דב לאוטמן: "לאחר שהובלתי את דלתא במשך 32 שנה למן היווסדה החלטתי למכור את השליטה בה לנוכח מצבי הבריאותי"

"החלום שלי היה תמיד שדלתא תהיה חברה גלובלית שמרכזה בישראל. אני משוכנע שגם בעוד 20 שנה, אם אפקח את העיניים אראה שדלתא נשארה חברה גלובלית שמרכזה בישראל". כך אמר דב לאוטמן, שהקים את דלתא והפך אותה מחברה קטנה ליצרנית הגרביים וההלבשה התחתונה המובילה בישראל ולאחת מחמש החברות המובילות בעולם בתחומה, בראיון ל-TheMarker.



השבוע החליט לאוטמן להודות שקשה לו להמשיך לנהל את העסק, תוך שהוא נאבק במחלת ה-ALS חשוכת המרפא שתקפה אותו בשנים האחרונות והגבילה את פעילותו הפיסית. "לאחר שהובלתי את דלתא במשך 32 שנה למן היווסדה, החלטתי, לנוכח מצבי הבריאותי ומתוך אחריות לדלתא, עובדיה ושגשוגה בעתיד, למכור את השליטה בחברה לאייזיק דבח, שותפי להנהגת דלתא בשנתיים האחרונות", אמר.



"דלתא מבחינתי היא מפעל חיים. קיבלתי את ההחלטה לאחר מחשבה רבה ומתוך רצון להבטיח המשכיות בהובלת החברה. לאייזיק ניסיון בינלאומי רב בענף הטקסטיל ואני סמוך ובטוח שהוא, יחד עם מנכ"ל החברה, אבירם להב, וכל יתר חברי הנהלת החברה ועובדיה, יובילו את דלתא לצמיחה ורווחיות".



לאוטמן משוכנע שהחברה תמשיך תחת הבעלים החדשים באותה הרוח: חדשנות וגלובליזציה. למרות הביקורת שספג בשנים האחרונות מצד פרשנים חברתיים, הוא לא מתבייש בכך שהעביר ייצור מישראל למדינות שכנות, אף כי הצעד הזה היה כרוך בפיטורי עובדים, בעיקר במתפרות. "מבחינה כלכלית לא היתה אפשרות אחרת", הסביר. "זו הדרך היחידה בעולם המערבי לשמור על חברות טקסטיל - להעביר ייצור למדינות שבהן כוח האדם יותר זול. זה גם מה שאיפשר לנו להמשיך להעסיק בישראל כ-800 עובדים".



הצמיחה של דלתא לא היתה תמיד דבר מובן מאליו. אף כי לאוטמן הבין את חשיבות הייצור בחו"ל לפני אחרים, החברה נקלעה לפני כשלוש שנים למשבר לנוכח תחרות גוברת בעולם. הוא, עם המחלה שתקפה אותו, נטל גם את מושכות הניהול במקום המנכ"ל שהוזז מתפקידו. במאמץ לא קטן נראה היה לפני כשנה שהחברה חוזרת לצמוח. עם זאת, נתוני הרבעון הראשון של 2007 הצביעו על כך שהחברה עדיין לא פתרה את הבעיות וכי ליו"ר החדש צפויה עבודה לא קלה.



דלתא, שהודיעה השנה על תוכנית לפיטורי 600 עובדים בישראל, הפרישה בגין הפיטורים 10.8 מיליון דולר בסעיף התייעלות. ההפסד הנקי גדל פי 13 ל-13.2 מיליון דולר. ללא הוצאות ההתייעלות היה ההפסד מסתכם ב-2.4 מיליון דולר. בנוסף, הכנסותיה ירדו ב-9% לעומת הרבעון המקביל אשתקד, ל-159 מיליון דולר, בעיקר בגלל ירידה במכירות בארה"ב ובאירופה.



היו"ר החדש, ציין לאוטמן, ימשיך במסע הפיטורים של כ-400 עובדי מפעלי הסריגים והגרביים, ואז ישארו בחברה כ-850 עובדי מטה בכרמיאל. בנוסף מעסיקה החברה החברה מאות עובדים ב-84 חנויות דלתא פלוס ברחבי הארץ.



"בשבילי דלתא זה כמו ילד", אמר לאוטמן. "מה שלי חשוב זה לדאוג להמשכיות במורשת שלנו, שהבעלים החדשים ימשיך להתחדש כל הזמן ולהשתנות לפי מה שמתבקש מהשתנות השווקים. דלתא היתה הראשונה שהבינה שיש להעביר ייצור לירדן ולארצות אחרות. אני מרגיש שעשיתי את המהלך הנכון להעביר את דלתא לידיים מקצועיות".



בדבח, הוסיף, הוא רואה בעל שליטה אסטרטגי לנוכח ניסיונו בניהול מפעלי טקסטיל בעולם. "אני לא חושב שיש חברה בישראל שיכולה להתקיים בלי בעל שליטה אסטרטגי. דבח משקיע פה כיהודי וכאיש טקסטיל. זה מקצועו. הוא נולד לענף וניהל טקסטיל כל השנים. הוא עשה את הונו במפעל טקסטיל משפחתי. לאחר מכן הקים מפעל משלו ומכר לחברות הלבשה גדולות בארצות הברית. לפני שנתיים וחצי הוא קנה את חלקה של שרה לי בדלתא. היו לו 5 מיליון מניות לפני העסקה הזאת. הוא איש טקסטיל ושותף אסטרטגי שמבין את הענף".



עם פרסום ההודעה על החילופים של בעלי השליטה בדלתא, זינקה המניה ב--11%. לאוטמן העריך כי הזינוק קשור למחיר הגבוה ששולם בעסקה, המשקף פוטנציאל צמיחה עתידי. "קודם כל, מכרתי במחיר גבוה, בפרמיה של 60%-30%. זה סימן שהוא מאמין בדלתא. אני נשארתי עם יותר משתי מיליון מניות, סימן שגם אני מאמין בדלתא. אנשים כנראה מאמינים שזה היה צעד נכון ושהחברה תצמח. הציבור מאמין בה".



בתשובה לשאלה על תוכניותיו, אמר לאוטמן: "אני לא אשב דקה אחת בבית. יש לי הרבה עיסוקים. אני בטוח שהרבה ארגונים ישמחו אם אבוא לתרום מזמני, כספי וניסיוני בקידום נושאים חברתיים. ארכז מאמץ בתחומים שחשובים לי,­ בראשם חינוך, השכלה ודו קיום.



"אני כבר בן 72 עוד מעט. בטח לא אכנס לעסקים חדשים בתפקיד ניהולי. יש לי בן שהוא איש עסקים ואני תמיד אתו ומאחוריו. את הכסף אני לא מתכוון להשאיר בבנק. בטח אשקיע אותו, וכשזה יקרה, תשמעו על כך".