עורך דין כינה עמיתה "ילדה קטנה וחצופה" - וחויב בהוצאות אישיות

בית הדין הארצי לעבודה דחה שלשום ערעור של עו"ד יוסף ארנון על חיובו בהוצאות אישיות בסך 1,000 שקל בידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בגין התבטאות "חריגה ולא עניינית שגרמה לבזבוז זמנו של בית הדין".



במהלך חקירה נגדית שקיים בבית הדין האזורי, שאל ארנון שאלה שבאת כוח המדינה שהיתה מהצד שכנגד, התנגדה לה. באת כוח המדינה אמרה "אני מתנגדת, חברי מטעה את העדה". על התנגדות זו הגיב ארנון במלים "אני ביקשתי מחברתי להתנצל, והיא אמרה שהיא לא רוצה. אני מבקש שיירשם לפרוטוקול מה שהילדה הקטנה והחצופה אמרה פה".



השופטת יפה שטיין, קבעה בהחלטתה כי לא "ניתן להתעלם מהאופן הבוטה בו נוהל התיק על ידי ארנון, ובמיוחד מהתבטאויותיו באופן אישי כלפי באת כוח המדינה, כפי שנרשם בפרוטוקול". שטיין נתנה לארנון שבעה ימים להודיע האם הוא חוזר בו מדבריו ומתנצל עליהם, אחרת תישקל פסיקת הוצאות אישיות נגדו.



ארנון הגיב להחלטה בכתב, וטען כי לבית הדין אין סמכות לחייבו בהוצאות אישיות. כמו כן, טען כי לבאת כוח המדינה עומדת האפשרות להתלונן נגדו בלשכת עורכי הדין.



"אמירה חריפה, מעליבה ופוגעת"



ארנון חזר על טענותיו גם בדיון בעל פה שהתקיים בעניין, שבסופו חייב אותו בית הדין ב-1,000 שקל הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה. על החלטה זו הוגש הערעור.



שופטי בית הדין הארצי - שמואל צור, יגאל פליטמן ולאה גליקסמן - דחו את הערעור, וקבעו כי להבדיל מדברי התנגדותה של באת כוח המדינה לאופן החקירה שניהל ארנון, שהיו לגיטימיים, אמירתו של אחרון כלפיה היתה חריפה, מעליבה ופוגעת.



נפסק כי לבית הדין יש סמכות להטיל על עורך דין הוצאות אישיות בגין התנהלות חריגה ובלתי ראויה במהלך דיון. האפשרות שקיימת להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין אינה גורעת מהסמכות להטיל הוצאות אישיות, נקבע. על בית הדין לאפשר לעורך הדין זכות שימוע בטרם יוטלו עליו הוצאות אישיות, וזכות שימוע זו מוצתה במקרה זה עד תום, הן בכתב והן בעל פה.



(עע 315/07)