הנדבנית גיטה שרובר הלכה לעולמה לפני שלוש שנים בדיוק. כפי שקורה לא אחת לאחר מותם של אנשים עתירי נכסים וממון, גם במקרה זה לא חלף זמן רב עד שהחלו מלחמות ירושה על עזבונה הגדול.
שרובר, שנישאה ב-1955 לאיל הפלדה מיילס שרובר, תרמה במשך השנים מיליונים רבים לעיר ירושלים, ובכספה נבנו בין היתר תיאטרון ירושלים וטיילת שרובר בארמון הנציב. שנים ספורות לאחר נישואי בני הזוג עברה המשפחה להתגורר בביתה החדש, "וילה שרובר", בשכונה היוקרתית טלביה בירושלים, והווילה הפכה למוקד אירוח ומפגש של מדינאים ואנשי רוח. בשנת 1991, שנים רבות לאחר פטירת בעלה, מכרה שרובר את "וילה שרובר", ועברה להתגורר בווילה קטנה יותר ברחוב דובנוב.
השתלשלות העניינים
וילה שרובר נמכרה לחברה זרה, DEKA תמורת 3.1 מיליון דולר. בהסכם המכר בין שרובר לחברה העניקה לה שרובר אופציה לרכוש את הבית שברחוב דובנוב (שכונה בהסכם "הבית הקטן") בהתקיים אחד משני תנאים: פטירתה של שרובר או עזיבתה את הבית לצמיתות. בהסכם נקבע כי מחיר בית המגורים במקרה של מימוש האופציה יהיה 2.35 מיליון דולר, וכי המחיר הוא סופי ולא יהיה נתון לעדכונים בעתיד. מדובר בווילה מפוארת הכוללת 3 סוויטות ושתי קומות, שני מפלסים בכל אחת מהן, ומרתף.
שלושה ימים לאחר הפטירה
שלושה ימים לאחר פטירתה של שרובר הודיעה החברה הזרה, באמצעות בא כוחה עו"ד דוד נ. שמרון, על רצונה לממש את האופציה על בית המגורים. עו"ד שמרון ביקש ממנהלת עיזבונה של שרובר, עו"ד אלישבע שקד, שמונתה לתפקיד בהתאם לצוואתה של שרובר יחד עם עוזי וכסלר, ליצור עימו קשר על מנת להשלים את ביצוע העסקה. מכאן החלה המלחמה על הזכויות בנכס.
מנהלי העיזבון סירבו לקיים את הסדר האופציה. לטענתם, האופציה בטלה משום שעל פי הסכם החכירה על הבית, עליו חתמה שרובר מול קרן קיימת לישראל, היא לא היתה רשאית להעניק לצד שלישי זכויות בנכס. בנוסף טענו מנהלי העיזבון כי האופציה בטלה משום שהיא בלתי חוקית, בלתי מוסרית וסותרת את תקנת הציבור. לטענתם, האופציה נכללה בהסכם המכר לאחר שבא כוחה דאז, עו"ד שמרון - שפעל בשליחות החברה הזרה וניצל את אמונה של שרובר - הטעה אותה, והחתים אותה על עסקה שתנאיה גורמים לה נזקים כבדים.
לטענת מנהלי העיזבון, עו"ד שמרון - ששימש קרוב לשני עשורים כעורך דינה הקבוע של שרובר וכיד ימינה (עד סוף 96' אז הוחלף ביוזמת שרובר על ידי עו"ד שקד) - נשכר על ידי החברה בשל אותה מערכת יחסים מיוחדת ששררה בינו לבין שרובר. עוד טענו מנהלי העיזבון כי הוענק לו תמריץ כלכלי משמעותי כדי שיסייע לחברה להגיע לתוצאה לפיה ההסכם יכלול אופציה עתידית שתנאיה מקפחים באופן קיצוני את האינטרסים של שרובר.
לטענתם, עו"ד שמרון עשה כל שביכולתו כדי להסתיר מעו"ד שקד את העובדות הקשורות לאופציה שנכללה בהסכם, משום שקיווה שבדרך זו יצליחו הוא והחברה לבצע את זממם ולהביא לרכישת הזכויות בבית המגורים במחיר הנמוך משמעותית משווי השוק שלו. רק בשנת 2001, נטען, עלה לראשונה נושא רכישת האופציה על ידי עו"ד שמרון.
עוד טענו מנהלי העיזבון, כי גם אם האופציה בתוקף - אין להורות על אכיפתה משום שהאכיפה תהיה בלתי צודקת. לטענתם, הבית שברחוב דובנוב הוא נכס יקר ששוויו מוערך ביותר מ-7 מיליון דולר, בעוד שהחברה מעוניינת לרוכשו בתמורה נמוכה במיוחד של 2.35 מיליון דולר.
לכן, נטען, אם בית המשפט יורה על אכיפת האופציה, תיגרם לציבור פגיעה קשה, שכן על פי צוואתה של שרובר התמורה ממכירת הבית עתידה לשמש את הקרן שהקימה שרובר לטובת הציבור. "ברי שמכירת הנכס בתמורה המסתכמת בכשליש משוויו האמיתי בשוק, כמתבקש על ידי התובעת, תגרע כספים רבים מקופתה של הקרן", כתבו מנהלי העיזבון. הקרן שהקימה שרובר היא קרן גבריאל שרובר, על שם בנה המנוח שנפטר בשנת 1988. וכסלר, מנהל העיזבון, הוא יו"ר הקרן.
הסכסוך על הזכויות לרכישת בית המגורים הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אך טרם הוכרע. את החברה הזרה מייצג בהליך משרד עו"ד יעקב וינרוט, ואת מנהלי העיזבון מייצג עו"ד זאב שרף.
שכר טרחה של 3.5% משווי העיזבון
על אף שבמסגרת מאבקם על בית המגורים טענו מנהלי העיזבון כי גריעה מכספי הקרן שווה לפגיעה קשה בציבור - במסגרת המאבק על שכר טרחתם, אותו ניהלו בעיצומו של ההליך המשפטי על הבית, הם ביקשו מבית המשפט לגרוע מכספי הקרן סכומים עצומים: המנהלים תבעו כ-1.725 מיליון שקל כשכר טרחה חלקי עבור ניהול העיזבון.
בבקשה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים טענו מנהלי העיזבון כי ניהול העיזבון דורש עבודה רבה, מעל ומעבר למקובל, במשך יותר משנה, ואין לדעת מתי יסתיים ההליך לאחר שהוגשה תביעה נגד העיזבון בקשר לבית המגורים של שרובר.
לפיכך ביקשו מנהלי העיזבון לפסוק להם שכר טרחה חלקי בסך 985 אלף שקל, שהם 2% משווי העיזבון, שאותו העריכו בכ-50 מיליון שקל. עוד ביקשו מנהלי העיזבון כ-740 אלף שקל נוספים, 1.5% משווי העיזבון, עבור הגשת הבקשות לצו קיום צוואה למינוי מנהלי עיזבון. לטענתם, שכר מנהלי עיזבון אינו כולל שכר בעד הגשת בקשות לצו ירושה ולצו קיום צוואה, והם ביצעו פעולות רבות החורגות מהותית מניהול רגיל של עיזבון.
האפוטרופוס הכללי, באמצעות עוה"ד סיגל נוימן וציפי סלומון-דרמר, טען בתחילה כי מנהלי העיזבון לא הגישו מאז מינוים דו"ח כספי על ניהול כספי העיזבון, ולכן בית המשפט הורה למנהלי העיזבון להגיש דו"ח כספי. לאחר הגשתו טען האפוטרופוס שהפעולות שתוארו על ידי מנהלי העיזבון קשורות לניהול העיזבון השוטף, המצריך פעולות משפטיות מורכבות, ולכן אין לו התנגדות לבקשת מנהלי העיזבון לקבלת שכר טרחה בגובה 2% מהעיזבון, המגלם בתוכו את הפעולות המשפטיות שבוצעו.
ואולם, האפוטרופוס התנגד לבקשה לפסיקת שכר טרחה נוסף בגין הגשת הבקשות, וטען כי אין לפסוק להם 1.5% משווי עיזבון בהיקף כה גדול עבור הגשת בקשה לניהול עיזבון ללא התנגדות, שמצריכה לדעתו מילוי טופס בלבד.
העיזבון, מסתבר, לא כל כך גדול
השופט שלמה אלבז, בהחלטתו מאוגוסט 2006, אימץ את עמדת האפוטרופוס הכללי ופסק למנהלי העיזבון שכר טרחה חלקי בגובה 2% משווי העיזבון, אך דחה את בקשתם הנוספת וקבע כי בגין הגשת הבקשות יהיה שכר טרחתם 10,000 שקל בלבד (במקום 740 אלף שקל). השופט ציין בהחלטתו כי בקשות למתן צו קיום צוואה ולמינוי מנהל עיזבון הן בקשות סטנדרטיות שאינן דורשות מאמצים רבים, מה עוד שמדובר בצוואה שלגביה לא הוגשו התנגדויות ולא התנהלו הליכים. לדבריו, גם אם היה על מנהלי העיזבון לנהל משא ומתן עם מתנגדים פוטנציאליים, מדובר בהליך כמעט שגרתי. "קביעת שכר טרחה בגובה 1.5% משווי העיזבון בגין הגשת הבקשה לבד תהיה בלתי סבירה בצורה קיצונית", קבע.
הן האפוטרופוס הכללי והן בית המשפט קיבלו ללא שאלות או הסתייגויות את הנתון שמסרו להם מנהלי העיזבון בדבר שווי העיזבון - 50 מיליון שקל בקירוב - וגזרו ממנו את שכר הטרחה (2% משווי העיזבון). אלא שעיון בפרוטוקול של האסיפה הכללית של קרן שרובר מיוני 2005, עשוי להביא למסקנה כי שווי העיזבון נמוך בהרבה.
באותה אסיפה דיווחה מנהלת העיזבון, עו"ד שקד, לבעלי המניות של הקרן כי לאחר מכירת הרכוש ותשלום חובות העיזבון נותרו בחשבון העיזבון כ-3.2 מיליון דולר בלבד. בנוסף, דיווחה שקד, צפויים תקבולים ממכירת בית המנוחה בסך 2.35 מיליון דולר לפי האופציה החתומה, "ואולי סכומים נוספים אם ההליכים המשפטיים יסתיימו באופן חיובי". כלומר, עולה מהדיווח של מנהלת העיזבון עצמה, שווי העיזבון נכון ליוני 2005 היה כ-5.5 מיליון דולר בלבד, ולא כ-13 מיליון דולר כפי שדווח לבית המשפט.
עו"ד שמרון: טענות מופרכות; עו"ד שקד: השכר שביקשנו הוא התעריף המינימלי
עו"ד דוד נ. שמרון מסר בתגובה בהתייחס לטענות נגדו: "הטענות מופרכות לחלוטין, פשוט טענות חצופות וחסרות כל בסיס כפי שהוכח כבר בבית המשפט במספר עדויות שלי, של אילנה גור ושל אורנה אנג'ל. הוכח שהדברים האלה הם פשוט פברוק".
מנהלת העזבון, עו"ד אלישבע שקד מסרה בתגובה: "ביחס לשכר הטרחה שהתבקש עבור הבקשה לצו קיום צוואה, התעריף שהתבקש (1.5%) הוא לפי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין ועל פי הפסיקה שהיתה קיימת בנושא במשך שנים, אך בית המשפט אמר 'היום אנחנו משנים את המגמה'".
לדבריה, "היתה התערבות מצד האפוטרופוס הכללי, שהעמדה שלו השתנתה בשנתיים האחרונות, והוא אמר שלא צריך לפסוק על פי התעריף של הלשכה אלא סכום חד פעמי שלא קשור לגודל העיזבון. בית המשפט קיבל את עמדתו וזה בסדר גמור. שכר הטרחה שנפסק לנו הוא בוודאי לא מוגזם, עורכי דין אחרים היו לוקחים הרבה יותר כסף. מדובר בעבודה מאוד אינטנסיווית, את אומרת בעצם 'למה את לא עושה את עבודתך בהתנדבות כי זה כסף ציבורי'? אני לא חושבת שאני צריכה לעבוד 3 שנים בהתנדבות".
שקד הוסיפה כי "הפרוטוקול של האסיפה הכללית לא משקף את כל שווי העיזבון, היו כספים רבים שכבר עברו לקרן הנאמנות, לכן הדיווח שם היה זמני והוא חלקי. אנחנו לא היינו צריכים לאמוד את שווי העיזבון לפי 2.35 מיליון דולר עבור הבית, כי הסכום הזה מנותק מהמציאות, גם בזמן חתימת הסכם המכר וגם היום. לא מצאנו לראוי לפני שהמשפט נגמר להתייחס לסכום הריאלי. אם כתוצאה מההליך הקרן תקבל 12 מיליון דולר עבור הבית אז זה רווח לטובת הציבור".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "בהתאם לנוהלי האפוטרופוס הכללי, התנגד האפוטרופוס לפסיקת שכר בהתאם לתעריף המינימלי של לשכת עוה"ד המאשר 1.5% משווי העיזבון בגין הגשת הבקשה, וטען כי שכר טרחה בגין הגשת הבקשה אינו צריך להיות תלוי בשווי העיזבון, אלא בהתאם לנהלים שגובשו לאור פסיקת בית המשפט לענייני משפחה הסכים לשכר טרחה בסך 10,000 שקל בלבד.
"עמדתנו התקבלה ולא אושר שכר נוסף מעבר לכך. לצורך הבקשה דנא - לקבלת שכר טרחה חלקי בגין הגשת בקשה למתן צו קיום צוואה ותו לא - לא נדרש האפוטרופוס הכללי בסופו של יום לשאלת שווי העיזבון.ככלל, האפוטרופוס הכללי מאשר שווי עיזבון בהתאם לפרטת נכסי העיזבון המוגשת לו. במקרה זה היה שווי העיזבון 49 מיליון שקל, בהתאם למצוין בפרטה. הפרטה נבדקה ואושרה בידי המפקחת בתיק על סמך מסמכים כמו חוו"ד שמאי מקרקעין, חוו"ד מומחה לשמאות תכולה ותדפיסי בנק".
מלחמות העיזבון של גיטה שרובר: יותר כסף לציבור - או למנהלי העיזבון?
נורית רוט
5.7.2007 / 8:24