274 אחיות מוסמכות יעזבו השנה את ישראל כדי לעבוד בחו"ל - בעיקר בארה"ב

לנה (שם בדוי), 31, אחות מוערכת שמועסקת כבר שש שנים במרפאה של שירותי בריאות כללית בתל אביב, מתכוננת לבחינות של הוועדה ללימודי חוץ בסיעוד מטעם ארגון אמריקאי ציבורי העוסק בהבאת אחיות מרחבי העולם לארה"ב.



לנה, 31, שעלתה לישראל מאוקראינה בתחילת שנות ה-90, מתכוונת לנסוע לבוסטון בעוד כחודשיים. היא לא תיכננה את הנסיעה. בעלה, מהנדס היי-טק, נשלח לשם על ידי החברה שבה הוא מועסק. נוסף לשתי בנותיהם הקטנות, יתלוו לנסיעת בני הזוג גם אמותיהם המבוגרות.



"לשאלה אם נחזור לישראל בתום השליחות ומתי, קשה לי להשיב", אומרת לנה בכנות. "אם נתאקלם, נעדיף להישאר שם. אני מעריכה את הסיכויים בעניין זה ב-70%. אם לא נצליח מקצועית, או נרגיש שאנו מבודדים חברתית, סביר להניח שנחזור".



"התופעה של נדידת אחיות אינה אופיינית רק לישראל", אומרת ד"ר שושנה ריב"א, ראש מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, אלא היא חלק ממגמה עולמית של מוביליות במקצועות הבריאות - ממדינות נחשלות יחסית, כגון הודו ומדינות מזרח אירופה למדינות מפותחות, בעיקר ארה"ב, בריטניה, שווייץ ודנמרק וכן מהפריפריות למרכזים העירוניים הגדולים. הנחת העבודה של רופאים, אחיות, טכנאי רנטגן ועובדי מעבדות היא שככל שהם חיים בסביבה מפותחת יותר או במטרופולין גדול יותר, גדלים סיכוייהם לעבוד בארגונים שרמתם גבוהה יותר", היא אומרת. "המחסור בעובדי בריאות בעולם המפותח הפך את האחיות לענף יצוא מספר אחת".



לא רק הכסף



על פי נתוני משרד הבריאות הישראלי, 274 אחים ואחיות מתכוונים לעזוב ב-2007 את מקומות עבודתם בישראל כדי לעבוד מעבר לים, רובם בארה"ב. בעשר השנים האחרונות ניכר גידול של כמה עשרות אחים ואחיות נוספים. סטטיסטית, זוהי "טיפה בים", כי בישראל מועסקים כמעט 50 אלף אחים ואחיות. למרות המספר הנמוך, כמה מוסדות בישראל כבר הריחו את הרווח הגלום בהכשרת אחיות לעבודה, ומציעים לימודי הכנה לבחינות המקצועיות המתקיימות מטעם רשויות ארה"ב, קנדה ואוסטרליה בישראל.



"המניע של אחיות שמגיעות אלינו אינו כספי בלבד", אומר רפי בר, מנכ"ל בית הספר האמריקאי לאנגלית ברמת גן, שמכשיר לקראת בחינות פסיכוטכניות ובחינות באנגלית שעורכות הרשויות האמריקאיות. "לעתים, המחסור הכרוני בכוחות עזר מאלץ אחות בבית חולים בישראל לבצע מטלות שאינן כלולות בהגדרת תפקידה, למשל לסייע לכוחות העזר בניקוי החולים, לסייע להם לעשות את צרכיהם ואף להחליף את הסדינים במיטותיהם. בארה"ב זה לא קיים. שם, בכל בית חולים ואפילו מרפאה, יש הפרדה ברורה בין עבודת האחות לבין העבודה של צוות כוחות העזר".



גם עומס העבודה בארה"ב לעומת המצב בישראל תופס מקום מכובד במכלול השיקולים של האחות הישראלית. "בבתי החולים האמריקאים מוצבת אחות אחת לכל ארבעה חולים, לעומת אחות אחת לכל 20 ולעתים 30 חולים בישראל", מסביר בר. "לאחיות בארה"ב גם יש סמכויות שאין כאן".



הדשא בארה"ב ירוק יותר



עם כל הכבוד למניעים האחרים, הרי שהמניע הקורץ מכולם הוא ללא ספק השכר. "כשאגיע לארה"ב ארוויח פי שניים ויותר ממה שהרווחנו אני ובעלי גם יחד בישראל", סיפרה אחות ששמה פעמיה אל מעבר לים. אחות מוסמכת שסיימה ארבע שנות לימוד באוניברסיטה בתחום הסיעוד, משתכרת 3,700 שקל. בעזרת תוספת משמרות בשבתות ובחגים שכרה יגיע ל-5,000 שקל ברוטו.



יו"ר הסתדרות האחיות והאחים, אילנה כהן, בעבר ח"כ מטעם עם אחד, מסכימה כי הסיבה העיקרית הממריצה אחיות לעזוב היא השכר הנמוך יחסית, גם במושגים ישראליים. "הפעם האחרונה שבה אחיות קיבלו העלאת שכר משמעותית היתה במסגרת הסכמי השכר במגזר הציבורי שנחתמו ב-94'-93'", היא אומרת. "מאז לא קרה כמעט כלום במונחים ריאליים. במצב שבו אחות נשחקת בעבודה בבתי החולים ולאחר 11 שנות עבודה ותואר אקדמי ראשון שכרה, כולל משמרות, הוא 7,750 שקל, המגרש האמריקאי נראה ירוק יותר".



כהן צודקת. אחות אמריקאית מתחילה תרוויח 30 דולר לשעה. לאחר ניסיון של שנה במחלקת ניתוחי לב ובמעמד של אחות אחראית היא תגיע ל-45 דולר בשעה. יחד עם שעות נוספות אותה אחות תגרוף 63 דולר בשעה ויותר. השכר החודשי שלה עשוי להגיע עד 11-12 אלף דולר, שהם קרוב ל-50 אלף שקל.



לשיקולי השכר והתנאים יש להוסיף שיקולים המשותפים לכל מי שרוצה לנסות את מזלו המקצועי בחו"ל: המפגש עם תרבות אחרת, שהוא חוויה מעצבת, רכישת שליטה בשפה האנגלית, ולעתים אפילו קבלת כרטיס הגרין קארד, או דרכון לצאצא שנולד מעבר לים.



מעניין לגלות כי שיעור גבוה של האחיות המבקשות לעבוד בארה"ב הן עולות חדשות ממדינות חבר המדינות. "הסיבה לכך היא שהעולות החדשות כבר עברו חוויה אחת של הגירה, כאשר עלו לישראל, ולכן חוויית ההגירה השנייה, למדינה שלישית, כבר אינה קשה עבורן", מאבחן גורם בקיא בתחום.



קבוצה בולטת שנייה, לדבריו, היא אחיות תושבות הצפון שעברו את טראומת מלחמת לבנון השנייה. "הללו מבקשות לעבור את הבחינות לא תמיד במטרה לעזוב מיידית לארה"ב, אלא כדי שתהיה בידן מעין תעודת ביטוח", הוא אומר. "אם תפרוץ שוב מלחמה באזור, הן תממשנה את האופציה לנסוע אל מעבר לים".



ריב"א בוחנת את הנתונים ומצטערת. "האחיות שעוזבות הן בדרך כלל בעלות רמה גבוהה או כאלה שבתי החולים השקיעו בהכשרתן בתחומים הטכנולוגיים, כגון חדרי ניתוח וטיפול נמרץ", היא אומרת. לדבריה, האחיות שהן עולות חדשות זוכות לטיפוח מקצועי מעבר למקובל לגבי כלל האחיות, רק כדי שהן יישארו כאן, "ולכן כואב הלב שהן בולטות בקרב העוזבים".



"אני האחרונה שדואגת לנוכח מגמת המעבר לעבודה בחו"ל", מצהירה כהן. "הכל הוא עניין של היצע וביקש. משק שאינו יודע לתגמל כראוי עבור מאמץ ושבו פועל משרד בריאות שהוא למעשה יתום, יוצר במו ידיו מחסור באחיות או הגירה שלהן מעבר לים".



אלפי שקלים לקורס



הדרך לקבלת רישיון העבודה אינה פשוטה או זולה. הבחינה הראשונה שעל האחות הישראלית לעבור, לצורך מימוש המעבר לארה"ב קנדה או אוסטרליה, היא "בחינת הסיעוד" באנגלית, המתקיימת שלוש פעמים בשנה בתל אביב מטעם הוועדה האמריקאית ללימודי חוץ בסיעוד. זהו "מבחן אמריקאי" יקר הנמשך חמש שעות הכולל עשרות רבות של שאלות בתחום העבודה היומיומי. לאחר מכן יש לעבור מבחן באנגלית (tofel או ielts) שנערך בישראל ועולה מאות שקלים נוספים.



עבודה בחו"ל דורשת גם מבחן רישוי ממשלתי. עבור רישיון אמריקאי יש לנסוע לארה"ב, אך ניתן לגשת אליו גם בבריטניה, גרמניה או סינגפור. עלותו מסתכמת ב-300-500 דולר, לא כולל נסיעה ליעד.



בישראל ניתן ללמוד בכמה מכונים לקראת הבחינות. משך הלימוד נע בין שלושה לארבעה חודשים ועלותו 5,000-6,000 שקל. המחיר כולל, לעתים, גם השמה בארה"ב. הכנה למבחן הידע באנגלית מחייבת להיפרד מעוד 2,000-3,000 שקל. העלות הכוללת של הרישיון הנכסף עלולה להגיע ל-20,000 שקל ואולי אף יותר.



רפי בר, מאשימים אתכם שאתם מעודדים ירידה?



"ראשית, 274 אחיות המבקשות לעבוד בחו"ל בטלות בשישים לעומת ציבור של 50 אלף אחיות. שנית, חלק גדול מהאחיות העוזבות לחו"ל, שבות לישראל כעבור כמה שנים. בשובן הן מקצועיות יותר. אחיות אלה תורמות למערכת הבריאות יותר מאשר בתקופה שלפני צאתן לחו"ל".