירות פוליטיות - הבר יודע כי לתקופה הקשה שהאוצר עובר בלי שר במשרה מלאה תהיה בסופו של דבר השפעה על ביצועי המשק. הבר אינו מתלהב, בלשון המעטה, מהחילופים התכופים במשרד האוצר. בכלכלה שם המשחק הוא יציבות - והבר, עד לפרישתו, יזכה לסגור כהונה של שלוש וחצי שנים תחת ארבעה שרי אוצר: בנימין נתניהו, אהוד אולמרט (שתי קדנציות), אברהם הירשזון והשר שייבחר בימים הקרובים.

הבר גם יודע כי הנתק הכלכלי בין ירושלים לתל אביב - ירושלים צולעת ותל אביב פורחת - לא יכול להימשך לאורך זמן. במלים מפורשות, תהיה לכך בסופו של יום השפעה שלילית על צמיחת המשק. הוא גם חושש מהתדרדרות ביטחונית, על אף שהמשק יצא כמעט ללא פגיעות כלכליות ממלחמת לבנון השנייה. לדבריו, "בסוף לא יעזור כלום, יש השפעה לחוסר היציבות הגיאו- פוליטית, בוודאי אם תהיה התדרדרות".

ה"אני מאמין" של הבר לקראת השנה הבאה: "אם נתנהל נכון - נמשיך במדיניות פיסקלית תומכת צמיחה (הגבלת ההוצאה, צמצום החוב, נטל מס נמוך, גירעון נמוך) במקביל להמשך מדיניות השינויים המבניים ולמדיניות מוניטרית תומכת צמיחה של בנק ישראל, ובהנחה שלא יהיו ארועים גיאו- פוליטיים שליליים - נגיע לצמיחה של 4.2%. זו תחזית בהחלט לא שמרנית".

עד 2004 כל שר אוצר וכל ראש אגף תקציבים היה חותם בהתלהבות על צמיחה שנתית ממוצעת של 4%. כשהבר נשאל אם לא היה חותם על צמיחה בת קיימא של 4% הוא חוכך בדעתו, ובסוף מתפשר: "הייתי רוצה להגיע לצמיחה שנתית ממוצעת של 4.7%, שמשמעה צמיחה של 3.0% לנפש בשנה".

לאחר ביקורת ותיקה על האוצר בגין לוחות הזמנים שלו בגיבוש התקציב, החליט הבר לבצע מהפך בדיוני תקציב 2008, כדי לאפשר לשרים ולחברי הכנסת יותר זמן לצלילה לפרטי התקציב. לפי הלו"ז החדש, הממשלה היתה צריכה לקיים את דיון התקציב הראשון כבר באמצע יוני, ואת האחרון באמצע יולי. היעדר שר אוצר במשרה מלאה טירפד את התוכנית.

עכשיו מדבר הבר - וצריך לזכור כי עדיין אין לו שר במשרה מלאה - על דיון ראשון בממשלה ב-8 ביולי ודיון אחרון ב-29 ביולי, ועל הנחת התקציב המאושר על שולחן הכנסת לקראת ראש השנה. "זה יחייב את אגף התקציבים לפעולה מאומצת, מסביב לשעון, בחודשיים הקרובים, אבל זה יאפשר לחברי כנסת להתעמק בסעיפי התקציב הרבה יותר זמן - שלושה וחצי חודשים במקום חודשיים עד כה - ומה שלא פחות חשוב: להתעמק בפרטי חוק ההסדרים. חוק ההסדרים הוא מכשיר חשוב בידי האוצר ואני לא מתכוון לוותר עליו. בתקציב 2007, בשל היעדר זמן, חלק מחוק ההסדרים לא עבר, וגם לא בהמשך השנה".

ולפרטי תקציב 2008. הטייס האוטומטי - כלומר התאמת נתוני תקציב 2008 לפרטי תקציב 2007 תוך התחשבות בגידול האוכלוסיה (1.7% בשנה), החלטות ממשלה וחקיקת הכנסת - מחייב הגדלה של תקציב השנה הבאה ב-13 מיליארד שקל בהשוואה לתקציב השנה. בשנים האחרונות הטיס האוטומטי היה הרבה יותר צנוע.

איך מגיעים ל-13 מיליארד שקל? ועדת ברודט לתקציב הביטחון דרשה להגדיל את תקציב הביטחון בשנה הבאה, בבסיס, ב-3 מיליארד שקל; עלות הרפורמה בחינוך היא 2.7 מיליארד שקל; ועלות הרפורמה הרב שנתית במע"צ תהיה ב-2008 כמיליארד שקל. לזה יש להוסיף את עלות הבחירות המונציפליות שייערכו בשנה הבאה (0.4 מיליארד שקל), חוק הפוליו (0.4 מיליארד שקל), הסדר קרנות הפנסיה, ההסדרים הקואליציונים (חוק שכר מינימום, ההסכמים עם ש"ס) ועוד.

לפי חוק, תקציב הוצאות הממשלה ב-2008 יכול להיות גדול מהתקציב המקביל ב-2007 בעד 1.7%, כלומר ב-4 מיליארד שקל. לפיכך בתקציב 2008 חסרים 9 מיליארד שקל - ומכאן שעל הממשלה לקצץ בתקציב השנה הבאה 9 מיליארד שקל. המשימה בהחלט לא פשוטה, אך בעבר כבר נעשו קיצוצים כאלו. לביצוע תקציב כזה המדינה צריכה שר אוצר המאמין במשרדו, זוכה לתמיכת רה"מ, ונתמך באגף תקציבים חזק, תקיף, ומשכנע. לדברי הבר, אגף התקציבים יציג לאוצר ולממשלה הצעה שמגיעה לקיצוץ של 9 מיליארד שקל. ההצעה תכלול כנראה תוספת תקציב פחות גדולה לביטחון, פריסת תוכניות רב שנתיות יקרות לאורך יותר שנים, קיצוצים נקודתיים בתקציבי משרדי הממשלה וקיצוץ שווה בתקציבי כל משרדי הממשלה.

ביחס לדרישות השכר של המגזר הציבורי, המיוצג באמצעות ההסתדרות, אומר הבר: "לא נסכים לכל תוספת שכר ריאלית. תוספת שכר של אחוז בודד למגזר הציבורי משמעה 800 מיליון שקל. אין בתקציב כספים לנושא זה. ההסתדרות צריכה לזכור כי כל תוספת לשכר במגזר הציבורי תבוא על חשבון דברים אחרים בסדרי העדיפויות של הממשלה, בריאות, רווחה, ביטחון וכד'".

ראש הממשלה, שר האוצר הבא, הממשלה, הכנסת - אלה יכולים כמובן שלא לאמץ את המיתווה של ראש אגף תקציבים. וכבר היו דברים מעולם. הבעיה היא שהם יזכו למקלחת צוננים של המשק, הבורסה והתקשורת, שכן מיתווה האוצר הוכיח את עצמו, והביא הרבה מאוד פירות בשנים האחרונות.

האם יוכלו ראש הממשלה ושר האוצר הבא להעלות את יעד ההוצאה בתקציב במעבר משנה לשנה - מ-1.7% כקבוע בחוק עתה למשל ל-2.7%? אמנם כבר שומעים דיבורים בכיוון הזה, אבל משמעות העלאה כזו היא תוספת של 2.5 מיליארד שקל לתקציב ההוצאות וקיזוז חלק מהחור בתקציב. הבעיה בכך, בראש ובראשונה, היא ערעור אמינות הממשלה בשווקים בעולם ובישראל. ויש עוד בעיה: ישראל התחייבה לארה"ב בעת קבלת הערבויות כי לא תגדיל ההוצאה הציבורית במעבר משנה לשנה ביותר מ-1.0%. לאחר מלחמת לבנון השנייה יצא לארה"ב מנכ"ל האוצר דאז, יוסי בכר, וביקש להעלות באופן חד-פעמי את ההוצאה במעבר משנה לשנה ל-1.7%. הבר אומר, "תהיה זו טעות כלכלית להגדיל את ההוצאה הממשלתית ביותר מ-1.7%. בוודאי בעולם שאי ההודאות בו גדלה".