איש מעורכי הדין לא שש לקבל את דרישת התשלום של דמי החבר השנתיים ללשכת עורכי הדין, אבל רוב עורכי הדין מקטרים - ומשלמים. עורך דין שלא הסכים לעשות כן הוא נפתלי גור-אריה, שיצא למאבק נחוש בלשכה כדי להביא לביטול חובת תשלום דמי החבר.
בינואר 2006 הגישה הלשכה נגד גור-אריה תביעה בגין חוב בסך 2,037 שקל על דמי חבר שלא שילם בשנים 1999 ו-2003. גור-אריה החליט להשיב מלחמה. תחילה טען כי יש למחוק על הסף את התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, בנימוק שהיא לא מתאימה לבירור בהליך זה. בית משפט השלום בתל אביב קבע כי התביעה אכן אינה מתאימה לסדר דין מקוצר והפנה אותה לפסים רגילים.
בכתב ההגנה שהגיש טען גור-אריה כי הלשכה כופה עליו את החברות בה, וכי על הלשכה להפריד בין האגרה השנתית אותה היא גובה בגין חידוש הרישיון לעסוק במקצוע, לבין יתר פעולותיה שהן וולנטריות באופיין והלשכה מחייבת אותו לשאת בעלותן על אף שאין לו בהן כל חפץ.
לדבריו, בחישוב משוער גובה הלשכה מחבריה עשרות מיליוני שקלים בעבור היתר לעסוק במקצועם, ומשמעות הדבר כי בכל שנה חייב אדם לקנות מחדש מהלשכה, במחיר עתק, את זכותו לעסוק בעריכת דין. לטענתו, חוק יסוד: חופש העיסוק אינו מתיר ללשכה לגבות סכומים אלה בגין הזכות לעסוק במקצוע.
בהמשך הגיש גור-אריה סיכומים בתביעה, אליהם צירף את מאזן הלשכה, שלטענתו אינו מחולק לחברי הלשכה, ולכן איש מהחברים אינו יודע מה עושה הלשכה בכספים הרבים שהיא גובה. לדבריו, מהמאזן עולה כי הלשכה חייבה אותו לשלם עבור פעולות אותן היא רשאית לעשות, להבדיל מפעולות אותן היא חייבת לעשות. "מדוע עלי לשאת בניגוד לרצוני בעלות של שכר עובדים והנהלה בסך מאזני של 18 מיליון שקל"? שאל גור-אריה את בית המשפט.
"לשכת עורכי הדין מתנהלת בחושך"
"לשכת עורכי הדין מתנהלת בחושך", טען גור אריה, "היא אינה מקיימת את חובת הפרסום ברשומות כנדרש, אינה מפרסמת את הסכומים אותם היא משלמת כמשכורות לעובדיה ולנבחריה ואינה מפרסמת את מכלול נכסיה".
טענה נוספת שהועלתה היתה כי בגביית דמי החבר הלשכה אינה מבחינה בין עורכי דין שכירים לכאלה שהם שותפים בפירמות גדולות. "איזה צידוק יש בידי הלשכה לגבות ממני ומעורך הדין יגאל ארנון את אותם דמי החבר"? שאל.
בנוסף שאל גור-אריה היכן נמצאת לשכת עורכי הדין - שתפקידה להגן על העובד השכיר - כאשר עורכי הדין נאלצים לעבוד אצל מעסיקים פרטיים בשעות עבודה המנוגדות להוראות החוק ללא קבלת תשלום כדין.
לאחר כל אלה דחה באחרונה בית המשפט את התביעה נגד גור-אריה. השופט מיכאל תמיר סקר את החקיקה והפסיקה הרלוונטיות, וציין כי לו היה נדרש להכריע בשאלות המשפטיות הנוגעות לחובתו של גור-אריה לשלם דמי חבר ותשלומים שנתיים שוטפים ללשכה - היה דוחה את הטענות שהעלה גור-אריה בסיכומיו.
ואולם, בית המשפט לא נדרש להכריע בסוגיות אלה, שכן הוא דחה את התביעה של הלשכה על בסיס הטענות הטכניות של גור-אריה. השופט קבע כי ההפניה של הלשכה בכתב התביעה לנספח א' כראייה אשר מוכיחה חוב בפועל אינה עומדת, שכן היה על הלשכה לציין בגוף התביעה כיצד הגיעה לחוב הנתבע. לדבריו, היה על הלשכה להוכיח קיומו של חוב ספציפי של גור-אריה כלפיה, אך היא לא עשתה כן.
(א 11563/06)
עורך דין יצא למאבק בדמי החבר של הלשכה וניצח - אבל רק מסיבה טכנית
נורית רוט
5.7.2007 / 9:47