פרופ' מיגל דויטש: "דרישת תמורה לצ'ק שניתן במתנה עלולה להוביל לאבסורד"

לדברי פרופ' מיגל דויטש מאוניברסיטת תל אביב, החוקר הראשי של ועדת הקודיפיקציה של החוק האזרחי, "פסק הדין אמנם מבוסס על הספרות הקיימת, אך אם הוא יגיע לבחינה בבית המשפט העליון, ייתכן שתישקל מחדש הדרישה לתמורה לצורך קיומה של עילה שטרית".



לדברי דויטש, "סעיף 26 לפקודת השטרות קובע מהי תמורה לשטר. הסעיף פורש באופן שלצורך קיומה של עילה שטרית יש צורך בתמורה. המקור לכך הוא החוק האנגלי, שבו היתה דרישה לתמורה לצורך קיום חיובים אזרחיים. הדרישה לתמורה בוטלה בחוק החוזים הישראלי".



לטענתו, דרישת תמורה לצ'ק שניתן במתנה יכולה להוביל למצבים אבסורדיים. למשל, אם מקבל הצ'ק סחר בו הלאה, האוחז בו רשאי לתבוע בעילה שטרית (להבדיל מתביעה רגילה) את המושך המקורי, וזאת ללא קשר לשאלה אם ניתנה תמורה בין הצדדים המקוריים לצ'ק.



"מכאן", מסביר דויטש, "שחוסר התמורה אינו בבחינת פגם. מושך הצ'ק (מי שכתב את הצ'ק - א.ב.י) אינו מקבל פרוטה, ובכל זאת חייב לפרוע אותו לאוחז בו. זה לא קוהרנטי, ומבליט את הבעייתיות בפרשנות הקיימת. היצמדות לכוונה המקורית של המחוקק האנגלי מחייבת אולי את דרישת התמורה, אבל הדין המודרני וכללי הפרשנות המודרניים מאפשרים פרשנות אחרת".



בכל הנוגע לקביעות רביב בנוגע להיות הצ'ק התחייבות לתת מתנה אומר דויטש כי "ישנם פנים לכאן ולכאן. אני לא משוכנע שהמסקנה שהתקבלה - מוצדקת. החוק מורה שמחזיק יכול להשלים את המסמך, ולכן ייתכן שהתמלאה דרישת הכתב. הלוא אם המנוח היה כותב על גבי הצ'ק כי המחזיק רשאי להשלים אותו, אין ספק שבכך היתה מתמלאת דרישת הכתב, אז מה ההבדל כשהחוק מורה על האפשרות הזו?"