נטש מפעל חיים בעל כורחו

דב לאוטמן נפרד ממפעל חייו, דלתא טקסטיל, אך אינו מביט לאחור בגעגועים או בעצב. הוא עדיין אוהב את החברה ואת עובדיה, אך כאדם מעשי, ששמחת החיים והאופטימיות הן חלק מהקוד הגנטי שלו, הוא בוחר להביט קדימה. אם ייתנו לו להיות שר החינוך הוא יהיה מאושר - ואין לו ספק שיצליח להביא קבלות. אם לא, הוא יפעל לקידום המטרות החינוכיות שלו בעיקר באמצעות שלוש עמותות שהקים.

לאוטמן מכר השבוע את השליטה בחברה שהקים כדי שיוכל להתמקד במאבק ב-ALS - מחלת ניוון שרירים שבה לקה. זמן קצר לפני שיארוז את חפציו ויפנה את משרדו הצנוע הוא מתרווח על כיסאו, כשלשמאלו ציור של עליזה אולמרט, אשת ראש הממשלה. "היא תרמה אותו לעמותת ישראלס, שמקדמת את המחקר של ALS", הוא אומר. "קניתי אותו ב-10,000 דולר. לא אכפת לי שיגידו שקניתי אולמרט. אני לא צריך אף פוליטיקאי, אני עושה מה שאני רוצה".

כששקל לפרוש מדלתא התייעץ לאוטמן עם בנו נועם, שעמו יש לו יחסים הדוקים שכוללים גם השקעות משותפות. "נועם הוא היחיד שאני מתייעץ אתו בעסקים", מצהיר לאוטמן. "הוא בחור מאוד מוכשר ושותף מלא בכל מה שאני עושה בשנה האחרונה".

לאוטמן מכר 13.3% ממניות דלתא לאייזיק דבח, שותפו בשנתיים האחרונות, שיחזיק כעת ב-41.9% ממניות החברה. לאוטמן ישאיר ברשותו 11.4% מהמניות, אך יפרוש מתפקיד היו"ר. נועם ימשיך לכהן כדירקטור בדלתא ויהיה הנציג היחיד של משפחת לאוטמן.

בעיתונים הוגדר נועם כאיש עסקים, אך כשהוא מצטרף לשיחה הוא אומר כי אינו אוהב את ההגדרה הזאת. "אתה לא איש עסקים?" תוהה אביו. "כנראה שכן, אפילו שאני לא אוהב את ההגדרה, אבל אני בעיקר איש מחשבים וביוטכנולוגיה", הוא עונה.

נועם לא רוצה להיכנס לנעליך בדלתא?

לאוטמן: "הוא עסוק כל השנים בתחומים אחרים. הוא עבד בטבע והוא פעיל בכמה חברות. אני לא חש שהשושלת לא ממשיכה. צריך לדאוג שהוא יעשה מה שעושה לו טוב, ושחייו יהיו מאושרים".

נועם: "יש משפחות שמייעדים בהן את הילד מגיל צעיר להיות היורש. אצלנו זה לא היה. קיבלתי מרחב לבחור מה שאני רוצה לעשות והבחירות שלי התקבלו בהבנה. אני לא איש טקסטיל, אף שהיום אני דווקא משקיע במיזם אינטרנט שמיועד לחברות בענף הטקסטיל ומאפשר לראות מוצר בתלת ממד".

תקבל תמורת דלתא 21-25 מיליון דולר. מה תעשה בכסף?

לאוטמן: "הכסף ישמש בעיקר להקמת קרן פילנתרופית, שתתמחה בחינוך ודו-קיום. נשקיע בקרן סכום לא מבוטל. גם נועם מתעניין בתחומים האלה והוא שותף יוצא מהכלל לכל הדברים שאני עושה".

ביום שבו הודיע לאוטמן על מכירת דלתא נמכרה חברת התוכנה אקטימייז, שבה השקיע עם בנו "כמה גרושים", כהגדרתו. "עשינו פי שבעה וחצי על 200 אלף דולר", מספר נועם. "זו הפעם הראשונה שהרווחתי גרוש וחצי לא מעסקי תחתונים", אומר לאוטמן.

לאוטמן, "דוביק" בפי ידידיו, מעולם לא הסתפק בניהול עסקיו ותמיד היה מעורב בפעילות ציבורית. במשך שנים רבות עמד בראש התאחדות התעשיינים וארגוני המעסיקים, והיה שותף בניהול המשק ובגיבוש הסכמים עם ההסתדרות והממשלה. כמקורב למפלגת העבודה ובעל קשרים טובים גם עם המפלגות היריבות הוא נהנה מגישה ישירה למוקדי הכוח במדינה.

לאוטמן הצליח במקום שבו נכשלו עשרות, אם לא מאות, יזמים ישראלים - בענף הטקסטיל הבעייתי, שרובו קרס כשהשווקים הוצפו במוצרים זולים מהמזרח הרחוק. להצלחה היה מחיר. דלתא נאלצה להעתיק חלק ניכר מפעילות הייצור שלה למדינות שבהן עלויות העבודה נמוכות יותר. כתומך נלהב בתהליך השלום בחר לאוטמן להקים מפעלים בירדן ובמצרים.

הוא נולד בתל אביב למשפחה בורגנית, בעלת חנות למכשירי כתיבה ברחוב נחלת בנימין. אביו הקים את גלובוס, מפעל עטים כדוריים שכל המדינה השתמשה בהם בשנות ה-60 ואשר שמו נהפך לשם גנרי לעט כדורי.

כבני טובים אחרים נשלח לבית הספר החקלאי בפרדס חנה. את שירותו הצבאי עשה כקצין בחיל ההנדסה. לאחר השירות למד הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ועבד שנתיים כמהנדס ייצור במפעל ניו יורקי למברשות.

כשחזר קיבל מגרשון רוזוב את ניהול מפעל הטקסטיל המשגשג שלו, סברינה. לאוטמן היה רק בן 27. ב-1969 הקים את מפעל הטקסטיל גיבור בקרית שמונה, שאותו ניהל עד 1975. כשפרש הקים עם אליעזר פלג, המנהל הטכני של גיבור, את חברת דלתא טקסטיל - כיום אחת משלוש החברות הגדולות בעולם בתחום ההלבשה התחתונה.

לאוטמן עוזב את דלתא טקסטיל בנקודת מפגש בין מחלה "ארורה", כהגדרתו, לצורך לרענן את החברה. לפני ארבע שנים הוא חלה במחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא, ALS, המונעת ממנו להמשיך לנהל את דלתא עם אותן אנרגיות כבעבר. "הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה עוד שנה-שנתיים, אבל עדיף לעזוב בנקודת כוח ולא מנקודת חולשה", הוא אומר.

לאוטמן בחר להפקיד את החברה בידי דבח, שיכול לדעתו לשמור עליה כישראלית ולחולל מפנה בצמיחתה. בעוד ימים מעטים יארוז את חפציו, ייצא מהחדר ששימש משרדו יותר מ-30 שנה ויעבור למשרד חדש, משם ינהל את הפעילות החברתית שלו. הוא לא עושה מזה עניין, ונראה שהוא נערך היטב לדף החדש. המחלה, שקוצבת את שנותיו לטווח לא ידוע, לא מעמעמת את התשוקה שלו להמשיך לתרום, בעיקר לנוער.

לאוטמן הסתיר את המחלה כשנה וחצי, עד שאנשים החלו להבחין בשינוי. תחילה סיפר שיש לו בעיה בשרירים, אחר כך כינס את המנהלים בחברה וסיפר על המחלה כשהוא מדגיש: הפגיעה היא מוטורית, לא שכלית. מהתקשורת ביקש לאוטמן לא לחשוף את מחלתו. "לא רציתי שירחמו עלי", הוא אומר.

דווקא כשהיה צריך לאסוף את כל כוחותיו כדי להתגבר על המחלה, התעורר צורך במפנה בהתנהלותה של דלתא. "החברה לא היתה במשבר", מספר לאוטמן. "ב-2005 היתה ירידה במכירות בגלל התחרות מהמזרח הרחוק ומכיוון שבארה"ב ובאירופה הורידו בבת אחת את כל ההגבלות על יבוא מסין ומהודו".

לאחר שנים רבות שבהן כיהן רק בתפקיד היו"ר, לאוטמן חזר להיות מנכ"ל למשך כשנה, כשהוא מנצח על תוכנית התייעלות שהובילה לסגירת מתפרות ולפיטורי מאות עובדים. ביצוע התוכנית טרם הסתיים, ודבח יודע שעליו לפטר עוד 400 עובדים. בד בבד מתכוון המנכ"ל החדש לעבור לשיווק מותגים ישירות לצרכנים, במקום לייצר אותם בעבור חברות אחרות.

עשית טעויות בדלתא?

"לא טעינו. כלומר, היו שגיאות אבל לא ברמה האסטרטגית. מתחילת דרכה של דלתא תוכנית העבודה היתה להיות חברה מייצאת גדולה. האסטרטגיה היתה של צמיחה וחדשנות. אם תשאלו את הלקוחות שלנו מה התכונה של דלתא, הם יגידו קודם כל חדשנות ופיתוח ואחר כך מחירים ואספקה.

"דאגנו לעשות שינויים בלי לחכות. חברות שפחדו משינוי לא קיימות היום. בתקופות מעבר השינויים מביאים לכך שהחברה לא מרוויחה, אבל כיום אנחנו בין שלוש הגדולות בעולם".

גרף המניה שלכם הפוך מזה של מדדי המניות בתל אביב.

"אנחנו לא בצמיחה, כי ב-2005 כל המכסות בענף ההלבשה התבטלו. עד אז מדינות כמו סין והודו היו מוגבלות ביצוא לארה"ב ולאירופה. זה יצר גם מהלך פסיכולוגי של הורדת מחירים".

"במרקס אנד ספנסר, לדוגמה, ירדו המחירים בעשרות אחוזים. זה גרם לעלויות נוספות, להשקעות נוספות ולהורדת רווחיות. ההשקעות האלה הורידו את המניה, אבל אני מאמין שבעתיד הן ישפיעו לטובה ונחזור לרמות רווחיות שדלתא נהנתה מהן ברוב שנות קיומה".

אתה מרגיש שקיבלת מחיר הוגן תמורת דלתא?

"קיבלתי מחיר נכון, אבל זה לא היה הדבר החשוב. היה יותר חשוב לי למי אני מוכר. זה אולי נאיבי, אבל זה היה חשוב לי ואפילו לבן שלי. השארתי כמעט חצי מחבילת המניות בידי כי אני חושב שהחברה תמשיך להיות מנוהלת בצורה טובה. אני לא מתכוון למכור".

אם היית מקבל מחיר יותר גבוה היית מוכר הכל?

"רק אם הקונה היה אומר 'הכל או כלום'. אמרתי מראש שאני רוצה להישאר. אולי הייתי מעלה את המחיר אם הוא היה רוצה את הכל".

החשיפה הגדולה בחודשים האחרונים לא מקשה עליך?

"אני לא סובל מזה. אני חי עם התקשורת הרבה שנים. קודם לא רציתי לצאת מסכן שצריך לרחם עליו. עכשיו אין לי בעיה עם זה, ולו מהסיבה שהחשיפה תורמת לחולים אחרים".

אתה משקיע במחקר למציאת תרופה למחלה?

"יש בישראל 15 חוקרים שבודקים את המחלה. את המחקרים מממנות תרומות. אני תורם דרך עמותת ישראלס, שהקים דוד כהן - קבלן מחיפה שחלה אחרי ומשותק לחלוטין כבר שנה. בשנתיים האחרונות אנחנו מרכזים מאמץ וכסף, עוקבים אחר מחקרים ונמצאים בקשר עם חוקרים בארה"ב. אולי בזכות פליקס שלומוביץ', מטפס ההרים החולה במחלה ובזכותי יודעים כיום יותר על המחלה.

"הצלחנו גם עם פרופ' סטיבן הוקינג, שהיה בישראל לפני כחצי שנה. הלכתי אליו עם מנכ"ל העמותה ונשיא הטכניון. יש לו סוג של ALS מאוד נדיר והוא חי עם המחלה כבר יותר מ-40 שנה. המאמץ שמשקיעות חברות התרופות בפיתוח התרופה אינו גדול, מכיוון שיש מעט חולים וההשקעה פחות משתלמת".

המחקר שאתה תומך בו עשוי לעזור לך?

"אני לא יודע. אולי. יש חוקרים אופטימיים, שמאמינים כי יגיעו עוד שנתיים-שלוש לפריצת דרך. כיום זה מחקר בסיסי. אני לא חושב שזה יכול להביא לתרופה בזמן קצר. תוחלת החיים של חולי המחלה היא 2-5 שנים. אני חי כבר ארבע שנים עם המחלה ואני עדיין מתפקד והולך. לכן אסור לי להתלונן, אני כנראה על מסלול איטי יחסית של המחלה".

אתה לוקח תרופות ניסיוניות?

"אני לוקח תרופות למחלות דומות, למשל תרופה לפרקינסון, שנמצאות בשלב ניסויים על עכברים - שלב מאוד התחלתי בפיתוח תרופה - ושהראו תוצאות חיוביות. זה לא מזיק, אולי זה לא עוזר. מהקופקסון, תרופה לטיפול בטרשת נפוצה שפיתחה טבע, אני לוקח זריקה פעם בשבוע. אני לא יודע אם זה עוזר".

אתה חש הידרדרות במצבך?

"יש תזוזה. אבל אני רואה אנשים צעירים לידי שכבר משותקים לחלוטין. 10% מהחולים חיים עשר שנים ויותר. נראה שהתמזל מזלי ואני ביניהם. עשר שנים זה מספיק לי, אני כבר בן 71. לא הפסקתי את הפעילויות שלי מהיום שגיליתי את המחלה. בשנתיים האחרונות אני אפילו יותר עסוק מבעבר".

אתה מרגיש צורך להספיק יותר בגלל המחלה?

"אני לא זוכר שישבתי ואמרתי: 'יש לך מעט זמן ואתה צריך להספיק יותר'. כשיש לי שעה פנויה ביומן זה מכניס אותי לדיכאון, אז אני דואג שהיומן יתמלא. אני עובד 14 שעות ביממה. אני יוצא מהבית ב-7:30 בבוקר וחוזר ב-11 בלילה. לא הכל עבודה. לפעמים זה קונצרט או ארוחת ערב עם חברים".

איך נראה יום טיפוסי שלך?

"קודם כל אני מברר מה קורה בדלתא ותורם איפה שאני יכול וצריך. אחרי זה יש לי הרבה עמותות ותפקידים. המזכירה שלי צריכה לסנן את הפניות, כי 12 שעות לא מספיקות לכולם. כשאני מחליט להיות פעיל באיזה עניין, אני משקיע בו. אני אוהב להיות במקומות שאני תורם להם ולראות שהכסף מושקע ביעילות. הניהול חשוב לי מאוד ואני בודק ביצועים. אני לא משקיע היכן שאי אפשר לבחון את הביצועים".

בנך עדי התאבד לפני 13 שנה. בעבר דיברת על הצער שלך על כך שלא זיהית את המצוקה הגדולה שבה נמצא.

"זה אולי הכישלון הגדול שלי - שלא זיהיתי את העובדה שבני עומד להתאבד. הוא חי עם חברה שחלתה בסרטן ומתה. הוא תיכנן את המהלך שנה שלמה והספיק לעשות הרבה דברים שחלם עליהם, כמו לבקר בניו זילנד ובאוסטרליה. גם חבריו הטובים לא הרגישו שהוא עלול לעשות צעד כזה. הוא היה בן 27".

אירוע כל כך קשה הופך את החיים.

"אשתי ואני החלטנו להמשיך לחיות. אני יודע לשמוח, וזה גם מה שהוא היה רוצה. אין ספק, הזמן לא מרפא דברים כאלה, אבל אמרנו שאנחנו ממשיכים לחיות עם העיסוקים וחיי החברה שלנו. בדיעבד גילינו שהוא השאיר שלוש מחברות עבות מאוד, שבהן כתב לחברה שלו כל יום מכתב וסיפר לה מה הוא הולך לעשות. אם הייתי מרגיש שהוא נפרד, לא הייתי נותן לו להיפרד. הוא הסביר את הדברים במכתב שבמידה רבה הקל על הכאב. הוא כתב 'אל תאשימו את עצמכם'.

מה אתה עושה לקידום החינוך?

"אם צריך להלחיץ את מערכת החינוך, אני לא מתבייש להלחיץ. אני לא זקוק לשלטון ויכול לומר מה שאני רוצה. אחרי רצח רבין הקמנו את עמותת הצעירים דור שלום אצלי בבית. הבנו שכדי להעביר מסרים של סובלנות, שלום ודמוקרטיה צריך ללכת לנוער. הבעיה של החינוך היא שיש פערים גדולים: העשירון העליון מוציא פי 10 על חינוך מאשר העשירון החמישי".

אתה מזהה בהנהגת המדינה כאלה שיכולים להוביל רפורמה בחינוך?

"כל ראש ממשלה ושר חינוך יכולים לעשות זאת, כשיש תוכניות ברורות. אני חושב שאם שמים את החינוך בראש סולם העדיפויות אפשר לשפר אותו".

תתמוך באהוד ברק לראשות הממשלה?

"אני תומך בכל אחד שמחויב לתהליך מדיני ומחויב לרפורמה בחינוך, ולא מעניין אותי מאיזו מפלגה הוא. אני מאמין בעשייה. פעם כבר אמרתי שהדבר היחיד שיכול להכניס אותי לפוליטיקה זה אם מישהו יציע לי את תפקיד שר החינוך. אם מישהו היה מעז ומציע לי הייתי עוזב את דלתא קודם".

מה דעתך על ארקדי גאידמק?

"אם כסף מאכיל ילד, אין לי זכות לומר שאני לא רוצה אותו גם אם אני לא יודע בדיוק מאיפה הוא בא. ובכל זאת, אם מדובר בכסף שבא לקנות מעמד פוליטי אני לא רוצה אותו. זה מה שמפריע לי בגאידמק. הכל זה סביב הכנסת, אם הוא יתמודד או לא".

"אם כסף קונה שלטון אז אני לא רוצה אותו. לגבי הכניסה שלו לעסקים, אני לא חושש מכך שהוא קונה משהו כמו טיב טעם ומתחרה בשוק. אם הוא היה קונה את נמל חיפה ואשדוד הייתי מודאג".

ואם הוא היה קונה את דלתא?

"אם לא הייתי יודע מה האינטרסים שלו לא הייתי מוכר אפילו אם היה מציע כפול. אם הוא היה מתחייב לקדם את החברה ולדאוג לעובדים ולבעלי המניות, אולי הייתי מוכר לו. אבל מכיוון שאני יודע שזה לא המקרה - אין סיכוי שהייתי מוכר לו".

יש לך עצה למנהלים צעירים וליזמים?

"חדשנות. בזה צריך להוביל ולנצח. לא בעלויות של כוח אדם. הקטר שמשך כל השנים את דלתא היה חדשנות. צמיחה מונעת חדשנות. זה היה מלווה כמובן בהישגים טכנולוגיים חשובים".

דב לאוטמן

גיל: 71

מגורים: תל אביב

מצב משפחתי: נשוי + 1

תפקידים קודמים: מהנדס ייצור במפעל למברשות בארה"ב, מנכ"ל גיבור, מנכ"ל סברינה

עוד משהו: עוסק רבות בפעילות ציבורית. בין השאר, היה יו"ר התאחדות התעשיינים וממקימי עמותת דור שלום.