מומחית לאתיקה: "הפרקליטות מודדת את עצמה במספר ההרשעות"

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כינה בשבוע שעבר את שני סעיפי האונס שנכללו בטיוטת כתב האישום המקורית נגד הנשיא לשעבר משה קצב מנוף. כלומר, הכללת סעיפים החמורים בכתב האישום נועדה לדחוק בנאשם, במקרה זה בקצב, להגיע להסדר טיעון מוסכם על כתב אישום מופחת, שלא יכלול את העבירות החמורות שבכתב האישום המקורי.



"עורך דין של התביעה אינו עורך דין רגיל", אומרת ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לדיני אתיקה מאוניברסיטת חיפה. לדבריה, "הוא לא אמור לחפש הרשעה אלא להשיג צדק". תפישה זו אומתה ואושרה על ידי בית המשפט העליון, היא אומרת, במקרים שבהם נחשפו התנהגויות לא ראויות של פרקליטים, כגון פרקליטים שהעלימו חומר חקירה שפגע בסיכויי ההרשעה בתיק.



לדברי זר-גוטמן, "בישראל חל בלבול, והפרקליטות מודדת את עצמה על פי מספר הרשעות. זו טעות. אמון הציבור במערכת אכיפת החוק מבוסס על כך שתכלית המערכת היא להשיג צדק, ולא לייצר הרשעות". משום כך, היא מוסיפה, הפרקליטות כפופה לסטנדרטים גבוהים יותר מעורכי דין פרטיים".



בנוסף, אומרת זר-גוטמן, הפרקליטות כפופה לכללי המינהל הציבורי, וחלה עליה חובת תום הלב והצורך לפעול בסבירות. "על הפרקליטות חלות כל חובות המשפט המינהלי כמו על כל רשות אחרת. "בהנחה שהכללת סעיפי האונס בכתב האישום של קצב אינה בבחינת מעשה פלילי, עדיין נותרים המישור האתי ומישור המשפט המינהלי. בשני המישורים הללו, טקטיקות של הכללת סעיפי אישום מבלי שיש להם בסיס סביר, פסולות הן מבחינה אתית והן מבחינה מינהלית".



לדבריה, סוג טקטיקות כאלה אופייני בתחום האזרחי לעורכי דין פרטיים, וגם אז הן נמצאות בתחום האפור אך הלגיטימי. על פרקליט, עומת זאת, חלות חובות אולטרה אתיות, ולפיהן טקטיקה כזו היא פסולה.



זר-גוטמן אומרת שלכאורה יש כאן רשות מינהלית, הפרקליטות, שהוציאה מסמך רשמי (טיוטת כתב האישום), שלא בתום לב. זר-גוטמן אינה מקבלת את הסברי היועץ המשפטי מזוז, שלפיהם הנשיא לשעבר היה מגובה במיטב עורכי הדין, שקיבלו לידיהם את מלוא חומר החקירה ויכלו להעריך היטב את סיכויי ההרשעה בעבירות שיוחסו לו בטיוטת כתב האישום, ולכן לא ניתן היה לייצר לחץ להסדר טיעון באמצעות הכללת סעיפי אישום מופרזים.



לדבריה, "כללי המשפט המינהלי אינם מסתכלים על הצד שממול, אלא על התנהגות הרשות בפני עצמה. הבחינה היא אם טיוטת כתב האישום היתה סבירה או לא. האם היא גובשה בתום לב. עקרון שלטון החוק אינו בוחן את מבחן התוצאה, אלא את הדרך".