להיות חבר של אולמרט

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הודיע אתמול בערב, כצפוי, כי רוני בר-און יהיה שר האוצר הבא. קודם לכן, אתמול בבוקר, הודיע שר האוצר המושעה, אברהם הירשזון, כי החליט להתפטר.

בר-און חסר כל ניסיון בתחום הכלכלי. בשנה האחרונה שימש כשר הפנים. הוא מתכוון להביא איתו לאוצר את מנכ"ל משרד הפנים, רמי בלינקוב. לפי שעה לא ברור איזה תפקיד ימלא בלניקוב; הוא מעונין בתפקיד החשב הכללי, התפוס על ידי ירון זליכה. ייתכן שיהיה הממונה על התקציבים, במקום קובי הבר, המתכוון לסיים את תפקידו בקרוב. בלינקוב היה בעבר סגן ראש אגף התקציבים יחד עם ירום אריאב, כיום מנכ"ל האוצר.

בר-און מייעד את בלינקוב בדיוק לתפקיד הזה - מנכ"ל האוצר - שהוא משרת אמון. ואולם אריאב מונה לתפקיד ע"י הירשזון רק בתחילת ינואר השנה, והוא זוכה להערכה כללית באוצר ומחוצה לו.

בר-און ואולמרט הם חברים קרובים זה כ-20 שנה. החברות ביניהם התגבשה במאבקים הפנימים הקשים, היצריים, שנמשכו שנים ארוכות בסניף הליכוד בירושלים. לפני בר-און עמדו במשך השנים כמה אפשרויות - לחבור לשרים לשעבר, בנימין נתניהו, בני בגין, דן מרידור, יהושע מצא, צחי הנגבי, או ליו"ר הכנסת לשעבר, רובי ריבלין, או לחבור לאולמרט, שהיה רוב השנים בעמדת מיעוט בסניף.

בר-און חבר לאולמרט וקרוב לוודאי שהוא לא מצטער על כך. בוודאי לא בשנתיים האחרונות. כשהוקמה הממשלה הנוכחית, לפני יותר משנה, מינה אותו אולמרט לתפקיד הבכיר של שר פנים, והקפיץ אותו לקדמת הבימה הפוליטית. בר-און מילא את התפקיד לשביעות רצונו המלאה של רה"מ. המינוי לשר אוצר, בקדנציה השנייה של בר-און כח"כ, יהפוך אותו לאחד הפליטיקאים הבכירים בישראל.

רוני בר-און נולד בתל אביב ב-2 ביוני 1948. הוא סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בתחילת שנות ה-70. נישא לבינה, בת למשפחה ירושלמית אמידה, וקבע את ביתו בירושלים. היום הוא גר בשכונת מוצא, בפרברי ירושלים. לרוני ולבינה שלושה ילדים. רוני פתח משרד עורכי דין ב"משולש הירושלמי", במרכז הבירה, והתמחה בעיקר בנושאים פליליים. בין היתר הוא יצג חלק מהפושעים המובילים בירושלים. כתחביב שימש בר-און ככתב ספורט של "מעריב". בהמשך חצה את הקווים.

ב-1986 מונה על ידי יו"ר סניף הליכוד בירושלים, רובי ריבלין, ליו"ר קבוצת הכדורגל של בית"ר. בר-און הוביל את הקבוצה - בעונת 1986/7 - לאליפות ההיסטורית הראשונה שלה. זכורה מאז תמונה של בר-און החוגג עם יצחק שמיר, אז מ"מ רה"מ ויו"ר הליכוד.

בר-און ניסה להחדיר לבית"ר תקני ניהול מתקדמים. בין השאר, כדי להגדיל את הכנסות הקבוצה, העתיק את כל משחקיה הביתיים ממגרש ימק"א בירושלים למגרש בלומפילד ביפו.

במהלך המאבק לאליפות הסתכסך בר-און עם מאמן בית"ר, דרוד קשטן, היום מאמן נבחרת ישראל, ועם כוכב הקבוצה, אורי מלמיליאן האגדי. בסיום העונה הודח בר-און מתפקיד יו"ר בית"ר. המדיח היה רובי ריבלין.

ב-1997 עמד בר-און, אז עדיין אישיות אלמונית לרוב המכריע של הציבור בארץ, במרכזה של שערוריית ענק, הידועה כפרשת בר-און-חברון, כשמונה על ידי רה"מ, בנימין נתניהו, ליועץ המשפטי לממשלה. בארץ קמה סערה ענקית. בין השאר נטען כי בר-און חסר כל כישורים לתפקיד, כי מונה כדי לחלץ את השר לשעבר, מנהיג ש"ס, אריה דרעי, מהכלא. בתמורה היתה ש"ס אמורה לתמוך בפשרה שנתניהו סיכם עם ארה"ב, הידועה כ"הסכם חברון". אחד המוערבים העיקריים בפרשה היה מנכ"ל משרד רה"מ אז, איווט ליברמן. בין המבקרים החריפים של המינוי היה השר בני בגין. המבקרים טענו כי אין לו כל כישורים לתפקיד.

המינוי החזיק מעמד שלוש יממות, מחמישי עד ראשון. פרופ' רות גביזון, אז נשיאת האגודה לזכויות האזרח, אמרה ל"הארץ" כי, "הפער בין דרישות התפקיד לרקורד של האיש הוא כל כך גדול עד שיכול להיות ששיקול הדעת במקרה הזה הוא לא רק בלתי ראוי, אלא מגיע לדרגה של אי חוקיות".

לימים (בראיון ל"הארץ" במארס 2003) אמר בר-און, "הפרשה הזו גרמה לי נזק על לא עוול בכפי. שילמתי מחיר קשה בשל צביעות רבה, גלגול עיניים, ובעיקר כעס ושנאה שכוונו לאנשים אחרים ופגעו בי. אבל אינני עוסק יותר בעבר. אילו היו נותנים לי את האפשרות, כולם היו נוכחים לדעת שכל מה שהדביקו לי הוא חסר שחר. אני בטוח שהייתי ממלא את התפקיד הזה בצורה טובה מאוד. התפקיד הזה הוא פסגת שאיפותיו של כל משפטן. יש לי תחושה קשה של החמצה".

לפני שמונה לשר, בר-און נהג לנסוע עם חבורת חברים ירושלמים, רובם מוכרים, ללונדון כדי לראות כדורגל ולהמר בקזינו יוקרתי המיועד לחברים רשומים בלבד. כל הקריירה שלו, גם כשר, שזורה בספורט. ב-1997 מונה ליו"ר מועצת ההימורים. כשר הפנים דאג לתת אזרחות ישראלית לשני כדורגלנים, רוברטו קולואטי וטוטו תמוז, רק כדי שיוכלו לשחק בנבחרת ישראל.

בר-און נבחר לכנסת לראשונה רק ב-2003 כנציג הליכוד בירושלים. באותה כנסת היה יו"ר ועדת הכנסת ונחשב לנאמן לרה"מ, אריאל שרון. בסוף הכנסת ה-16, בינואר 2006, מונה לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה ולשר התשתיות הלאומית. עם הקמת קדימה על ידי שרון, בסוף נובמבר 2005, הצטרף לקדימה. נבחר לכנסת ה-17 כנציג קדימה. ב-4 מאי מונה לשר הפנים. הוא משמש גם כנציג הממשלה בוועדה לבחירת שופטים.